| עמוד הבית | אודות | חדשות | הופעות | קישורים | טעם אישי | חשיפת אמנים | דף אמן | פרסם אצלנו | צור קשר |
|
| קטגוריות |
|
|
|
מוסיקה רוק אלטרנטיבי
Arcade Fire ארקייד פייר , The Suburbs הפרברים (הליקון, אוגוסט 2010) |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
;) ;) ;) ;) ;) | האלבום יצא ב-8 עטיפות שונות. כבר הגימיק הזה מעורר ציפיה מחבורת האינדי הקנדית, ובמיוחד אחרי אלבומים כמו Funeral ו - Neon Bible. למה ציפיה כי ארקייד פייר מבשלת תבשילים מפתיעים, והמפתיעים האלה - כמה מפתיע - עשו קפיצת ענק מאלמוניות מחתרתית לפסגת התעשייה. אם Funeral הציב את היסודות של הלהקה, Neon Bible לקח למחוזות הדמיון ולסאונדים הגדולים, The Surburbs הוא מעין חזרה הביתה – גם כדי לגלות ששום דבר לא נשאר כמו שעזבת אותו. Wasted Hours - שיר יפהפה מושר בטון רך שקט - Wishing you were anywhere but here / You watch the life you’re living disappear / And now I see / We’re still kids in buses longing to be free "הלוואי שלא הייתי בשומקום אלא כאן/ אתה עד לחיים שאתה חי נעלמים/ ועכשיו אני רואה/ אנחנו עדיין ילדים באוטובוסים משתוקקים לחופש" וגם - Suburban War – פסגה באלבום: “This town’s so strange/They built it to change and while we sleep the streets get rearranged”. ,העיר הזו כה מוזרה/ הם בנו אותה כדי לשנות/ ובעת שישנו הרחובות השתנו". טון מדוכדך תחושתי של הזמר המצליח להעביר את הסערה שמתרחשת פנימה, שיר שמדבר גם על החברים הישנים שכבר לא מכירים אותו – כי המוסיקה הפרידה ביניהם. האלבום השלישי מתמקד בילדותם בפרברים. קולו של וין באטלר Win Butler מצוין, אפילו יותר מאשר ביצירות הקודמות של הארקייד. רגין Regine מעניקה את האיזון הווקאלי המדויק. התזמורים עשירים – כינורות, צ'מבלו, קסילופון, סינטיסייזרים לצד חטיבת הקצב. שירים על ניכור, סטריאוטיפים חברתיים, פנטזיות מנופצות, הפרברים במשמעויות פיזיות ואמוציונאליות. וגם נגיעות במוסר חברתי ואישי. דוגמא לאחת השורות I need the darkness / can you please cut the lights? “Half Light I”, “Half Light II (No Celebration)” – הרמוניות קסומות בשירים של מעין הבעת רחמים עצמיים מלודרמטית. החלק השני של Half Light לעומת זאת מגיע בטקסטורת של אלקטרו פופ מיד טמפו בצליל אווירה שמימית. עוד קטע שאחזור אליו. Rococo – על "ילדים מודרניים" שבונים דברים רק לשרוף אותם – מנגינה נוגה, קול מיוסר ועיבוד מסעיר שבונה את השיר כסרט מתח. City With No Children - עוד אחד מהשירים שנשמעים כמו "חזרה לבסיס" במהדורה עכשווית "נהגתי לחשוב שאינני כמותם, אבל יש לי ספקות ... כשאתה מסתתר מתחת לאדמה הגשם אינו יכול להרטיבך/ אבל האם אתה חושב שהצדק שלך יכול לפרוע את חובך". אם אתם מכינים רשימת אלבומי עשור, צרפו את זה ללא מחשבה שנייה. השיבה למוסיקת פופ יצירתית, למקומות שאנחנו מחפשים במוסיקה, למעשה – לחזור הביתה. Arcade Fire - The Suburbs
