האזנה קלה למוסיקה

מיטב הנעימות של צרפת כפי שערך אבינועם קונייבסקי הם האבא והאמא, הסבתא והסבא של האיזי ליסנינג * (Easy Listening). למעשה, "קרב" על פסגת ההאזנה הקלה הנסבלת והבלתי נסבלת בין שני מוסיקאים, מעבדים, מנצחים ומנהלי תזמורות צרפתיים – פול מוריה (Paul Mauriat) מול פרנק פורסל (Franck Fourcel), ענקי התזמור של הפיפטיז-סיקסטיז-סוונטיז. בין ובין הושחלו גם גיל ונטורה עם ה"פרולה פרולה", ג'יימס לסט עם La Vie En Rose המוכר מאדית פיאף, זמפיר בגרסה על She המוכר משרל אזנבור, רוני אלדריג' ותזמורתו ב"הטנגו האחרון בפריז", ומנטובני ותזמורתו שמסיימים בנושא מתוך "מולן רוג'", בניחוח פריזאי.

אבל, כאמור, מוריה ופורסל הם הסיפור של האוסף הזה. איזי ליסנינג שכולו פיור נוסטלגיה. מסע הגעגועים אל יין ושושנים של פעם. מוריה נפטר ב-2006 בהיותו בן 81. התמחה בפופ אינסטרומנטלי, עיבודים תזמורתיים מתקתקים וחלומיים. האוסף נפתח ב – L'Oiseau et L'enfant שמוכר כמובן כ"הציפור והילד" של מרי מרים מהאירוויזיון של 1977. יגיעו גם תזמורים ל -  L'amour En Heritage או Only Love המוכר מננה מושקורי, L'ete Indien – "קיץ אינדיאני" של ג'ו דאסן, שב-1975 הרטיט לבבות – בעיבוד לקלידים חשמליים ותזמורת.
Il Etait Une Fois Nous Deuxd – גם הוא של ג'ו דאסן. ושיא הנוסטלגיה - Le Ciel Le Soleil La Mer ("השמש על הים") של François Deguelt.
פרנק פורסל יליד 1913 נפטר בשנת 2000, נגן כינור בעל אוריינטציה קלאסית, מצטיין בתזמורים לתזמורות גדולות – האוסף כולל בין השאר את הגרסה שלו ל – My Way של פול אנקה, אבל אין ספק שהעיבוד הבולט של פורסל הוא לשירו של מישל פוגן – Une Belle Histoire – "סיפור יפה", שיר שביטא בזמנו את החופש המיני של ראשית השבעים. פורסל ניצח ב-1969 באירוויזיון על השיר Un Jour, Un Enfant שייצג אז את צרפת.
ואיך אפשר אוסף נעימות צרפתי ללא "מטריות שרבורג" Les Paraplules De Cherbourg, מוסיקה שנכתבה ע"י מישל לגראן ב-1964 לסרט (הביצוע כאן מ-1969) וגם גרסה ל- Tous le bateaux tous les oiseaux של מישל פולנרף, שובר הלבבות מהששים. ולבסוף  Les plaisirs de modes– שיר המוכר משארל אזנבור.
יותר ממוסיקת מעליות, אם כי אין שום בעיה שהיא תתפקד גם ככזו, ואם ערך מוסף - אז לכל מי שנוסטלגיה עושה לו את זה, וכשהיא מגיעה עם ניחוחות צרפתיים - אז אפילו יותר.


* Easy Listening – מוסיקה להאזנה קלה היא מוסיקה אינסטרומנטלית שנועדה להיות רגועה ומרגיעה. שלא כמו מוסיקת ג'אז שדורשת מיקוד וההתייחסות, "איזי ליסנינג" היא מוסיקה שנדחקת לרקע. זו הסיבה שמבקרי מוסיקה, גם מאזינים מתייחסים אליה כאל מוסיקה לשימוש פונקציונאלי, חד-פעמי. יש אמנם שירים וקטעים שנכנסים לקטגוריה זו או אחרת, אבל אם לייחס למוסיקה כזו חשיבות מעבר ל"מוסיקת מעליות" – הרי בעיקר בזכות המעבדים והמתזמרים – ריי, קוניף, פול מוריה, פרנק פורסל, מרטין דני, הרב אלפרט, לז בקסטר, ברט קמפרט, פרסי פייס, הנרי מנציני, מנטובני, סרג'יו מנדז.

