מוסיקה צרפתית

במודעות היו כותבים: "מרהיב", "גדול מן החיים", Great Concert. לא רחוק מהמציאות. שרית חדד ראתה את זה? מוטב שלא תראה. יאכל לה את הלב. אין דבר כזה, ולא יהיה דבר כזה בארצנו, ואפשר להגיד "קטנטונת".
כש - DVD ממופע רוק מרהיב עשוי ומבוים מקצועי, מצולם מעשרות זוויות, ערוך את כמו שצריך – אתה מרגיש שהיית שם. מקבל את השאו במלוא עוצמתו.

תפסתי כורסה, שמתי DTS, ווליום בעוצמות תלונה במשטרה מהשכנים, סאונד שאף אחד באצטדיון סטאד דה פראנס  - Stade De France לא חלם לקבל (ב-DVD תמיד יהיה סאונד משובח, כי הוא מגיע מהחוטים של שולחן הבקרה) צילומי במה וצילומי שטח שמעניקים את החוויה.

שמתם לב שעוד לא אמרתי מילה על הכוכבת הצרפתייה. היא אינה ליידי גאגא הצרפתיה. אבל במונחים של סטאריזם, היא יותר מדונה הצרפתיה. הצרפתים יקריבו לה קורבן. אלילת הפופ הגדולה ביותר בצרפת בכל הזמנים.

הרביצה ספקטקל חבל"ז על רקע שאו אדיר של הרבה עבודת כוריאוגרפיה ועיצוב בימתי מסעיר. ב - Nous souviendrons nous רואים אנשים בוכים בקהל. נשבע לכם. יש מי שכינה המופע שלה - "state of the art entertainment!" – בידור עדכני. המעקה האחרונה. הכוריאוגרפיה, התלבושות. מופע מאוד חזותי, סינמטי.

המארז המפואר (ספרון תמונות עשוי נייר כרומו משובח) מכיל שני דיסקים – בראשון ההופעה החיה שהתקיימה ב-12.9.2009 בסטאדה דה פראנס בפריז מול 80,000 איש. השני – 7 סרטונים של תוספות העוסקים בתעשייה שמאחורי המופע עד מעצב התלבושות ז'או פול גוטייה, הנגנים, הכוריאוגרפים, הרקדנים, האנשים שעל הוידאו ארט. שרית חדד ראתה את זה? אסור לה לראות. היא עלולה לא לחזור לחתונות.

*מילן פרמר Mylène Farmer או בשמה המלא Mylène Jeanne Gautie נולדה ב-1961 בקוויבק קנדה. זמרת-יוצרת שחקנית, מוכרת התקליטים מס. 1 בתולדות תעשיית ההקלטות של צרפת (אלבומיה נמכרו עד כה ב-25 מיוני עותקים) היא מחזיקה בשיא ךמספר הלהיטים שהגיעו למקום הראשון במצעד הצרפתי.

על דיסק האודיו Point De Suture

דירוג:

קישור וידיאו:

מילן פארמר Stade De France

מישהו מוכן להתווכח עם הקביעה הזו: ז'ק ברל היה זמר השנסון הגדול ביותר בכל הזמנים. לי יהיה קשה לסתור את ההנחה. ועוד משה לפני שמגיעים לעיקר: למה יש לי תחושה שבעיקר שומעים קאברים לשיריו ולא את המקור עצמו. והנה הזדמנות נדירה.

ברל פותח ב"איש למנשה", המוכר כ - To dream the impossible dream. ואז שומעים את ציוצי השחפים כרקע ל"קתדרלה". הקול המלודרמטי שהופך את השיר לתיאטרונטו. ריגושים.

רוחו של ז'ק ברל זמר, מלחין ומחבר תמלילים בלגי-צרפתי, ממשיכה לנשב במשבים ערים  32 שנים אחרי מותו (1929-1978). אני  חוזר לאוסף של 40 שירים שיצא ב-2003.  כמעט האוסף המושלם של ברל. כמעט כל שיריו המוכרים  Le Moribond(המוכר כ"עונות בשמש" בגרסת טרי ג'ק), שובר הלבבות Ne Me Quitte Pas  - "אם תלכי" – מרגש מחדש.גרסת הופעה חיה חזקה מרטיטה ל"אמסטרדם".
טרובדור הנשמה, הבריטון המהדהד, השירים האירוניים הגוונים המוסיקליים. הרומנטיקן המחריד. השנסון הברלי שאין שני לו, התיאטרלי מאוד, גם המוסיקלי מאוד. מי יכול לבטא מילים כמו L'amour est Mort שזה משהו כמו "עזה כמוות האהבה" ולא להישמע קיטש. רצינותו העמוקה ב-  'Les Marquises' – לא הכי מוכר, אבל ממובחריו. 'La Ville S'Endormait' – הלירי, המתוזמר בתזמור המטעין במתח יפה. Jojo – שיר על חברות מופלאה. כמובן La Chanson Des Vieux Amants – "אהבה בת עשרים". הקשבה מחודשת - מרגשת מאי פעם.

