מוסיקה רוק

יבואו עד עשרים להקות מטאל חדשות. Iron Maiden יש אחת. זו של The Final Frontier היא איירון מיידן של מלכות המטאל. מלכת מטאל. כמה להקות, תנסו למנות אותן, הצליחו לשרוד גם אחרי "תאריך התפוגה" שלהן? 35 שנים אחרי הקמתה, "איירון מיידן" נשמעת אנרגתית, מהודקת ומהוקצעת מאי פעם

 ברור שהציפיות מההרכב עצומות. גם בלי ווליום ענק – המסורת מנצחת. אבל זו אינה רק מסורת, אלא  מימדים חדשים של צליל. מטאל במיטבו. . הם ממשיכים להיות Iron Maiden. האלבום מגלם את סוד ההצלחה. גם אחרי אלבומם ה -  15, יקשה על מבקרי רוק שמנסים מאז השמונים להספידם. מיידן רחוקים מלהתרפק בנוסטלגיה על עברם. ועדין - בלתי ניתנים לחיקוי.

יש מי שחישבו שזהו אלבומם הארוך ביותר. לא רק המעריצים יגידו – אין רגע מבוזבז. רוק של מלודרמה מנוגן ברמות מיומנות על גבול השלמות. תלכו אפילו על בלדה כ - Mother of Mercy. ככה עושים מטאל. אין פשרות. סמיתס-הריס-דיקינסון  עדיין במלוא ההשראה והמוטיבציה. מישהו מוכן להגדיר את The Final Frontier  כאלבומם הטוב ביותר? לא חייבים, אבל נדמה לי כי מבחינת צליל קוהרנטי, זה אלבום הכי קרוב למשל ל - Brave New World. הצד החזק – המנגינות. דווקא הסינגל El Dorado שיצא מהאלבום – לטעמי הפחות מרשים. יש הרבה טובים ממנו. קודרים, מלודיים, מלו דרמטיים. יותר מאשר מזדקנים יפה, שמים את כל האופנות בצד, אינם בוגדים בשורשים. בתולת הזרזל מאז ומתמיד, ועכשיו יותר מתמיד.

דירוג:

לרכישה:

תביטו בוידאו (בהמשך): כל הגדרה ממדהים עד מפחיד, ויתקבל גם מטריף ומזוויע באה בחשבון: Disturbed היא להקת רוק משיקאגו, אילינוי, ילידת 1996, מחומשת היטב ברוקרים שאינם לוקחים שבויים. ההרכב נשמע ונראה כמו מטאור שנחת על כדור הארץ – מחולל היסטריית המונים למרות שהרדיו כמעט לא משדר אותו.
אלבומה האחרון Indestructible, "לא ניתן להשמדה" נמכר ב-1.11 מיליון עותקים באמריקה בלבד, מזנב באמינם, ורק החדש של קייטי פרי יסלק אותו מהפסגה.

דן דונגן, סטיב "פאז" מאק, מייק וונגרן, דיוויד דרמן (הזמר) מוגדרים – מטאל חדש -  nu metal band, תרצו – הרד רוק או הבי מטאל ויש שגורסים "אלטרנטיב מטאל". איך שלא תרצו ה – Disturbed נותנים מה-זה הצגה מופרעת שגורמת להרבה מופרעים לצאת מדעתם. רוק זועם, קר, תוקפני, מאיים, גס. שימו לב לקהל. כמה אגרסיה יוצאת ממנו.  הקפיאו את הנשמות שלכם. לכל אגרוף יש קול. צבא העולם מתאחד. כשמוסיקה הופכת נשק. כשההמון נסחף, מאבד שליטה. פאשיזם רוק?

קישור וידיאו:

Didturbed - פאשיזם רוק?