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||
Fiction plane פיקשן פליין , Sparks ניצוצות (אוגוסט 2010) |
||||||||||||||||||||||||||||||
;) ;) ;) ;) | ברכות לסטינג. התפוח אינו נופל רחוק. האב, הבן ורוח החינוך המצוין שקיבל בבית. קוראים לו ג'ו, ג'ו סאמנר, והוא אכן לא פחות מאשר הבן של סטינג, האיש המוביל את ההרכב העונה לשם Fiction plane. שנמריא איתם? יש מסלול טוב, יש מנועים מצוינים. יש שירים טובים. שירו איתם על הפתיחה "לה לה לה לה" ב"את יודעת שאת טובה" You Know You're Good (La La La Song). האלבום השלישי של ההרכב שהוצא בשתי גרסאות – האחת (הסטנדרטית) של 11 שירים והשנייה במהדורת דלוקס של 14 שירים. זה אלבומה השלישי, מתוכו יצא הסינגל Push Me Around. אלבומה הקודם נקרא – "הצד השמאלי של המוח" אחרי האזנה ל-11 השירים, אני חש יותר ממשב רוח רענן. יש המשך למסורת הבריטית הטובה. הם מייצרים הרבה מעבר לגודלם (טריו) רוח האינדי מגיעה מ"טומי" (שיר שביעי) שלוקח למקומות הזויים ואינו דומה לשום דבר בדיסק. אבל ככלל הצליל הוא רוק מלודי מריר-מתוק טעון אמוציות ורב צבעים. Zero הוא מעין תרכובת של U2 ואבא-סטינג מלודי להפליא לעומת השיר הנ"ל ("טומי") יש תחושה בסיומו של הדיסק, שההרכב הזה מייצר את סך כל ההשפעות של חברי הלהקה, ויש כאן מה-זה ניגודים. Denied – בלדה נוגה שמסיימת בטון שמחזיר לסטינג אבל במוסיקה שלוקחת לקולדפליי. עיתונאי הציע הגדרה לא הכי מחמיאה - Infant Policeנו, טוב, מה לעשות שקולו של ג'ו מזכיר לעיתים את אביו וגם השירם מזכירים פה ושם את ההרכב הנצחי ההוא. אבל לומר ש - Fiction plane היא חיקוי של פוליס – שגוי ולא הוגן. You Know You're Good (La La La Song) Out of My Face Push Me Around Talking Revenge Two Tommy Humanoid Zero Russian LSD Denied Fiction plane Sparks
| |||||||||||||||||||||||||||||
שלושים שניות למאדים Thirty Seconds To Mars, ההופעה (ביתן 1 גני התערוכה, אוגוסט 2010) |
||||||||||||||||||||||||||||||||
;) ;) ;) ;) ;) ;) | מה זה היה הגן ילדים בסוף הערב של "30 שניות למאדים" שעלה לבמה בשיר Kings and Queens האם התרגיל חוזר על עצמו בכל הופעה, כלומר שג'ארד לטו Jared Leto הסולן בוחר נערים ונערות מהקהל כדי שיעלו ויצטרפו למקהלת הסיום של הערב.? לטו נהנה. יזראל, יזראל, יזראל, ואיזה קהל. עוד לא היה לו כזה קהל, הוא מנסה החנפה ראשונה. שנאמין? והוא גם למד שש מילים בעברית כולל החומוס של מסיבת העיתונאים. יכול להיות שאילו אלביס קוסטלו היה רואה את לטו על הבמה, הוא היה חוזר בו מסירובו להגיע או מקלל אותו. איך יכול להיות שרוקר גוי יפרגן ככה ליזראל. גם אנוכי נדהמתי מכמות המעריצים שיודעים כל שיר של הלהקה בעל פה. ג'ארד יודע להפעיל לשירה בציבור. יש לו את זה. כריזמה בטונות. לא הרבה סולנים של להקות רוק יכולים לשלוט ככה בקהל כמו ג'ארד לטו מהשלושים שניות למאדים. לטו אמר להם מה לעשות, לצעוק, לקפוץ. לגעת בשמיים. הייתה תחושה שהוא חש כי הוא נמצא במשימה שכל אחד, ממש כל אחד מהקהל יהיה ערב שהוא לא ישכח אותו. יחד עם אחיו שאנן לטו וטומי מילסיביק הוא הלך על הצגה. המתופף חבט בצורה שאיינה משתמעת לשתי פנים. קצב התופים פילח כל סנטימטר בביתן 1. תצוגת דראם ביט מסונכרנת תאורה. האורות על הבמה הצטרפו לתזזית, אלא שדווקא את פניו של ג'ארד לא תמיד האירו. קונספט אומנותי של תאורני הרוק העכשווי שאומר – שחק אותה אווירה. הבמה שהתפצלה ב-T הייתה אפקטיבית לג'ארד שלא הפסיק לדהור עם שלל גיטרות חשמליות ואקוסטיות. לפי הקהל – "30 שניות למאדים" היא להקה לבני 25 ומטה. לפי המוסיקה – הם שווים גם קהל בוגר יותר. ויש לבני המאדים הללו מוסיקת רוק, הלוואי על להקות תוצרת הארץ. ובסוף הערב יכולת לשאול, וגם הגיעה להם שתישאל השאלה: איך שלושה חבר'ה יכולים לייצר הצגת רוק כזו בומבסטית. נושא ההצגה בגדול אלבומם השלישי This Is War. הקהל מצטרף בשירה, מעניק ללהקה את ה - backing vocals ששמעתי בדיסק, מה שהופך חלק מהשירים להמנונים. Night of the Hunter וגם Hurricane המצוין, The Kill. אגב, לשאלה האם הקהל המקומי זכה להיות יחיד בסוגו לעלות על הבמה של ג'ארד והמאדים, אני נאלץ לאכזב: הייתם רוצים. זה קורה באותו שיר סיום בכל הופעה של הלהקה. גימיק שהוא חלק אסטרטגי מהשאו וגם מהרצון של ג'ארד לטו להראות כמה ה-Fans חשובים לו, אבל גם מעלה עוד שאלה: כמה אחוזים מג'ארד לטו הם תרגיל בחנופה. הקהל שואג בשמחה גם כשג'ארד אומר "חומוס". שורה התחתונה: חנופה או לא, זמר מעולה שמצליח להזניק את "30 שניות למאדים" למרומים ולקחת איתו בספינה את כל הקהל הזה.
Thirty Seconds To Mars Live in Tel Aviv
| |||||||||||||||||||||||||||||||
30 שניות למאדים Second To Mars, מסיבת עיתונאים בתל-אביב (אוגוסט 2010) |
||||||||||||||||
;) ;) ;) ;) ;) | ג'ארד לטו מתרגש. תנו לו ירושלים ומנה חומוס והוא יתרגש יותר. מהפייסבוק הוא הבין שיש ל "30 שניות למאדים" יותר מעריצים בישראל מאשר בכל מדינה בעולם. הוא אגב היה בטוח שבארץ חיים 11 מיליון איש. כששמע שמדובר רק ב-7, לא האמין. "לא יכול להיות. אני פוגש ישראלים בכל חור בעולם" ללהקה היה סכסוך של מיליוני דולרים עם ,"וירג'ין רקורדס", שהגיע לסיומו. "לא סתם קראנו לאלבום האחרון This Is War". התכסחות עם אנשי התעשייה, אבל עם הקהל – סיפור אהבה של להקה צעירה יחסית, שבראשה כוכב קולנוע שהעדיף במסיבת העיתונאים לדבר פחות על קולנוע ויותר על מוסיקה. "30 שניות למאדים" היא האלטרנטיב רוק הכי חם שמגיע בימים אלה מקליפורניה שטופת השמש. אל תנסו להפחיד אותם בחום, כי גם שם יש להם מדבר. אל תנסו להוציא מהם הצהרות פוליטיות בעקבות הביטולים הפוליטיים של להקות, כי מבחינת ג'ארד – מוסיקה היא שפה ושיחה, ליריקה, דמיון. זה הנושא העיקרי. לכן, מעולם לא חשבו לבטל. והאלבום החדש מסמל הרבה דברים שהביאו אותם גם כאן לשיחות עם הקהל. "30 שניות למאדים" הם האחים ג'ארד ושאנן לטו וטומי מיליסיביק. את שם הלהקה מצאו