דירוג:

לרכישה:

מעט זמרים-יוצרים זוכים לפריבילגיה, ששיריהם הופכים מוסיקה אינסטרומנטלית. גם שלום חנוך, כנראה לא היה זוכה, אלמלא ירוסלב יעקובוביץ', המוסיקאי שהצטרף אליו כמעט מיום עלייתו מארה"ב (הוא יליד צ'כיה) צ'כיה לישראל ב-1980, אחרי שויתר על קריירה מבטיחה בארה"ב (ניגן עם בט מידלר, עם פול סיימון ניהל אומנותית את מנהטן טרנספר) וניגן באלבום הרוק המסעיר של חנוך "חתונה לבנה".
בשנים האחרונות חזר ירוסלב לארה"ב, ולאחרונה שוב מגביר את פעילותו בישראל בשיתוף פעולה עם בני המוסיקאי דניאל יעקובוביץ'.

ירוסלב, נגן סקסופון ורסטילי, מחבר פופ, ג'אז ופאנקי באינטראקציה מצוינת, מוסיקאי ומעבד נפלא. כאינסטרומנטליסט, הוא בוחן איכותו של שיר שהוא מנגן לרתק את המאזין גם כשהוא מבוצע ללא מילים. ואם מדברים על השירים של שלום חנוך, הרי ברור שהאינסטרומנטליסט הגיע למסקנה, שהשירים ראויים לאלבום אינסטרומנטלי.

מבחן הקאבר אינסטרומנטלי לשיר מוכר – האם המעבד והמבצע מם למקור ערך מוסף – גם ללא המילים ובלי שאתגעגע לזמר. ירוסלב בחר 14 שירים מהרפרטואר של שלום – מהקליטים והמוכרים וממגוון אלבומים מייצג.

ביצועים אחדים השאירו אותי על האזנה איזי ליסנינג. לא חלב לא בשר. "הדרכים הידועות" שפותח הנעים לי המשך עיסוקי ברכותו המלודית החמה. כנ"ל טון הסקסופון הרומנטי ב"ככה וככה", "ילדים של החיים", "כמה טוב שבאת הביתה"  – צליל ענוג ומלא נשמה. ועדיין אני על תדר איזי ליסנינג.
איפה יותר מזה? "נגע אל החלום" – צליל סקסופון תחושתי נוגע ומגיע – עושה חסד עם השיר, מהסוג שהוא יותר מ"האזנה קלה". העיבוד ל"אדם בתוך עצמו" – עשיר. "קרן שמש מאוחרת" – שילוב מרתק של גיטרות מטאליות בצליל סקסופון טעון בעיבוד רוק שסוף סוף מעניק ערך מוסף של ממש.  

"אהבת נעורי" – תזמור אווירה צ'יל-אמביינט רוק נפתח "דייר סטרייטי" עם קישוטי פלמנקו באים על חשבון זרימת המנגינה. מהמיוחדים בדיסק.

"בלי לומר מילה" – קצב החשמלית בפתיחה יוצר מתח בונה שנשמר לאורכו של כל הקטע. הסקסופון נכנס בטון עתיר נשמה. עיבוד רוק פאנקי  טעון לגיטרות חשמליות.

על פני האדמה – פתיחה א-לה נירוונה. העיבוד לוקח את השיר למחוזות הרוק פאנקיי ההזויים. שלום חנוך מתרחק. "בגלגול הזה" – אוריינטציה רוק פאנקיית מכסחת יותר.

"מחכים למשיח" – גם כאן העיבוד וההפקה לוקחים את השיר לאזורי הורירטואוזיות הרוקיסטית בניסיון להעניק תחליף לדרמה שמתחוללת כאשר שלום שר את השיר. ביצוע טוב, אבל אין תחליף.  

"הדרכים הידועות" גירסה 2 מתבקשת: סולו גיטרה מלהיב מפלח את האוויר במקום קולו של שלום. העיבוד טוען את הדרמה בעוצמות חשמליות שהמקור נשמע לידן אנפלאגד, עם ריכוך מסוים של הסקסופון. הסיום הזה הוא צונאמי רוק לעומת הים השקט של הפתיחה.

דירוג:

סיכום ראשון של סיפור הברווזון המכוער הכי מסעיר של 2009.  לפי הדיסק - מגיעה לגברת הסקוטית של כוכב נולד הבריטי שחלומה יתגשם.