"ים של פחדנים" הוא השני של הרביעייה מנשוויל, שבמרכזה אליסון מוסהרט Alison Mosshart (שירה, גיטרות), ג'ק וייט Jack White (שירה, תופים - מ"ווייט סטריפ" מה - The Raconteurs), ג'ק לורנס Jack Lawrence (בס,תופים), דין פרטיטה Dean Fertita (גיטרה אורגן) Horehound היה דיסק המבוא של החברה – בלוז רוק מחוספס שהפתיע בטיפוס למקום השישי במכירות של הבילבורד בעת שיצא ביולי 2009.
"ים של פחדנים" הוא אלבום רוק במלוא המשמעות של המילה – ראשוני, בלוז רוק גותי אורבני, גיטרות דיסטורשניות (הריפים של פרטיטה), קולות מהגאטס. Blue blood blues הפותח הוא מתאבן מאפיין. ג'ק וייט צווח-נוהם-זועם: All the white girls trip when I sing at Sunday service. הבא בתור - Hustle and cuss לוקח הגיטרות לקצה, עבודת בס אפקטיבית וקולה האגרסי של אליסון מוסארט. ב - The difference between us מקבלים את השירה החזקה שלה במוסיקה יותר מלודית, אם כי לא פחותה בעוצמותיה. I'm Mad כשמו – סחרור רוקי טירופי בקולה הגרוס של הסולנית (היא הכוכבת באלבום הזה!) . אלבום דחוס, תזזיתי, טעון בחומרי נפץ, אין מקום לנשימה. יש מקום להגיע לדיסק.

דירוג:

איזה צווחות. המעריצים/ות במילאנו איטליה יצאו מדעתם. מה מביא ילדות בנות 15-16-17 לצרוח ככה? שאלת תם. ואולי תראו את הביל קוליץ באיזו תלבושת צפרדע מעופפפת מכוכב אחר הזה שר כדי להבין נפש נערה אטלקיה. אני מעריך שגם הנערות הספרדיות וגם הישראליות יתלשו שיער.
בפעם הראשונה "טוקיו הוטל" בהופעה חיה עם  האלבום האחרון HUMANOID. למעשה – תצוגה עתידנית תחת השם WELCOME TO HUMANOID CITY, לייב שאו פוטוריסטי במראה אורבני הלקוח מסרטי סיינס פיקשן. בתוך התפאורה הספקטקולארית של מיסטי באקלי מי שיצר את "האלמנט החמישי" – מופיע היצור מכוכב אחרי Bill Kaulitz כחייזר במראה חוצני שועט ומקפץ בין מבנים וגשרים, אש ותמרות עשן.  הטררראם החיצוני המגלומני והשאו צולמו ע"י  JIM GABLE באמצעות 15 מצלמות.

לא רק שאינני הולך להתווכח עם המעריצים של מילאנו: אני איתם באהבתם ללהקה הזו, שיודעת לעשות רוק חבל"ז. ה-DVD מראה הכל בצליל ובתמונה באיכויות טובות מאוד, בעריכה שעושה שירות להצגה, בעיבודים של לא מעט ערכים מוספים על Humanoid – אלבום האולפן. שילובים של כישרון, כריזמה ונגינה יוצאת מהכלל. אין ספק כי הלהקה הזו התבגרה והשתכללה מאז שראיתי אותה בגני התערוכה באוקטובר 2007. סט של סי.די + די.ווי.די שמגיש טוקיו הוטל במהדורה עכשווית אטרקטיבית מאוד.  לא רק למכורים  ולשפוטים.