בתזה שהגיעה אליהם מהאינטרנט לפיה הגדול העצום בטכנולוגיה בעצם הביא את האנשות 30 שניות מהמאדים. מבחינת – השם מסמל אותם. שלושה אלבומים – הראשון כשמה של הלהקה, השני Beautiful Lie, יצא ב-2005. ההפתעה היתה גדולה: המכירות הביאו אותו ל"פלטינה". הלהקה זכתה בפרס MTV עבור הקליפ של The Kill, המבוסס באופן רופף על עלית הסרט ,הניצוץ". הקליפ לסינגל השלישי מתוך האלבום From Yesterday צולם כולו בסין. היום טוען ג'ארד כי כאוהב קולנוע מושבע ומי שהתחיל את דרכו בלימודי קולנוע, יש לו ענין מיוחד בקליפים שמלווים את שירי הלהקה. בדצמבר 2009 יצא האלבום השלישי של הלהקה This Is War אלבום שהוא פרשנות למשברים עולמיים, תהפוכות כלכליות עולמיו וגם ביטוי למאבק המשפטי שלהם מול "וירג'ין רקורדס" שטענה כי חברי הלהקה הפרו חוזה להקליט שלושה אלבומים נוספים במסגרת החברה. האלבום הופק ע"י המפיק הנודע Flood גם ע"י סטיב ליליוייט – שניהם נתנו לחברי הלהקה חופש וביטחון לחקור כיווני סאונד חדשים, רעיונות נועזים. ג'ארד טוען שהגם שיש לו כמה להקות פייבוריטיות (דפש מוד, פוליס, לד זפלין) הוא כמעט אינו מאזין למוסיקה, כי רוב הזמן הוא עסוק ביצירת מוסיקה. "זה מוזר בעיני. יש לי 3 איי פודים, אבל אינני משתמש בהם"... ההופעה 18.8 גני התערוכה ביתן 1.
| |||||||||||||||
ג'טרו טאל Jhetro Tull, ההופעה Live (אמפי שוני בנימינה, אוגוסט 2010) |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
;) ;) ;) ;) ;) ;) | אמפי שוני התמלא כשעה לפני שאיאן אנדרסון וחברי ג'טרו טאל עלו. מפתיע? מפתיע כי מדובר במוסיקה שכשמו של אחד משירי הלהקה - Living in the Past. הקהל הזה הוא שמשאיר את את ג'טרו טאל בחיים. תקראו לזה התרפקות נוסטלגית. אוהבים לחיות בעבר, להחיות את העבר. אולי כבר פוזה של להיות מחובר למה שבזמנו נחשב "רוק מתקדם", "פרוג-רוק". נדמה לי שאיאן אנדרסון עצמו, כשהוא על הבמה מסרב להיות מוגדר או נוסטלגיקן. המוסיקה – איכותית כשהייתה. ג'טרו טאל עוסקת בפיוז'נים – בלוז, רוק, פולק ישן, ג'אז, מוטיבים אסיאתיים, מוסיקה קלטית, קישוטים ים תיכוניים (דרבוקה), גם באוגוסט 2010, אתה מבין שג'טרו טאל הייתה חלק מהאבולציה של הפופ והרוק בשבעים, מוסיקה שממשיכה להלהיב, כי השמונים-תשעים והלאה לא ממש בישרו על המשך ה"אבולוציה" המוסיקלית הזו. מבחינות מלודיות, הרמוניות, בסינתזות - שום דבר חדש גדול לא קרה. שאלתם איך ג'טרו טאל ממשיכה למלא אמפיתיאטרונים? – זו אחת הסיבות. סיבות נוספות? איאן אנדרסון מאוד אוהב לנשוף בחלילו, והוא עדיין עושה את זה נפלא על רגל אחת וגם על שתיים וגם בקפיצות. סיבה נוספת: הקולאג' המרהיב של סגנונות. המדהים הוא שזו אינה מוסיקה של להיטים, אלא מוסיקה מורכבת מספרת-סיפורים, ואין לי שום ספק שמי מבאי שוני שהגיע לעשות הכרה ראשונה עם ההרכב, והוא מורגל במוסיקה של גלגל"צ – שמר על איפוק. החמישייה פתחה את הערב עם Nothing Is Easy מהאלבום Stand Up שיצא ב-1969. קטע ג'אזי, נגוע בפסיכודלית. כבר