מוסיקה יוונית

בישראל מוסיקה יוונית בדרך כלל יציר כלאיים בידורי – פשרה מסחרית בין צליל גיטרות חשמליות לפולקלור יווני-ים תיכוני.

המוסיקה העממית היוונית האותנטית היא אחת המורכבות והמתוחכמות בין כל התרבויות המוסיקליות בעולם – רבת גוונים, שורשיה עוד לפני הולדת ישו.
הסטורית, הרמבטיקו Rembetiko על הסתעפויותיו הוא הסגנון של יוון – היתוך של צלילים ממזרח הים התיכון, טקסטים ריאליסטים, חלקם בטורקית, שירים שמבטאים את אוכלוסייה ענייה, מקופחת, סובלת.  מקורו של השם rembetika אינו ברור, הוא מיוחס למושג הטורקי  rembet – המצביע על ביבים. היא מיוחסת גם למי שכונו רמבטים rembetes, פורעי חוק, שתיינים ומכורים לסמים ששרו שירי נשמה שנבעו משורשיהם במערב טורקיה. מוסיקת הרמבטיקו נחשבת לבלוז של יוון. היא מושרת בלהיטות, בתשוקה, מלנכולית בבסיסה, מלווה ע"י בוזוקי bouzouki, כלי בעל 8 מיתרים ולעיתים – כינור וכלי מיתר אחרים, מושפעת מתרבויות ים תיכוניות כמו טנגואים נפוליטניים, והא כבר אינה מייצגת את המעמד הנמוך אלא דווקא את מעמד הביניים היווני.

כמו הבלוז בארה"ב, אופייה של מוסיקת הרמבטיקו השתנה אחרי מלחמת העולם השנייה. היא מקבלת הכרה והופכת פופולארית, מנוגנת בטברנות ולא רק במאורות סמים. הקבלה של המוסיקה הזו נבעה משינויים בלתי נמנעים בצורת הרמבטיקו – במקצבים מהירים יותר, בטקסטים חדשים. הרמבטיקו של העולם התחתון הפך פופ-פולק מלוטש, מוכרת בכינויה "לייקי" laiki בטברנות של ימינו. עדיין ניתן לשמוע עקבות של הרמבטיקו הישן בריקוד האיטי שנקרא "זמבקיקו", שנרקד ע"י אדם בודד מהקהל בתנועות איטיות, במתיחת זרועות כמו בתוך עצמו הוא רוקד.

מוסיקת העם היוונית (ה – dimotika) מורכבת ממיזוגים של סגנונות ממזרח וממערב והשפעות שונות. רוב השירים העתיקים הם תוצר השילוב בין סגנונות מזרחיים שמקורם בטורקיה או באירן, מוסיקה יוונית מקומית, מקדונית, אלבנית. שירי ריקוד, שתייה, קינה שהיו פופולאריים באזור אפירוס, אזור בדרום מערב יוון. מוסיקת פולק מיוחדת קיימת למשל, באי כרתים – קצב ריקודי מיוחד המבוצע ע"י נגני פריטה.

המסורות המוסיקליות של יוון הן תוצר של התהפוכות ההיסטוריות שעברו תושביה – בין השאר היותה חלק מהאימפריה העותומאנית בשליטת הטורקים עד קבלת העצמאות האמצע המאה ה-19. בתקופה הזו  אנשים רבים ממקור תורכי ודת מוסלמית חיו ביוון ומאידך -  אנשים רבים ממקור יווני ודת נוצרית חיו בתורכיה. הציפטטלי הובא ליוון על ידי יוונים  מסמירנה שעזבו עיירות המולדת בתורכיה וחזרו ליוון. ולראשונה זה היה חלק מתרבות הרמבטיקו. המוסיקה התפתחה במשך 80 שנה, פשטה בכל רחבי יוון וזה ונעשתה הריקוד הפופולארי ביותר יחד עם הזבקיקו והציפטטלי.
אלבומי המוסיקה היוונית הטובים ביותר נועדו לשוק היווני בלבד, לא לצרכן המערבי. כמעט נדיר למצוא אותם בחנות תקליטים גם במרכזי הערים בעולם, אלא אם כן מדובר בחנות שמתמחה במוסיקה יוונית או בחנויות יד שנייה. חברת מסוימות במערב הוציאו אוספים משובחים. יש נם אוספים רבים של מוסיקת בוזוקי שהם תערובת של רמבטיקה, פופ ופולק.

תקליטי מוסיקת עם יוונית אותנטית מתמקדים באזור ספציפי, בכלי מסוים או בסגנון ריקוד. הכלים הבולטים במוסיקה היוונית הם בוזוקי ובני משפחתו, חמת חלילים, אקורדיון ובמיוחד קלרינט (clarion) תפקידו של הזמר במוסיקה הזו רב משקל. הזמר היווני נחשב לאמוציונאלי במיוחד, "שובר לבבות" ממדרגה ראשונה. 

הקרבה של יוון לתרבויות ערב ובלקן תרמה להיווצרות מוסיקה כפרית המתבססת על וירטואוזיות, אלתור, מנגינות מסחררות, מקצבים עשירים ושירת רגש.

במועדונים ביוון התפתחו זנים שונים של מוסיקת ריקודים – הסספיקו – hassapiko (ריוקדו של הקצב), זמבקיקו – zembekiko, ציפיטטלי – tsifteteli (קרוב משפחה של ריקוד הבטן), סירטקי -  syrtaki (המוכר מהסרט "זורבה היווני"), צמיקו  - tsamiko (אופי אתלטי) ועוד מיני ריקודים משונים ומוזרים שצמחו בצפון המשותפים לארצות כמו אלבניה, יוגוסלביה לשעבר, בולגריה. סגנונות נוספים שכיחים פחות או יותר ביוון – Dimotikou  וה -  Nissiotiko.

השירים כיום מאוד  שונים מהרמבטיקו  והציפטטלי המקוריים. הטקסטים לא עצובים,כמו בשירים ששיקפו את הכאב של יוצריהם, ששרו בעיקר על עוני, הגירה, איבוד אהבה, יאוש וכו'. במקור  הציפטטלי לא היה ריקוד שמח.
בציפטטלי המודרני - השירים מגוונים – עצובים וגם שמחים. היום יוונים רוקדים ציפטטלי כמעט בכל מקום : בחגיגות פולקלור,מועדוני לילה, במסיבות פרטיות, בחתונות.
המוסיקה היוונית על סגנונותיה היא חלק בלתי נפרד מהזהות הלאומית של העם היווני, שאומרת חיים על כל המשתמע, קיום, חברה, נשמה, אמוציות. אהבה, גאווה. האותנטיות שלה, מקצביה ונגינותיה המיוחדים הופכים אותה למרות היותה פולקלוריסטית במהותה – למוסיקת עולם.

פוטומיו מציגה - יוון אודיסאה מוסיקלית 

קישור וידיאו:

מוסיקה יוונית - טעימות

מדהים: אוסף שכולו ביוונית, עטיפת הדיסק כמעט כולה עברית, המבוא, שמות השירים. מאז 1993 גליקריה  מנסה להיות גם "ישראלית" ("שבחי ירושלים", "שיר אהבה ישן – אניטה וחואן"), להתערות חברתית ותרבותית, דואטים עם מיטב הזמרים, הופעה עם הפילהרמונית. איך להסביר את סיפור האהבה הזה שבין הזמרת היווניה לארצנו.
באים שני הדיסקים האלה, הראשון "אימי יוון" – שכולו בלדות, והשני "יאסו גליקריה" שכולו שירים קצביים ואומרים: שתישאר יווניה. שתשיר Mana Mou Ellas לאימא יוון כמו שהיא שרה. לפי הטון זו האימא החוקית והאותנטית. כסאדחקוס וגרצוס כתבו, וזוהי מוסיקה יוונית מושרת ע"י זמרת יווניה אותנטית, שחשה כל מילה שיוצאת מפיה. גם ההמשך – "כל חיי" לפי ניקולופולוס ופאפדופולוס.שרה בתשוקה ענקית. קול מתהומות הנשמה, הזעקה המסתלסלת ממקומות של אמת חיים. והמוסיקה. איזו מוסיקה. ביוונית השיר נקרא Oli Mou I Zou. ההמשך "אני קיים" של פיתגורס וניקולופולוס. אני שומע את השיר ורואה היכל תרבות מפוצץ שר איתה. שנמשיך? פוטיאדיס בעלה כתב לה את "שדדת אותי". איזה שיר.
מדברים על "מוסיקה ים-תיכונית  ומתכוונים ל"מזרחית", כאשר המוסיקה הים תיכונית האמיתית אינה מגיעה מיפו וחיפה אלא מפיראוס, אתונה וסלוניקי. הרמבטיקה, שירת יוון העממית הזבקיקו עובדים על תדר אחרים של תחושות וריחות, וגליקריה שרה בעוצמות וברגישות שעוזרים לה לחצות את גבולות.
כמו חאריס אלקסיו, אלני ויטאלי, גליקריה היא נציגה אותנטית של המוסיקה היוונית. קולה הנדיר מצליח לבטא את ליבת המוסיקה הזו, היא שרה נהדר, בין סילסול לקצב, בין שמחת חיים לעצב. הדיסק הכפול מציג את ביצועיה למיטב יוצרי המוסיקה היוונית. יש בהם חיוניות, רעננות, התחדשות, עומקים שרק גליקריה מסוגלת להגיע אליהם.
מספרים שיש הרבה שירים, במיוחד הבלדות שלה – שהיוונים אינם מכירים. הגיע הזמן שיכירו. הטונים האלה, העשירים, מלאי חיים, סלסול וקצב שובים מחדש. אין בעיה להאמין לכאב, לשמחה שהזמרת הזו משדרת, להישפך עליה מחדש.
לא הייתי מחלק את גליקריה ל"בלדות" ולשירים קצביים, כפי שעשו עורכי האוסף הזה. היא אינה זמרת שצריך "לחלק". כל השירים אצלה הם יחידה אחת. והיא השלם.

תקליטור 1 – אימי יוון, הבלדות: אימי יוון, כל חיי, אני קיים, עד שנמצא שמיים, על רפסודה אחת, סלוניקי שלי, שדדת אותי, אביב, יום ראשון המעונן, מרירות, הנערה ממצרים, בוא אלי, מקאות חריפים, מה שאני אוהבת, מבוך.
תקליטור 2 – יאסו גליקריה, הריקודים: הלכתי למגדת עתידות, כל אלה שאהבו, עשה משהו, אל תצפי יותר, הלוואי ויכולתי, זה השיר שלי (פני מלאך), יורגוס לב זהב, לילות קסומים, כמו סרט בשחור לבן, אל תספרו לי עליה, אחרי צהריים ריקניים, יהודה, בזרמה נסחפתי, הבגדים המלוכלכים והלא שטופים, מחרוזת זבקיקו משירי קאזאנדזידיס

דירוג:

לרכישה:

הקהל המקומי צריך להבין: כשכוכב יווני מגיע ארצה הוא מביא איתו שלושה ארבע זמרי ליווי לא כדי שהם יסתפקו בליוויו, אלא שיופיעו ממש. ככה זה במוסיקה יוונית. מחלקים את הערב להופעות זמרי המשנה, בטרם יעלה הסטאר. עושים להם כבוד. שאלה של מסורת. ואת המסורת מכבדים ביוון.

התרחיש התממש בהיכל: 3 זמרות וזמר אחד זימרו שירי פופ אירוויזיוניים יוונים ללא רבע בוזוקי כחצי שעה לפני שואסיליס קאראס עלה. הקהל מחה, שרק, הסתובב, התגרד. לא עזר.

כשואסיליס עלה, הכל נרגע. ואז הבנו שהקהל צדק. הבוזוקים התייצבו. גם קלרינט טורקי. חזרנו הביתה, למוסיקה היוונית, ואז שמעתי גם את הבחור מאחורי מכיר כל שיר בעל-פה. לא רק הבחור. כל הקהל שר בלב גדול עם ואסיליס. ואסילס (רחב כתפיים ומבוגר הרבה יותר מאשר בתמונות) הוא מצידו היה המום. האם כל כך הרבה מהגרים מיוון השתקעו בישראל?

מה קורה אצלנו? מילא – דאלארס וחאריס - בטח בטח. אבל ואסיליס? לא האמנתי למשמע אוזני, למראה עיני. נו טוב, אין לי מושג אם המוסיקה של ואסיליס קאראס  היא זו שמכונה אצל זמרינו הים-תיכוניים "עממית", זו האנונימית שמשמשת זמרים מקומיים שהם מקליטים שירים חדשים ומשתדלים לא לתת קרדיט.
מה שבטוח: ואסיליס מאוד עממי ומבוקש: הקאראס כבר זכה לארבעה אלבומי פלטינה. ביוון מטורפים עליו. וחוץ מזה הז'אנר של ואסיליס אהוב על הקהל הישראלי, מתחבר אל הרוחות הים-תיכוניות המנשבות באזור, ובהיכל בשני חלקי הערב נשבה רוח ים תיכונית ערה מאוד. שהרימה את הקהל גבוה.

יש לו קול עבה מאוד, ובנמוכים יוצא צליל שנשמע כמו פיגוע במיתרים. מתברר כי הקהל מכיר את הצרימה הזו ואוהב אותה. ואסיליס נראה רומנטיקן שמתרפק על שיריו, ידו נתחבת אל מתחת למעיל ומלטפת את הלב, הקול הומה מבפנים כמו מתהומות הרגש, ההבעה - בין דמע לשחוק.  והוא מלך הג'סטות לקהל, לו רק יכול היה לחבק את כולו. בארץ שבה כל זמר ים-תיכוני שני הוא מלך, צריכים קאראס אחד כדי להבהיר מהו מלך.

דירוג:

קישור וידיאו:

ואסיליס קאראס בהיכל התרבות ת"א

אני מתרגש לקלף ניילון מכל חדש של חאריס. לא עניין של מוסיקה יוונית. כי חאריס היא חארולה, וחארולה זה "חסד קטן", שירתה מלאה חסד, אחת ויחידה במוסיקה היוונית, בסגנון הלייקה. בכל סגנון. תרצו גם רמבטיקה. חאריס אינה עוד זמרת יוונית. הקול. העומק. הדיקציה. טווח רגשי מופלא. משהו שמגיע מתחת למיתרים. המיית הלב. מי יכול לכתוב ביקורת רעה על חארולה. הבחירות שלה אינן תמיד "יווניות" טהורות. היא אוהבת לתרגם משפות אחרות ליוונית.

וכאן היא בחרה גם מוסיקה ממקומות שונים בעולם לצד מוסיקה מקורית. מארגנטינה – המלחין זוכה האוסקר גוסטבו אלפרדו סנטואלה בטנגו מתוך פסקול הסרט "יומני האופנוע". היא שרה את ברונו קולה ופיליפ פרג'יון מצרפת, מיכאליס דירק מגרמניה, השיר "סוד" שחאריס כתבה את המוסיקה עם מנוליס פמלוס למילים של I Muvrini מקורסיקה, שהקליט איתה בעבר בדואט. 

וגם כאן קורה הבלתי יאומן מופלא: גם אם אין לך מושג ביוונית, אתה שר איתה. הקול והמוסיקה מחלחלים. דפדוף בספרון הפנימי –  צילומים בשחור-לבן שהיא בחרה לחלוק עם המאזין. גם התמונות מספרות סיפור. חאריס מזמינה אותנו לעלעל, אבל בעיקר להיכנס לחדרי ליבה ההומה רגשות. אהבה לזמרת מופלאה - ללא תנאי, ללא מחסום. 

צילומים: יוסי חרסונסקי

דירוג:

אין לי מושג אם המוסיקה של ואסיליס קאראס  היא זו שמכונה אצל זמרינו הים-תיכוניים "עממית", זו האנונימית שמשמשת אותם כשהם מקליטים שירים חדשים. מה שכן שברור הוא שזמרים ישראלים נוהים אחרי שיריו של וסיליס ביניהם חיים משה עם השיר "דברי אלי" , מושיק עפיה עם "סך הכל נשיקה".

נולד בעיירה קוקינוהורי (הגגות האדומים). בגיל 10 עבר להתגורר בעיר סלוניקי שם גדל כנער עצמאי. הטברנות והמועדונים העממים, הרבים הפועלים ברחובותיה של סלוניקי, משכו את ואסיליס. האגדה מתחילה לקרום עור וגידים כשוסיליס בן  16 על בימת אחד המועדונים בעיר.  הוא מתבסס מר ויוצר מוסיקת ה"לאייקו" העממית.

ב - 1980 הוציא את אלבומו הראשון.  מאז נערמו עוד כ- 40 אלבומים שלו – אולפן, הופעות ווידאו. האלבום Tilefonise mou" ", שואסיליס קאראס יצר  בשיתוף עם פאביוס, זכה 4 פעמים באלבום פלטינה.
לאורך הקריירה המוסיקלית שלו הקליט דואטים עם מיטב הזמרים היווניים.  הרדיו היווני הרים אותו לתדרי השמעה גבוהים. ואסיליס אינו שבוי רק בקריירה שלו. הוא סייע לאומנים יוונים צעירים.  אחת הנודעות מביניהם היא דלפינה ונדי אותה הזמין קאראס להתארח במשך קיץ שלם במועדון ההופעות. מכאן פרחה. הוא גם כתב דואט לדלפינה ונדי ולזמר פיאניס פאריוס, שקידם נפלא את אלבומה.

הז'אנר של ואסיליס אהוב על הקהל הישראלי, מתחבר אל הרוחות הים-תיכוניות המנשבות באזור. את ואסיליס קאראס ילוו 12 נגנים. תקשיבו לצלילים. אומרים הכל.

הופעות: היכל התרבות 19.01.2010 בנייני האומה ירושלים 20.01.2010.

קישור וידיאו:

Vasilis karras Opos Palia

עיבודים והפקה מוזיקלית: יוני פוליקר.

"זה סוף היום כרגע התעוררתי/ הייתה פה מישהי איתי ואיננה/ הדלקתי את האור ואז כיביתי/ זה לא נורא להיות לבד בחושך בינתיים/ אולי צריך קצת לאבד/ להיפרד בלי לפחד/ אולי קצת / לח]ש ולמצוא מה איבדנו/ אולי התחלנו קצת למות/ אולי שכחנו בטעות/ שיש חיים בחוץ/ לכל אחד משנינו..."

אני שומע יוונית בעברית. כלומר – לא רק המוסיקה, אלא גם הטון, הסלסול הפנימי הזה. השיר הוא של ניקולופולוס וסוטיאס, ובא לי להגיד לדוויקו, הלא הוא דוד שאלתיאל: תביא איזה בית בשפת המקור. שנשמע את האותנטי. לא מצלצל לי השיר הזה בעברית. משהו מהעסיסי היווני הזה חסר כאן. זה לא שאי אפשר. גליקריה שרה שירים ישראלים, והיא נשמעת בסדר גמור. פוליקר הטמיע את היוונית בצורה יוצאת מהכלל, הכי אותנטי שאפשר. דוויקו הוא זמר ישראלי מתמחה ביוונית, שמנסה תהליך של להישמע זמר יווני. גם שלומי סרנגה ניסה והצליח. כלומר: הניסיון הזה להישמע כמו המקור. למה להסתתר מאחורי ניסוחים כשאפשר לנסח בשתי מילים: הניסיון לחקות.
הניסיון עולה לעיתים יפה. גם זה משהו. ב"מתחת לחלוצה שלי" של ניקולופולוס, דוויקו מפזר יוונית בין העברית. העיבוד של יוני פוליקר מטעין את השיר באווירה המתאימה. אבל "ברחוב שלך" (באקאליס-פאפאסידריס) מתקשה לדלג על מחסום השפה לעומת "לילה טוב" (ס.סוקה) שמצלצל יותר טבעי.

אבל ב"בוא נשכח את הצרות" של קאזנז'ידיס – חוזרים הביתה, למגרש הטבעי, וכמה טוב שהעברית נעלמת מהשיר הזה. נהר יווני שוצף, לא צלילי יוון בנחל הירקון. ופתאום דוויקו שוחה במימי הנהר היווני.  כנ"ל – "לא אשכח אותך לעולם" בעיבוד פריך ועסיסי, "מי את?" של ניקולופולוס, "כוכבים לא הראו לי" של קאזנז'ידיס. לקהל מקומי שאוהב בונוסים – דוויקו מספק את הסחורה באלבום של 21 שירים.

איך להעריך זמר ישראלי ביוונית?  אין לי יועץ בנושא. אבל לדוויקו היה יועץ אומנותי - לא אחר מאשר יעקב גלעד האיש של פוליקר.פוליקר באלבום הזה? קוראים לו  יוני פוליקר שהפעיל את הבוזוקי, ומירב הכלים האחרים וגם עיבד והפיק והשחיל קטע אינסטרומנטלי מלהיב – "יאסו קאזנז'ידיס".

 גם אם להתבסס על היכרותי את המוסיקה בת יוון, או על אינטואיציותי המוסיקליות - הרי חובבי הז'אנר שאמונים על הדבר האמיתי לא יעקמו אף, כאשר דוויקו שר בשפת המקור. הוא נמצא שם, בליבה של המוסיקה הזו, כולל מחרוזת צ'יפטטלי – מהסגנונות המוכרים של המוסיקה היוונית. יש לו את זה.  

דירוג: