חילופי התרבויות בין מזרח ומערב מובילים לתוצאה המרתקת הזו: יושידה ברדרס מייצרים פאנקי "פוקאי אומי נו קאנאטה", הדונאלד פייגן של הקרוס קלטשר. ניטין סוניי – מביא את התבלין ההודי הראשוני בשירה נאיבית-ראשונית ב-Koyal. יפהפה. האנשן פיוטשר ב"גה נאם" זה אוריינטציה יותר אפרו קאריבית. "אוקיינוס של אקסטזה" של דיפאק צ'ופרה הוא תערובת של צליל חליל ודיאלקט אוריינטאלי. פרם ג'ושוע ב"פאנקי גורו" הוא קטע שמתקרב למהות האמיתית של חיבור בין מזרח למערב בשילוב של מקצב, מלודיה ושירה.
בידו אורקסטרא ב"איסטרן ג'ורניי", הוא קטע מלהיב, גרוב הודי-יםתיכוני, משהו משמח לב אנוש, מלודיה כייפית, לוקח לחאפלה. מלהיב.
כקטע האווירה היצירתי של הלאונג' האסיאתי הזה הייתי בוחר ב-Water Down The Ganges של פרם ג'ושוע ומאניש וייאס. 11 דקות שלוקחות לנופים מוסיקליים יפהפיים. מסע ענוג. קטע שהייתי יכול לרוץ איתו עוד כמה דקות.
האינטרקציות לוקחות אותנו מלונדון לבומביי, מבאלי לטוקיו. באמת הכפר הגלובאלי. זה כבר השישי של חברת "פוטומיו" במסגרת הפיוז'נים האסיאתיים. ןהפעם מגלים יותר ויותר מוסיקה שהיא מעבר לצ'יל אמביינט לסתלבט. הפיוז'נים הם סוג של פסקול מוסיקלי יפהפה, פחות מניפולציות סאונד, דאנס סולידי. טריפ הופ. צ'יל. טבלה וסיטאר פוגשים בבס חשמלי. קומבינה. מוסיקת אווירה ? – גם זה בא בחשבון. יופי.
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email