Disc 1 [CD]
01. Noise
02. Human Connect to Human
03. Breakaway
04. Pain of Love
05. World Behind My Wall
06. Hey You
07. Alien (English Version)
08. Ready Set Go
09. Humanoid (German Version)
10. Phantomrider
11. Dogs Unleashed
12. Love & Death
13. In Your Shadow I Can Shine
14. Automatic
15. Screamin
16. Darkside of the Sun
17. Zoom into Me
18. Monsoon
19. Forever Now

Disc 2 [DVD]
01. Noise
02. Human Connect to Human
03. Breakaway
04. Pain of Love
05. World Behind My Wall
06. Hey You
07. Alien (English Version)
08. Ready Set Go
09. Humanoid (German Version)
10. Phantomrider
11. Dogs Unleashed
12. Love & Death
13. In Your Shadow I Can Shine
14. Automatic
15. Screamin
16. Darkside of the Sun
17. Zoom into Me
18. Monsoon
19. Forever Now

דירוג:

קישור וידיאו:

טוקיו הוטל Noise

חבורת רוק מקומית לייצוא ובאנגלית. אפשר למלא טפסים. להזמין מקומות במטוסים, במלונות, בכל המקומות הרלוונטיים. עדיין לא אצטדיונים. הם לקחו אותי למועדוני הרוק בלונדון תחילת השמונים. אווירה של רוק אמיתי, אותנטי, בריט רוק מעולה.
השיר הראשון – Coming To Get – פאראנויה שהופכת לחגיגת רוק תזזיתית, צליל שמח רענן, קצב Madness, הרמוניות קוליות, הקול הפלצטי. מאחורי ניצן חורש, בועז פרחי ובועז וולף נמצא המומחה לסאונד שישים שבעים עם גוונים פסיכדליים – ברוך בן יצחק, שככל הנראה מבין שלרוקפור שלו יש מתחרה מאיימת למדי, אם כי לא בעברית. מקצבים יפהפיים, מעברים, עיבודים
הטקסטים כתובים טוב. Heartbreaks Is For Fouls - שיר על אחד שמחליף אהבות לארוחת בוקר, שמגיע למסקנה בנערה מס. 13 שהתאהבות אמיתית נועדה למטומטמים. גם כאן – רוק פוחז, קורץ, רענן. Drug For My Soul – הקצב מואט, הטון הופך נמוך וקודר יותר, הטקסט לפתע קלישאתי ("את כמו סם לנשמה שלי") אבל המוסיקה היא תמצית פופית מרוכזת מהשישים בליטוש של ההפקה.
Dawn Of Summer - סיפורה של אהבת קיץ: הבחור מתלונן על פדיחות What Have We Done Such a Shameful Situation יענו איזה בושות. הבחור אומר שאם זה לא זה, אז לפחות שתיקח אותו לחוש אור שמש לראות אם היא זורחת עליו, ולמרות שכל העולם נגדם, הוא עדיין תמה האם היא האחת... פופ גיטרות קצבי, הרמוניות קוליות. ושוב - השפעות שמגיעות מהימים הה. אין ספק הלהקה היא סופר מושפעת, אבל יודעת להטמיע.
Used Reflection שמתחיל במילים – "בפרברי מחשבתך/ שום מקום לברוח, שום מקום להסתתר, מתעופף גבוה רק בחלומותיך/ כנפייך המבוזבזות נשארו מאחור... (על השיר הזה חתומה שרון קנטור – בהחלט איכות חריגה) - המוסיקה אפילו משדרגת, הרמוניות מאמס אנד דה פאפס וגם ביץ' בויז ומעבר גיטרות שמעצים.
Unforgiven – חוזרים לקצב הקפיצי, הבנאדם בשיחה עם עצמו מול המראה בנוא הבינו-בינה (די נשבר לו לשמוע שהאשם בו. ממש משעמם) Radio On – על מציאות מנוכרת מחורבנת שמשאירה לך ברירה אחת – להמשיך עם מוסיקה. כ-Rock זה הקטע הכי טעון ודיסטורשני בדיסק, מנוגן מקצועי.
Not My Home - השלמה עם מציאות מתוך התמודדות עם העבר "זה כבר אינו ביתי... העבר כולו מכוסה באבק..." ועוד אזכיר את השיר היפהפה Our Last Drink על סיום יחסים, שירה גבוהה דרמטית מצוינת, סולו חצוצרה מפתיע, פאוזות – במקומן. 
הדוגמיות שהבאתי מדגימות להקת רוק סוגה עילית – גם בלי לנפנף במוצא שלה, מצליחה למזג השפעות, לא מוותרת על איכות טקסטים, שירה ונגינה מעולים, וגם יודעת לעשות שימוש במקצוען כמו מר בן יצחק שתרם את כל ניסיונו הרוקפורי. לייצא אותם בלי בושה. אפילו עם גאווה.

אלקטרה הם: ניצן חורש – שירה, דורון פרחי – בס וקולות, בועז וולף – תופים, קלידים וקולות. הפקה מוסיקית: ברוך בן יצחק.

דירוג:

U2 על גשרים ומסלולים. מופע של פסגות וריגושים. של הרבה Highlights. של שיאי הרגש.
כמה טוב שאנחנו בעידן ה-DVD. סיימתי לצפות במופע מהסוג שרק אחרי שצפית, אתה אומר לעצמך – מה היית מפסיד אלמלא התיעוד.
אני מפעיל שלט מהכורסה שמעביר היישר ל - Rose Bowl, לוס אנג'לס- מופע ה - U2360° כפי שצולם בשנה שעברה, הגיע בעקבות האלבום No Line on the Horizon . מפגשים מהסוג השלישי – כולל המתקן. U2 יוצאת לחלל. אני נפעם מכל המג'יק טריקס, האפקטים האלה, שהטכנולוגיה מאפשרת. אני נפעם יותר מאחד המופעים היותר מרגשים-מרשימים שקיבלנו אי פעם מבונו ושותפיו. במימדיו – חסר תקדים. כמעט 100,000 איש. צולם ב – HD באמצעות 27 מצלמות (אחת בהליקופטר) בבמויו של Tom Krueger.
לייב שאו. מסע. קונצרט רוק מלא אמוציות, מעברים מצוינים בין השירים בונו פורח לאורך המופע, דוהר על המסלול, קופץ ורוקד, גונח ומלחש. עוצמות השירה שלו מרטיטות מאי-פעם והוא יודע מה הוא רוצה שיגיע לקהל, האדג' – לא נופל ממנו בתרומתו, אלתוריו. גם השירה שלו. הצהרות מהמסכים הגדולים, אנחנו העולם, למען הצלת העולם ונפגעיו הפוליטיים.
בשביל להקה שהגיעה כבר להישגים טכנולוגיים במופיעה הקודמים (Zoo Tv, Vertigo) ברור שרף הציפיות מוגבה. הרעיון הפעם – מופע ב – 360 מעלות הממוקם בתוך מתקן עכבישי סגנון סיינס פיקשן, משחקי פירוטכניקה אלקטרונית מרהיבים.
פוליטיקה-מחאה: Sunday Bloody Sunday ממתחבר למחאה נגד השלטון התיאוקרטי באירן, על המסכים מופיע גם הכומר האפריקאי דזמונד טוטו שבנאום מיוחד מייצר לינק עם השיר One וגם עולה שמה של Aung San Suu Kyi הבורמזית, פעילה למען השלום ב – מיאנמר, חתנית פרס נובל לשום (1991) וגם קטע מסעיר I’ll Go Crazy If I Don’t Go Crazy Tonight –א-לה "פרנקי הולך להוליווד".
הגרסאות ל – Beautiful Day ול – Until The End Of The World כמו גם Where the Streets Have No Name – מצוינות, כולל המעבר מ - Amazing Grace הקלאסי. הסאונד – מזמן לא שמעתי סאונד סראונד באיכויות כאלו. נדמה לי, ואהיה מוכן לשמוע הסתייגויות, שזהו תיעוד הוידאו הטוב ביותר שקיבלנו אי פעם מ-U2.

דירוג:

קישור וידיאו:

המופע 360° U2