עיון ביקורת

כוכב נולד הוציאה את ישראל בר-און לעולם. אני אומר את הדברים דווקא משום שאני בטוח שלשירים שאני שומע בדיסק הבכורה שלו – כנראה לא היה סיכוי להיחשף בקלות בנסיבות רגילות. מבחינה זו – תרומתה של התוכנית לישרא בר-און לא תסולא בפז.

הטון של בר-און נינוח מאוד כשהוא שר "בואי ננסה לדמיין מציאות אחרת" ב"מצילה אותי", שיר פסנתר נוגה שפותח את אלבום הבכורה של הכוכב שכבר התבגר. אני חש את חיוכו החם כשהוא שר את הגעגוע למציאות אחרת.

בר-און שר שירים המעמתים אותו עם מציאות לא נוחה, מדומה. סקרן מצד אחד - "יצאתי לרחובות לגלות תרבויות חדשות" וספקן מאידך – "ואיך זה שאני מתעייף מהכל". ומצד אחר מתייחס למציאות בהומור קליל. 

המוסיקה מלודית להפליא, משרתת את הנאראטיב שלו – עימות עם עצמו וסביבתו.

יום שישי משמש השראה לתיאור מציאות מקומית שבה אף אחד בחיוך בשיר רוק שנקרא "משיגנע קופ" (ראש משוגע – ביידיש), על מציאות מקומית מדומה. בר-און לא ממש הקפיד על טקסטים שיריים. אחד השירים בדיסק – "האיש הצהוב" מתחיל במילים "מדובר ב...".  ביטוי שאני לא אתחיל בו סתם כתבה לעיתון.

בר-און בחר לספר סיפוריו-תחושותיו בחופשיות, ובשיר הזה הוא אפילו מרשה לעצמו להתפרע קמעה. זווית ראיה צינית נמצא בשיר על אותה בחורה שהטלפון שלה "לא מפסיק עשרים ושמונה שעות ביממה". מה מיוחד בה? זה שכלום. גם היא תצא לטיול בעולם כדי שיהיה לה מה לספר (כמה טוב היה שם) לכשתחזור. גם ב"החיים על פי מזל" – דמות האישה מצטיירת כמי שחיה על show off . בר-און מצטחק ומצחקק ונהנה להיטפל לגברת אחת שלא ברור מה תהיה תחנתה הבאה בחיים. השיר הזה מעובד באוריינטציה של סגנון הפולק האמריקני המוכר כבלו גראס. שנעצור כן להגדירו מוסיקלית? – מה זה ייתן?  אבל למי שמתעקשים – בר-און מאוד מרגיש נוח במתחם הפולק-רוק סינגרס. מבחינת העיבודים הוא מסתובב באזור הזה. ברצועה המסיימת מס. 13 – אם תמתינו דקתיים אחרי שהשיר הסתיים תשמעו אותו שר בליווי אקוסטית - blowing in the wind  של דילן.

מצד אחר – "הנני מצהיר בזאת", שיר אהבה מחויך, מזכיר בקצב המארש ובעיבוד שירים של ברסנס, כלומר שנסון.

"יצאתי להתלכלך" הוא שוב שינוי כיוון - שיר אווירה עגמומי, מהלכים פשוטים, טון גבוה וטעון-רגש על בנאדם שמתבונן בסביבתו הזרה בתחושת אין ישע, שמפלטו בלא יפה.  בלא נקי. מול אנשים שמחפשים סיבה לשמוח, שמדברים בכוח – הוא מחפש להתלכלך כי "זה לא טוב להיות תמיד נקי" בר-און ספקני, נטול תקווה פסימי - "משיח לא יבוא הלילה". ו"אני חוזר עייף ורעב", שגם היציאה "להתלכלך" לא תושיע. זה שיר שמשדר מצוקת אמת של בלבול-תסכול בתוך עולם שהתבלגן לו, והעיבוד לוקח לפינק פלויד באובר-דרמטיות.  בביקורת על הסינגל, כתבתי אפרופו "יצאתי להתלכלך" – "כשאני שומע את השיר הזה, אני יכול להבין שפסיכולוג היה מת לקבל את המקרה שלו".

והנה השיר הבא באלבום הרגיע אותי. הוא נקרא "טיפול פסיכולוגי" – קצב פריך, סגנון קברטי. ישראל מספר על סביבת הספה וכמה הסיטואציה קשה עליו וגם מגייס את פרויד לצורך הבהרות.  מעניין מה היה אומר הפסיכולוג על ישראל בעקבות השיר הזה ( הצעה:  "עזוב אותך מפסיכולוג. חבל על הכסף") אבל בסך הכל יצא לו משהו קליט עד מלהיב שאינו מעיד על תסבוך.  

ומספת הפסיכולוג לכורסת הפילוסוף - "דע מאין באת" מתפלסף ישראל בר-און על מהויות חיים, על בסיס מסכת אבות – "דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון" -  הצליל פולק אמריקני, הפזמון החוזר יכול בקלות להפוך המנון.

"בדיוק כמו פעם", שיובא מכוכב נולד, מתיישר על הקו של בדיסק, אם כי לא משוכנע שהוא מהטובים שבו.

דיסק צנוע, משרטט קווי המתאר העכשוויים של ישראל בר-און ללא פזילה למשהו שאינו הוא. סלט ירקות ופירות של נגיעות במציאות הכללית והאישית, בין פיקחון מול מציאות להתפלספות על מהות חיים. מסקרן לאן הוא הולך מפה. בינתיים – חמים ונעים, אבל (עדיין) לא יצירת החיים.

דירוג:

שלח כתבה לסלולרי     שלח כתבה לחבר