כאן אנדרסון לוחץ על הדוושה מגייס כל מה שיש לו להציע בשירה, באלתור על החליל, בהופעה אקסצנטרית כולל העיניים הפעורות בטירופיות מסוימת. אנדרסון לא ייתן לאיש להשתלט לו על ההצגה, וגם מרטין בר מקבל את הסולואים שלו במשורה. אחרי הפיוז'ן של Songs From The Wood, מקבלים את Bouree הקלאסי באוריינטציה ג'אזית. לא כל הקטעים עוררו התלהבות. אחדים אפילו השאירוני קריר משהו (A Change Of Horses) החלק השלישי של הערב העלה מחדש את המופע להילוך רביעי עד חמישי עם My God ו – Aqualung וההדרן Locomotive Breath שהביא את הקהל עד לבמה. אם לחיות בעבר של הרוק, אז ג'טרו טאל היא עדיין הרבה יותר מאשר ברירת מחדל. לפי הקונצרט בשוני – חיה יותר מאשר בשלום עם ההווה. איאן אנדרסון Ian Anderson - שירה, חליל, גיטרה אקוסטית, מנדולינה, מפוחית, מרטין באר Martin Barre – גיטרות, דיוויד גודייר David Goddier – גיטרה בס, ג'ון או'הרה John O'hara – קלידים, פסנתר, אקורדיון, ניהול מוסיקלי, דון פרי Doan Perry – תופים. שירים: Nothing Is Easy, Beggars Farm, A New Day Yesterday, Life Is A Long Song, Serenade To A Cucjoo, Thick As A Brick, Songs From The Wood, Bouree, Hare In The Wine Cup, A Change Of Horses, Crosseyed Mary, Dharma For One, Far, On The FWY, INST Band, My God, Aqualung, Locomotive Breath Jhetro Tull Live Shuni Fortress Israel
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
Wondrous Stories, אוסף Prog Rock רוק פרוגרסיבי (הליקון, יולי) |
||||||||||||||||||||||||||||||||||
;) ;) ;) ;) ;) | מתי קיצרו את המושג "פרוגרסיב רוק" Progressive rock ל-"פרוג" prog? לא משהו מהותי כשבאים להתביית מחדש על זרם מוסיקלי שממשיך לחיות מאז סוף השישים, מקורותיו ברוק הפסיכודלי-בלוז-רוק-מוסיקה קלאסית-ג'אז-פיוז'ן, בימים שמוסיקאים נטו למוסיקה ניסיונית, כשהם שואבים השראה ממקורות שונים משתמשים בהרמוניות מורכבות, במגוון של כלים אקוסטיים ואלקטרוניים, במקצבים ובמשקלים לא שגרתיים. מרחב תמרון שמגיע אפילו עד הרוק הכבד. זה אינו אוסף מייצג אולטימטיבי. קחו את הקטע הפותח – Wondrous Stories של Yes. מעורר שאלה האם הוא נבחר רק כדי לתת לאוסף את שמו... נכון שלא ניתן להכניס לאוסף קטע של 20 דקות כמו Close To The Edge, אבל אפשר היה למצוא משהו מ – Fragile או מ – The Yes Album. לא לשכוח שבאוספים קיימת גם בעיה של קבלת אישורים מהלהקה או נציגיה. אז מה היא האינדיקציה לבחירה מוצלחת באוסף מסוג כזה. הצפוי וה"שקוף" או הייחודי והפחות להיטי? "לחיות בעבר" של ג'טרו טול מוכר מאוד – ועדיין להיט מייצג של הפרוג רוק. בבחירת שיר של להקת Aphrodite’s Child, ניתן היה לצפות לבחירות שקופות כמו ‘Rain and Tears’, אבל העדיפו את The Four Horseman מתוך אלבומה השלישי המצוין "666". Wondrous Stories 33 Artists That Shaped The Prog Rock Era
| |||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