מה שבכל זאת מייחד את האוסף הזה מאחרים – 11 שירים שלא ראו אור מעולם בעבר כולל 5 הקלטות מהסאשנים האחרונים לפני מותו. שירים של מספר סיפורים מאוד מעורב, ששר על אהבות טראגיות - Sans Exigences, על גאווה לאומית - Mai 40, מחוזות דמיונו - La Cathedrale (על מסע דימיוני בספינה שהפכה כנסייה)  ולבסוף גם – רימסטרינג של השירים, שהוציא אותם פריכים וחמים מהתנור כאילו הוקלטו שלשום. גם חובבי ברל מושבעים ירכשו האוסף האולטימטיבי.

דירוג:

גארו שמו. בלעז – Garou. למעשה - פירר גארנר, יליד שרברוק – קוויבק. הזמר כוכב הצרפתי/קנדי שככל הנראה יפעים לבבות רבים ברעננה ב-3.6. הוא מגיע כמה ימים לפני יום הולדתו ה-38.
אני שומע אותו בפעם הראשונה. לפי ההבעה, הטון, ההגשה – ענק. קול עשיר, מלא תשוקה, רומנטי - בצרפתית – איך לא, אבל שר גם באנגלית. "אני אוהב את פריז" של קול פורטר, וגם כאן הוא נשמע זמר ג'אז נפלא. אבל ב - Belle ו – Les Dessous Chic של סרז' גינסבורג, הוא נשמע כיורש של ענקי השנסון.
פסנתר ואורגן מגיל 5. התחלה ברחוב, במנהרות הרכבת התחתית של מונטריאול. בתקופת ההתבגרות – חבר ב'הדלתות והחלונות' – להקת קאוורים לשירי הביטלס שבה השתתף אחיו. נגן חצוצרה בתזמורת הצבא הקנדי. הופעות בבארים של מונטריאול. אלבום ראשון – "לבד". הפריצה הגדולה של גארו הייתה בתפקיד 'קווזימודו', במחזמר "הגיבן מנוטרה-דאם" (1977).
גארו הופיע עם ההפקה על במות מונטריאול, פריס, בריסל ובגרסה אנגלית בלונדון. על תפקיד זה זכה בפרס המוסיקה החשוב ביותר בקוויבק 'ויקטואר דה לה מיוזיק' - פרס המוסיקה בצרפת. השיר "בל", מהמחזמר בביצועו, נבחר לשיר הטוב ביותר ב-50 השנים האחרונות בצרפת.
בשנת 2000 הקליט דואט עם סלין דיון, לאלבום הבכורה שלו באנגלית  - Sous Le Vent
גארו הקליט חמישה אלבומי אולפן, אלבומו האחרון הוא אלבום גרסאות כיסוי של שירים שהוא אוהב בצרפתית ובאנגלית בהם "צלילי השקט" של סיימון וגרפינקל, "אני אוהב את פריס" של קול פורטר, "sorry" של מדונה, "אתה יכול להשאיר כובעך" של רנדי ניומן, "האם את חושבת שאני סקסי" של רוד סטיוארט. ועוד. באלבום ההופעה "לבד... יחד איתכם", שילב בין השאר גרסאות כיסוי לאזנבור.

3.6 אמפיפארק רעננה.

שנסון. שנסון עושה לי געגועים. למה בדיוק? אשלוף ממוחי ההוזה: קברט פריזאי. השירה האלגנטית הזו, הצליל המזוקק הטהור של מספרי סיפורים שנשמעים שנסון רק בלשון בני צרפת. רומנטיים בגובה העיניים. בסנטימנטליותם הארוטית.