12 בלדות. חג מולד שמח, מרי כריסמס. מאזינים ומאזינות. החג הזה אנדרו לויד וובר ימתין עם עוד אוסף שלו.בוייל תנצח אותו בכריסמס הזה בחנויות המוסיקה. תגיע עם האשוח ועל המזחלת של סנטה קלאוס. מי ש-300 מיליון צופים צפו בה ביוטיוב – תיקח את כל זמרי המיינסטרים בהליכה.. הקול שלה כולו לב.  סטיב מק הפרודיוסר של האלבום, לא עשה לה מעקפים. הוא חתר הישר לשם. למרוגש הזה. למתקתק הזה.

גם אני  פותח עיניים כמו השופט ההוא שנכנס להלם, כשהיא פתחה פה קטנטן ויצא לה I  Dreamed a Dream  ענק. לסוזן בויל יש קול דרמטי ענק שנועד לשירים האלה. שמיעתה – פנומינלית. הסופרן שלה כמעט מושלם. מה שהיא עשתה  מ - Wild Horses של הרולינג סטונס זה סוסים מסורסים. לא רק הטווח הקולי – גם הרגשי. והאקצנט – כל מילה נשמעת כאילו היא זכתה לטיפול נפרד. לפי Cry me a River של ארתור המילטון הג'אזי במהותו היא אינה נופלת משום ענקית. ברייטמן, סטרייסנד, מידלר, סלין דיון.

היא שרה : You'll See של מדונה. מה אמרה מדונה אחרי ששמעה את הביצוע הזה? אני מת מסקרנות. והיא עשתה קאבר אלגנטי ומיוחד  ל- שרה  Daydream Believer של המאנקיז. גם שלושה שירים תואמי אווירת המולד:How Great Thou Art Amazing Grace ו – Silent Night. הראשון והאחרון בליווי מקהלה בסגנון גוספל.

 מה הייתי לוקח לאי בודד? כמעט הכל, אבל הייתי נותן העדפה  ל - The End Of The World של סקיטר דיוויס. יפה, יפה. אקוסטית בודדת. ריגושים. ההפקה המוסיקלית של סטיב מאק שמרנית משהו (שימוש רב במקהלת גוספל) אפילו לא נועזת.  נדמה לי שניסה להשאירה בקווים המלודיים  הנקיים שלה. בכך הצליח.

דירוג:

לרכישה:

קישור וידיאו:

Wild Horses

המקהלה הגרגוריאנית של פרנק פיטרסון מגיעה כבר באלבום השביעי שלה, גם הפעם בקאברים לנעימות פופ מוכרות, ועם הדימוי המעצבן על העטיפה של נזירים לבושים בסגנון ימה"ב. עם כל המניפולציה –"מאסטר אופ שאנט" היא אחת הסדרות הנמכרות ביותר  בחנויות המוסיקה בעולם.

הנוסחה הכמו ליתורגית אינה משתנה מאז היא הגיעה לראשונה למדפים המוסיקה ב-1999.  תקציר הפרקים הקודמים: מדובר בפופ כמו-גרגוריאני שמתלווה אליו הילת מסתורין של נזירים . את הצליל אפשר לכנות   atmospheric ambient  אמביינט אווירה, פיוז'ן של פופ עם סגנון השירה הכוראלית, קולות שמיימיים, ויש יאמרו "מלאכיים" אבל גם גיטרות חשמליות. אם לא פותחים ווליומים גבוהים זה אפילו יכול להנעים ביום חורף, לשמש איזה רקע למשהו. פרנק פיטרסון המפיק של הצליל יציע לכם לחבוש אוזניות. הוא צודק. אפשר להינעל עם זה ממש כמו שאתם לוגמים כוס תה חם עם דבש. פיטרסון עסוק בלבחור שירים שיתאימו לקונספט המקהלתי. לשמחתו יש ים להיטי פופ שמתאימים לסולם גרגוריאני שלו – פיוז'ן של פופ ושירה הרמונית. אלא שכאן הבעיה: הצליל הקולי הוא בעל גוון אחיד עד שהוא הופך איזשהו פסקול מלודי כוראלי די מונוטוני המתנגן ברקע עם שכבת קיטש מעיקה וללא נשמה. מיצאו את הבדלים בין לד זפלין לדפש מוד. אין כאלה. נ.ב. הוספנו ברשימת השירים את שמות המבצעים המקוריים.

דירוג:

לרכישה:

 הגדרה?  אי שם בין פופ מלודי וג'אז. האסוציאציה הראשונה שהוא עורר אצלי – הארי קוניק ג'וניור. האלבום נפתח בגרסת ביג בנד לשירו הקלסי של קול פורטר: Just One Of Those Things, ביצוע מהוקצע מעמיד רף גבוה להמשך.
את המבחן הראשון – השיר הבא I’m All Over It בסגנון רוק רך - קולום עובר בהצלחה. אלבום חמישי של הקרונר. זמר אנגלי בן 30 בלבד שקולו נשמע יותר "זקן" מכפי גילו. הייתי רוצה לשמוע ממנו עוד קאברי סטנדרט'ס בתזמור ביג באנד. אבל הצליל של האלבום הוא יותר פופ קצבי בסגנון אדאלט קונטמפוררי. לדוגמא: Wheels – להיט ברוח הפופ המסורתי של החמישים והששים. שיר על החיים של הרגע שמלאים בתקווה  – אבל אסור שיטעו, מפני שקורים דברים לא צפויים בעולם בו אנו חיים (כנראה מתכוון למשבר הכלכלי האחרון) - The wheels are falling off, the wheels are falling off the world.  ואולי מכאן מגיעות המילים של השיר הבא – "אם אני אשלוט בעולם" – גם כאן בסגנון פופ אולד פאשן – "אם אני אשלוט בעולם/ כל יום יהיה יומו הראשון של האביב/ לכל לב יהיה שיר חדש לשיר/ ואנחנו נשיר משמחה שכל בוקר יביא// אם אני אשלוט בעולם/ כל אדם יהיה חופשי כציפור/ כל קול יישמע"... שיר שאמור להיות שמח נשמע נוגה משהו בחספוסו של קולום. Don’t Stop The Music הוא קאבר ללהיט של ריהאנה, הרבה יותר תחושתי מהמקור. והוא מגוון ב -  Mixtape – מהשירים היותר קצביים קליטים באלבום ומצד אחר בבלדה האינטימית I Think I Love  בליווי פסנתר ומיתרים בסגנון זמרי הפופ של פעם, ה"קרונרים". וגם גוון פאנקי בשיר המסיים Music Is Through. אם קולום התכוון לשדך בין ג'אז לפופ – אז יצאה לו חתונה יפה.

דירוג:

לרכישה:

קישור וידיאו:

גיימי קולום I’m All Over It

אחרי אלבום הטלאים המאכזב Get the Party Started של 2007, ב"ההופעה" (The Performance) חוזרת הזמרת האגדית והנצחית למה שהיא יודעת לעשות הכי טוב: שירי רגש מלודיים מתוזמרים, צליל עכשווי אבל בלי איזשהו חיבור לרמיקסר עדכני. 

מי שזכתה לבצע בזמנה 3 שירי נושא לסרטי ג'יימס בונד – נשמעת כאן ממש בסגנון הזה מפסי הקול של 007. זוכרים את "יהלומים לנצח" או את "גולדפינגר" של ג'ון בארי? ג'ון  בארי כתב את אחד השירים לאלבום יחד עם דון בלייק - Our Time Is Now. דיוויד ארנולד המפיק והמעבד המוסיקלי הנוכחי למד היטב את הסגנון והאווירה הג'ייימס בונדיים. הדוגמא הבולטת - No Good About Goodbye – לחן ותזמור שהם העתק של תזמורי ג'יימס בונד הקלאסיים. חתומים על השיר דיוויד ארנולד ודון בלייק.
גם If I Love You Now will יכול היה בקלות להיות שיר הנושא לאחד מסרטי ג'יימס בונד. לעומת זאת -  רופוס וויינרייט כתב לה שיר שעובד בסגנון רומבה פלמנקו קצבי – Apartment, וזוהי אחת ההפתעות המרעננות של הדיסק, במיוחד מזמרת שמלאו לה 72 שנה. ניל טנאנט וכריס לאו מהפט שופ בויז כתבו לה The Performance of My Life  האמוציונאלי – שיר עצוב לביצוע חיים, ויש תחושה ששירלי בייסי מזילה דמעה. נשמע כמו ה"בדרכי שלי" שלה. ועוד הפתעה: חברי "מאניק סטריט פריצ'רס" תרמו את The Girl From Tiger Bay, השיר הכי אוטוביוגראפי שבייסי שרה. אוהביה לא יהססו.

דירוג:

קישור וידיאו:

The Performace Of My Life