קייטנו ולוזו (73) המשורר-מלחין-זמר-גיטריסט, זוכה 9 פרסי גראמי לטיני, מגיע לישראל יחד עם ג'ילברטו ג'יל להופעה משותפת. חג לאוהבי המוסיקה הברזילאית ששורשיה בתנועת הטרופיקליה, Tropicalismo, זרם תרבותי שהתפתח בברזיל בשנות ה-60 של המאה ה-20, בהשפעת תנועת האוונגרד האמנותי ותרבות הפופ המקומית והבינלאומית. הטרופיקליה שילבה ביטויי תרבות ברזילאיים מסורתיים עם חדשנות אסתטית רדיקלית, והיו לה גם יעדים חברתיים ופוליטיים בני הזמן שכוונו לציבור הברזילאי הנתון תחת משטר צבאי, בסוף אותו עשור.
הטרופיקליה הייתה בראשיתה זרם מוזיקלי, שמיצגיה העיקריים הם קייטנו ולוזו, ז'ילברטו ז'יל, גל קוסטה, מריה בטניה, להקת אוס מוטנטס ("המוטנטים") אך התפתחה בשלב מאוחר יותר לזרם אמנותי בעל מבעים מגוונים כאמנות פלסטית, קולנוע ותיאטרון.
השיר Cajuína מתוך אלבומו Cinema Transcendental משנת 1979, משיריו האהובים עלי, נכתב בעקבות פגישה עם אביו של המשורר והמלחין הבריזלאי Torquato Neto , שהשתייך לתנועת הטרופיקליה, אבל התנתק ממנה כתוצאה ממצב נפשי קשה והתמכרות לאלכוהול שהובילו אותן לאיבוד עצמי לדעת. שנים לאחר מכן ביקר ולוזו את אביו, ובמקום לנחם מצא את עצמו מנוחם על ידיו. הוא זכר את המשקה המקומי שהאב הגיש לו שנקרא Cajuína. ולוזו כתב אז את השיר העוסק בצורה פילוסופית במוות ובאובדן בעקבות הפגישה הזו. השיר הוא בעל מבנה של מוסיקת פולק של צפון מזרח ברזיל.
קייטנו ולוזו נולד בעיר קטנה בצפון באהייה. הוא גדל ולמד מוסיקה בסלבדור, לשם עברה משפחתו. לראשונה התגלה בהופעת אחותו, הזמרת הברזילאית, מריה בטניה.
מאז שפרץ אל מרכז בימת המוסיקה הברזילאית בתחילת השישים בראש זרם הטרופיקליה, הפך ולוזו לדמות מרכזית במוסיקה הברזילאית החדשה, זו השואבת גם מהרוק ומהפופ של הסיקסטיז. לשמוע את ולזו – חוויה יחידה במינה. יש לו קול חם וקסום ויש לו סגנון ויש לו מוסיקה שעושה חשק לטעום עוד ועוד.