רוחו  נושב מהקברטים שלפני מלחמת העולם השנייה. צליל המוזט של הרובע הלטיני. מוריס שבלייה היה שם. אדית פיאף הייתה המלכה הראשונה, הגדולה מכולן. ז'אק ברל הביא כיוון חדש – שנון יותר מעורב יותר (שירים בעלי מודעות חברתית) קוסמופוליטי יותר – שיריו הגיעו לכל מקום, גם לרוק האמריקני. והיו איב מונטאן וז'ילבר בקו ושארל אזנבור (שני האחרונים, כמה מצער אינם באוסף)

הגעגועים ממשיכים להחיות את השנסון. הוא חי קיים נושם ושורד. אחרת – איך תסבירו את האוסף הזה, שנושבת ממנו רוח נוסטלגית ערה. התרפקות מענגת שמנתקת משאונו של העכשיו.

השנסון וסיפוריו תמיד עורר מוטיבציה אצל יוצרים וזמרים מקומיים. יפה עשו עורכי האוסף כשציינו כמעט ליד כל שיר את גרסתו העברית. "ההמון" (La Foule) של אדית פיאף מוכר כ"חיוכים" של חוה אלברשטיין. הלהיט הישן "שלגיה" המוכר משלישיית התאומים בתרגומה של נעמי שמר מגיע באוסף הזה בביצוע גי ביאר תחת השם Les Souliers. ואת "את חירותי" (Ma Liberte) המזוהה אצלנו כל כך בגרסת חוה אלברשטיין שר כאן סרג' רג'יאני, אחד מזמרי השנסון האהובים עלי. L'honne Au Coeur Blesse ששר ג'ורג' מוסטאקי אינו אלא "סתיו" המוכר מיהורם גאון. שנסון לעד זה איך לא Ne Me Quitte Pas של ז'אק ברל – קלאסיקה קוסמופוליטית, ואצלנו תורגם ע"י נעמי שמר ל"אל תלכי ממני" בגרסה המוכרת של יוסי בנאי. כאן בגרסה המקורית שעדיין מצמררת ברמות, ושום "כיסוי" לא יכול לה.

עוד שיר שממשיך להרטיט: L'homme Et L'enfant בדואט צובט של אדי וטניה קונסטנטין, אב ובתו הזכור לחברי מועדון הסרט הישן מסצינת הסיום של הסרט "אב וילדתו".  את הגרסה העברית – של "האב וילדתו" שר פרדי דורה.

לא הייתם מאמינים ש"עוזי עוזי" שהגששים ביצעו בזמנם הוא למעשה Toi Tu Souris  ששר מולודוג'י. השיר הרומנטי שעבר מעשנ מגונה הומוריסטי בגרסה של גברי בנאי...

ושוב – פיאף עם "מילורד" (סנדרה ג'ונסון בזמנה),  laura של גי ביאר מוכר כ"אורה" של אריק איינשטיין. צריך לשמוע את ביאר כדי להבין ששנסון זה מוסיקה צרפתית בלתי ניתנת לכיסוי.  ותקשיבו ל -  Totor Teto של האחים ז'אק שברדיו העברי הישן היה "אין כמו יפו בלילות" בביצוע רביעית מועדון התיאטרון.

וגם ברברה כאן עם "קנטטה קטנטנה" – בביצוע גדול, "הקומפניון דה לה שנסון" בשיר שנעמי שמר קראה לו "לחסדי" כשמסרה אותו ליוסי בנאי.  וגם פטשו וג'ורג' ברסנס ב – Mamam Papa המוכר כ"אמא אבא" בדואט של יוסי בנאי ויונה עטרי.

אמרנו נוסטלגיה? מגיעים לפסגותיה עם בורביל ששר בחיוכו הממזרי במקצב טנגו סוחף "אור הירח מעל מובאז'".

תקשיבו, תתגעגעו. תברחו לפריז. כמעט כמו בחלום.

בתמונות מלמעלה: ז'אק ברל, אדית פיאף, ג'ורג' מוסטאקי, גי ביאר, סרז' רג'יאני

דירוג:

הפודל הלבן שלה לא היה מרוצה מכמה שאלות, או שהוא פשוט השתעמם. באחת השאלות החליט הכלבלב להפגין את נוכחותו במפגן פרטי לצד גבירתו, פטריסיה קאס.
לא. פטריסיה רחוקה מדמות הדיווה, למרות שיש שכינו אותה "מרלן דיטריך הצרפתיה". הדימוי שלה לא הכי מטריד אותה, והיא מצליחה באדיבותה המופגנת להיחלץ אפילו משאלה מביכה הנוגעת לגילה.
את פטריסיה ראינו לאחרונה באירוויזיון במוסקבה מייצגת את ארצה צרפת (מקום 8) והרמנו גבה. אז נכון שגם אחינועם ניני אינה טירונית (וגם השתתפותה הרימה את גבתנו) אבל כאן מדובר בכוכבת של ממש, מכרה 15 מיליון אלבומים ברחבי העולם, נערצת באירופה (במיוחד ברוסיה) ובאסיה, אחת הזמרות הפופולאריות ביותר בצרפת משך כמעט עשרים שנה.שאלנו אותה על ההשתתפות באירוויזיון. דווקא אהבה.
לישראל היא באה לשיר את "קברט", אלבומה האחרון, אלבום שחיזק את מעמדה – היא מודה – בקרב קהילות הגייז בעולם. גם על כך היא אמרה דברים. (ראה ראיון וידאו) היא שרה ג'אז, בלוז, סגנון קברט, קול מחוספס.
מעניין שהרוסים מתים עליה. האמריקנים – בקושי שמעו עליה. קאס מאמינה שהשפה בכל זאת מהווה מחסום תרבותי. כששאלנו אותה על שירה באנגלית, היא כמעט התעלמה מ - Piano Bar, אלבום הקאברים באנגלית לשירים של ענקי שנסון כמו אדית פיאף (אין לה מושג למה משווים אותה אליה), שארל אזנבור, איב מונטאן ואחרים. התירוץ הוא שהאלבום הזה הוא פסקול של הסרט And Now … Ladies and Gentlemen, בו גילמה פטריסיה דמותה של זמרת ג'אז צרפתייה.

קישור וידיאו:

פטריסיה קאס - מסיבת עיתונאים

או טו וטו היא כאן ל - 2 הופעות. תקשיבו לדיסק הזה. פטריסיה קאס. זמרת גדולה מזן השנסון. צרפת שלחה אותה שנה די במפתיע לאירוויזיון לשיר Et S'il Falliat Le Faire. לא שגרתי שדיווה מגיעה לתחרות הזו, ופטריסיה (ילידת 1966) ופטריסיה היא גם מהזן הזה. השיר ששרה בתחרות במוסקבה נכלל ב"קברט",  השואו החדש  שלה שאיתו היא טסה לכל העולם.

בספרייתי הלא צנועה גיליתי ארבעה אלבומים שלה. היא נולדה באלזס לוריין-מחוז בצפון מזרח צרפת. הופעות כבר כילדה. אני שומע אחרי "קברט" המאוד מסוגנן את Sexe Fort – בעל אלמנטים רוקיים.ככלל קאס מתמחה בחיבורים של שנסון מסורתי עם פופ, בלוז וג'אז. להיטה הגדול הראשון ב-1987 נקרא Mademoiselle Chante le Blues – "גברת שרה בלוז". אלבומה הראשון Mademoiselle Chante הגיעה לפלטינה בצרפת, בלגיה ושווייץ. גם אלבומה השני Scene De Vie כיכב חזק במצעדי הארצות הדוברות צרפתית,.
בהופעותיה סביב הגלובוס הגיעה פטריסיה עד האנוי, למעשה הזמרת המערבית הראשונה שהופיעה בבירת צפון ויטנאם אחרי מלחמת ויטנאם. פיל ראמון הפיק לה ב-1997 את Dans Ma Chair. היא כובשת את האולימפיה בפריז באותה שנה.  בין 2005 של  Sexe Fort עד 2008 לקחה הפסקה ארוכה , אז הוציאה את Ne pozvonish ("אתה לא תתקשר") עם הרכב רוסי שנקרא Uma2rman. במרץ 2009 יצא Kabaret – פטריסיה יוצאת לטור ארוך באירופה, שבעיצומו תגיע למוסקבה לייצג את צרפת התחרות האירוויזיון בשיר שנבחר מתוך "קברט" Et s'il fallait le faire. הקשר שלה למוסקבה אינו מקרי. מתברר כי פטריסיה היא אחת הזמרות האהובות על גוש מדינות המזרח ומופיעה בהן לעיתים תכופות., מה שאומר אולי שבישראל נראה בהופעות שלה לא רק קהל  ממוצא צרפתי.

דירוג: