חשיפת אמנים

זמרים חוזרים בתשובה, שרים בגובה עיני החילוני. עוקפים את המיינסטרים המוסיקלי הדתי המסורתי. נדמה לי ששולי רנד סימן דרך בחוכמת שיריו, בהומור שלו, ביכולת לחבור אלי, הלא דתי המוחלט הגיע עד קיסריה.

והנה אני שומע את אסף ליבוביץ' שחובר ל"מימד הזוהר" (השיר "יש מקום") בצלילי קאונטרי מערביים, מחבר בלוז לרוק, ומתוך בית הכנסת והמניין  שר שורות כמו: "יש מקום בו הרוח סובבת חופשי והנוף מתפשט למרחב" ו"מול ביתי פגשתי ילד ראיתי אצלו חיוך על הפנים/ הבטתי לתוך העיניים הבנתי ששנינו בעצם מכירים". ומתוך מימד הזוהר- אסף ליבוביץ יורד אל האדמה.

שמעתי עשרה שירים. ליבוביץ' שר מתוך נפש משתוקקת לתרגם תחושות לצלילים. בשיר השני הוא שר שיר אהבה על "איילת חן" שמפיצה אור גנוז. קולו השברירי מבטא משבר, מבקש להענות לתפילותיו. בשיר השלישי בעיבוד לפסנתר ולמיתרים ("כל הירידה היא לשם עליה") שומעים קולות נשמה-תפילה לחן הקסום שמתחיל ב"כל יום אתה נברא ניתנת בידך בחירה" – "תמצא ניסים והפתעות", שיר שמציע להקשיב לצלילים של עצמך.
וגם שיר רוק סוער שמטיף לא לוותר על החלום, לחפש את הטוב בבני אדם. חוזר אל הפופ-חסידי הקצבי בשיר שמתחיל ב"ישמחו במלכותך שומרי שבת" , ו"כולם ישבעו ויטעמו מטובך".

 ובטון נמוך מפוייס שר ליבוביץ' – "עומד אל מול הדר גאון עזך נרעד ונפעם ... אלפי צלילים כמו גלי הים לוחשים לי סוד" – הלחן היפה ביותר בדיסק החדש שלו, מתנגן ברוך נוגה, צליל אקוסטית, עיבוד שיש בו קורטוב של מוסיקה קלטית וסולו סקסופון דרמטי. השיר נקרא "מפגש הנשמות".

ליבוביץ' בא אלי למפגש. הנשמות ריחפו באוויר. ניסו להיפגש. התקרבו. חם חם. חם. "מפגש הנשמות"  בא לבטא את העולם שלו, גם זה שצמח על אריק קלפטון ובוב דילן, זה שבו חברו הדתי והחילוני.

הוא התחיל מהקשבה למסע הקסם המסתורי, תוכנית של יואב קוטנר, להקת רוק בחיפה ("פיקסו") ועד לימודים ב"רימון" ונגינה סולו בגיטרה בהקלטות של אביב גפן, ואפילו שיר משותף לשניהם – "בשדה". במקביל החל ללמוד קבלה, לימוד בישיבה, הופך לרב ואף משמש רב צבאי וגם לפרנסה מלמד גיטרה ועוסק כתב סתם.

היום עומד אסף ליבוביץ מול העולם החילוני בתקווה לחבור ולהפיץ את יצירתו לה שותפה זוגתו, פזית ליבוביץ'. תהליך לא פשוט הכרוך בשיווק עצמו. התחושה היא שהחילוני פתוח היום יותר ליוצרים כמוהו.

גם מבחינתו – הדת היא אמצעי, לא תכלית בפני עצמה. "יש דברים שגדלתי עליהם ואיני יכול להתעלם מהם. בדת חיפשתי אמת, לא קטלוג מסורתי, לכן ההפקה המוסיקלית (דודי תמיר) שונה מהמיינסטרים הדתי.

"מוסיקה במהותה אוניברסאלית, ואני רוצה לפנות לקהל כמה שיותר רחב. בעולם הדתי לעיתים על פחד ויראה, על הסתרה ולא על פתיחות. אני – כמו היהדות הרוחנית נמצא בתהליך של  היפתחות. השיר שעוסק בפתיחת שערים ("מפגש הנשמות") מדבר על זה. אנחנו צריכים להתחבר למה שאנחנו באמת, לא שהדתי ילך לכיוונים של שליטה רובוטית במאמינים. העובדה שאני בעל תשובה אינה אומרת שהשתניתי כבנאדם".

זה המוטו של אסף ליבוביץ', ואני מאמץ אותו גם כמי שאינו בעל תשובה וחובר אליו  מצד המוסיקה, סיכוי לגעת ברוחני, גם בלי לחסות באוהלה של תורה. 

הקיץ מוביל אל הפארקים הסואנים. המדונות, הבריזות. איצטדיוני הכהן הגדול. ישראל 2009 - עבדי הרייטינג, המדיה, המולטימדיה. אבל ישראל 2009 היא גם האנשים נטולי  הרייטינג-מדיה-מולטימדיה. המוכשרים והאנונימים.

נסעתי להיכל התרבות בנס-ציונה. על הכרטיס רשום בלועזית זיגנת ויסוקי. מודה: גם אני שמעתי פעם ראשונה את השם. פסנתרן, אקורדיוניסט, מוסיקאי.

בתוך ההיכל, לא האמנתי למראה עיני – ברודוויי. מצעד אמנים. תזמורת גדולה. אופרה, פופ, מחול. שני מנחים. פופ טנגו וג'אז. המנצח הגדול על הערב, גם מי שמנגן ושר – ויסוקי. זיגנת ויסוקי. צוות טלוויזיה גדול מצלם. לא. הערב לא ישודר בערוץ 2 ולא ב-10. אבל ויסוקי החליט להנציח. למעשה, כל השנים האלה, אחרי שעלה מקישנייב, הוא חולם על ההנצחה. ברוסיה הוא היה נגן מבוקש. ליווה שנים את הכוכב פיליפ קירקורוב. משעלה לארץ ב-1991, הצטרף לקבוצת מוסיקאים עילויים שנאלצו לעבוד בבניין ולהופיע בבארים ובחתונות. ליווה את הטנור יבגני שפובלוב. ויסוקי ניסה  להיכנס לעסקי המסעדות. הייתה הצלחה. אבל יצא גם מזה. חיידק המוסיקה ממשיך לקנן. מחלה שאין לה מרפא.

מופע ברודוויי של זיגנת ויסוקי בנס ציונה הוא תחילת ההגשמה של מה שנחשב בעיני החמצה. אינה, בתו  הולכת איתו לאורך הדרך. המאבק המשפחתי למען עתידו. האקורדיון שלו קולח, וכשצליליו נשפכים – פניו קורנות. והאמונה חוזרת לשכון.

אני מקשיב ל"מונולוג" אלבום חדש. צליל הקלות הנסבלת. אקורדיון מתרפק בדייקנות על ואלס-טנגו-צרדש-רוסית-מולדבית-ברזילאית. מועדון הלילה הנוסטלגי. געגועים לבתי הקפה של פעם.

איש צנוע. מצטנע. 6 שנים עם שפובלוב מול קהל שהוא מכנה "ישראלי". והנה, עדיין קיימת החלוקה הזו של "קהל רוסי" ו"קהל ישראלי". ויסוקי רוצה להגיע לקהל הגדול.

דרך סלולה: קישנייב בירת מולדובה, נגינה מגיל 5, נגינה בחתונות בגיל 15, אקדמיה למוסיקה, מנצח על תזמורת הצבא האדום, ואז יום אחד כשהוא מגיע לברלין המערבית עוד לפני נפילת החומה - עם הזמרת המולדבית נדז'דה צ'יפרגה –מתגלה לו העולם שמעבר לחומות.
כשאני שואל אותו – אבל למה ישראל? הוא מצביע השמימה. בינתיים הוא הולך על פסגה אחרת. טוב מאוחר מאשר בכלל לא. אמרו לו: אין סיכוי שאתה מרים ערב עם כל כך הרבה אמנים. והנה, ובערב הזה  בנס-ציונה, ויסוקי הוכיח לעצמו שאפשר. וכל האורחים האלה שעלו וירדו כדי לפרוש לויסוקי האקורדיוניסט, הפסנתרן והזמר את השטיח.

אחרי הראיון הוא לוקח אקורדיון. ושוב העיניים הנוצצות שמראות שזה בנפשו. עם נפש,כידוע, קשה להתווכח. הכי נכון לתת למוסיקה שלו לדבר. ויסוקי פתוח עכשיו לנתינה, ומלא אמונה שזה הולך לקרות.

קישור וידיאו:		זיגנת ויסוקי הופעה וראיון
		זיגנת ויסוקי - המשך הראיון

מה כוכב נולד יכולה לעשות למען עשרות אמנים מוכשרים שנמצאים מעבר לפינה ברחוב שאתם גרים? שומדבר. ממש כלום. כוכב נולד מחפשת זמרי רגש בדרך כלל, לא סינגר סונגרייטרים מזן משובח. היא תקצר להם את דרך לתהילה. חשיפתם של יוצרים איכותיים תתארך לכמה שנים, אם בכלל.
קיבלנו פניה בזו הלשון: של שמי רותם אני בן 26 מתגורר בעיר באר שבע . כבר כמה מס' שנים אני כותב מלחין ומקליט באולפן הביתי. האם אתם מוכנים לשמוע?
נדמה לי, שהשיר שהוא שר מבטא משהו מהמצוקה: רותם שר על הדרך הזו לחלום, שהיא, לדבריו, הדרך לשומקום, מרדף אחרי הזמן, מחפש תשובות למצוקות נפש, מבקש להשתחרר ממועקות.
"בדרך אל החלום/ בדרך לשום מקום / מרדף אחרי הזמן / בתוך חדר מעושן// בדרך אל הכסף / בדרך מה נשאר?/ מרדף אחרי האושר / בתוך מוח מעוות// לאן ללכת מה לעשות/ דבר איתי בלילה דבר לי בחלום/ דבר איתי בלילה // תלחש לי בחלום / תלחש לי מה הסוד/ הדרך אל לבך/ כבר רצופה בנפשך / שחרר את עצמך/ שחרר כבר את הכל// לאן ללכת מה לעשות / דבר איתי בלילה דבר לי בחלום/ דבר איתי בלילה".
צילמנו סקיצה של ביצוע. סנדלים וטי-שירט סגול וקוקו קטן. הגיע מבאר-שבע. בטוח שהשלב הבא – העיר הגדולה.  יש להפוך את השיר ליצירה מוקלטת מופקת היטב. רותם אבירם שר נוגה ומלנכולי. מביע כאב. בבלוזיות מעודנת. תחנונים למגע, לקומוניקציה. הטון מגיע מבפנים. הוא אינו משקר.
שמענו שיר נוסף – "ממלכת השקט" חוויה טראומטית שכתובה בלשון אגדה על ממלכה, נסיך וליצנים, המבטאת התמוטטות של משהו שהיה בטוח בממלכת השקט, עד אשר הנסיך, נסיך השקט, יצא למרחקים ולא השאיר עוד תקווה לנשארים, השקט לא חזר עוד לממלכה, מה שגרם לליצני החצר להזיל דמעה.

לממלכת השקט חדרו המחשבות / בלילה אפל מוטטו תחומות/ ליצני החצר החלו לבכות/ ליצני החצר החלו לבכות// נסיך הדממה נישא למחשבה / הוא יצא למרחקים / לא השאיר/ עוד תקווה/ ליצני החצר החלו לבכות / ליצני החצר מרחו תדמעות// נגמר שם השקט בממלכה שלך / נסיך הדממה הוא בנה עוד חומה/ ליצני החצר הפסיקו לבכות / ליצני החצר סגרו ת'דלתות.
הטון –אותו טון. סולם מוסיקלי דומה, משרטט את קווי המתאר הנפשיים בטון מתכוון.

שוחחנו. סיפור על טראומה שעברה עליו. אירוע שיצר בו רצון לכתוב. הופיע מעט מאוד בבאר שבע. באר-שבע הוא מספר, אינה מקום שאתה יכול להתפתח בו. אין בעיר אפילו יועץ אומנותי שיוכל לחוות דעה על המוסיקה שהוא יוצר. זוהי הסיבה שהמרכז קורא. חשב על מסלול כוכב נולד, אבל, כמה הוא צודק – לא מסגרת בשבילו. לא רק מפני שאתה מופיע בשירים שאינם שלך, אלא משום שלסוג יצירה כזה, אישי, אתה חייב לעבור תהליך. לא חאפ לאפ חשיפה של כמה לילות מול עם ישראל בסלונים. והנה השירים האלה שהוא שר – הם תחילתו של תהליך, שאותי אישית מסקרן לאן יוביל.

שירים וראיון - וידאו  (לחצו מטה)

קישור וידיאו:

רותם אבירם - חשיפה

כוכבים נולדים מרייטינג מטורף של 30%  ב - ערוץ 2 מול מסכים  מרצדים בסלוני ישראל בהם צופים הסבתא מיקנעם, בתה מחדרה וגיסתה מבת-ים.

כוכבים יכולים להפציע גם מערב שגרתי של אמצע שבוע, מועדון לא מפוצץ בדרום תל-אביב. אני מזמין לי בירה קרירה. מרכיב עדשות על המצלמות. ממתין כהרגלי לריגושים.

לאוריין רייס זה ייקח כנראה יותר זמן מאשר נינט, שירי, מארינה שכוכב נולד העיף אותם לשמי התהילה במסלול מקוצר.  אוריין עדיין על קצה מסלול ההמראה. אבל היא כבר עליו.

מועדון "בארבי", הופעה ראשונה במקום.

היא בת 26, גדלה בגרמניה, למדה בבית צבי. חיידק במה שקינן בה מגיל 6 הפך למחלה קשה שאין לה מרפא. סימפטומים: להתעורר מחלום שהיא ניצבת על במת הקארנגי הול מול קהל מריע. במציאות המקומית לומדים להתפקח, להתייצב על שתי רגליים חזקות על הקרקע. לפי ההופעה, אוריין רייס הולכת להישאר שם מול אלומה שמאירה את הפרח הורוד בשערה. 

היא שרה "אילולי" ו-Let Me Love You על הפתיחה. נדב ביטון נמצא על הבמה, מלווה בקלידיו. זה טוב. אוריין רייס מגיעה מהמקומות האלה של מקצוענות.,של לקחת  שיר מנקודת החוויה האישית ולהפוך אותו לדרמה. הסגנון, העיבוד המוסיקלי (פופ, רוק, קאונטרי) באים לשרת אותה. מרוגשת מהסיטואציה שהיא שרה עליה (נטישתו של האהוב). לחנים יפים בסגנון מיושן משהו. "כשהשמש עולה אני מתחילה לחשוב איך היה אחרת", היא שרה. סולו סקוסופון סופרן היפה ששמעתי בסינגל לא הגיע. אבל גם ככה היא יודעת להגיש את הרומנטי הזה שצובט. זה בוער בה. קול נרגש ששר חיפושי אהבה, אהבה כזו ש"תקרע לי את הלב".

ופתאום הגיעה רוח פרצים בצורת קאבר ל – Nine To Five  של דולי פרטון בטון אמוציונאלי, נגיעת קאונטרי שהאירה עוד אהבה שלה.

קאונטרי, רוק פופ. זמרת-זמרת. קשת שירים באנגלית, בעברית. אבל יודעת לחבר קצוות. אישית ומלנכולית משהו, גם מוחצנת ודרמטית. שירת רגש אמיתית שיצאה ממנה בטווח רגשי וקולי מרשים - ב"אתה חיי", ב"עץ ירוק מפלסטיק" המוכר ממרגול, ב"סימן".

באחד מלילות הקיץ החמים ביולי 2009, שמענו בבארבי זמרת קברט, משקיעה נשמה בשירים כאילו הם חלק מחייה. והם חלק מחייה.

דירוג:

קישור וידיאו:

אוריין רייס ראיון ושירים מההופעה

אבירם צור  (בן 35, יליד נהריה)  עסוק בחשבון נפש קיומי. "מתרחק", שיר הפתיחה באלבומו החדש,  מבהיר את זה הכי פשוט: "אתה לא בן אדם נורמלי/ סתם חשבת שכן/ כל יום שעובר קובע/ אתה הולך ומזדקן"
ובהמשך יורד לקרקע – "חשבת שאתה יכול לעוף רחוק מדי/ לא הקשבת לקולות סביבך שאמרו לך כבר די" לא ברור מהשיר מה מקורות המצוקה, אבל היא ממשית ומוחשית. 
לא הייתם מאמינים, אבל הדובר והזמר בשיר (אבירם צור), מי שכתב והלחין את אלבום הבכורה שלו - הוא מנכ"ל חברת צור (TZUR), העוסקת בייעוץ שיווקי ויצירת חווית משתמש. לא הייתם מאמינים כי אווירת האלבום הזה היא אנטתיזה לכל מה שאומר חיים במרוץ עם הזמן המודרני, הצלחה מסחרית ומשרדים שמקרינים הייטקיות וקידמה.
חיינו באיזושהי אשליה, שר צור. "עכשיו כבר מאוחר, אם רק אפשר היה לחזור הייתי מאושר". המודעות הזאת לזמן החולף ולהזדקנות מתורגמת מוסיקלית בלחן מינורי יפה, ארוזה באווירה "בלוזית", צליל רוק אקוסטי בעיבוד ובהפקה מוסיקלית משודרגת של ראובן חיון (OOV הפקות)
גם "הולך לדרכי", הנפתח בשילוב יפה של אקוסטית וסולו חשמלית, ממשיך קו נוגה פסימי – והפעם על יחסים שנגמרים לא טוב: "ידענו שיחד לא נוכל להסתדר/ החלטנו לברוח בלי רצון שוב לדבר", סלואו רוק טעון, מתפתח אפקטיבי. זה שיר על מודעות שאחרי – "הפסדנו לכעס, לא ידענו לוותר". גם כאן אני אוהב את ההפקה המוסיקלית של חיון, הגם שהיא עובדת על קלישאות רוק מוכרות. צור שר את זה מתוך צער אמיתי.
והנה לגמרי שינוי טון – "בקרוב", שיר חמלה והזדהות עם אשה שקמה לתוך שגרת יומה הקשה, כאשר הדובר בשיר תמה – היכן נמצא מפלטה, ועם זאת - תולה תקווה בעתיד טוב יותר... צור מתרחק מסגנון הרוק בלוזי למשהו בניחוח צרפתי. החשמליות חוזרות לפעולה ב"מתבונן בילדותי" – על חוסר היכולת להיאחז במשהו, על חיפוש אחרי "העולם האמיתי" .
זה אלבום של אדם בתהליך של חיפושים, שלא השלים עם ההוויה של עצמו, שחי בין בלבול לתסכול, מסוכסך עם הזמן החולף בעולם מהיר. מחפש הצלה. היא תגיע בשיר כמו "בן רגע" - כנות פשוטה נישאת על לחן מינורי על תינוקת שהפכה ילדה, מעבר יפה של גיטרה חשמלית, טון חם.
והנה אחרי הגיטרות – צליל כלי מיתר. "מחפש ולא מוצא ... בלי כסף בארנק והבקבוק בלי הפקק ... זו הדרך שהוא בוחר הרחק מהחיים, אי שם בהרים" בטון הנוגה מורגשת הזדהות עם הדמות הזרוקה והבודדת הזו (אלכוהוליסט?) - איש הרים שנעלם מהרעש, מהמסגרות של הציוויליזציה. 
זה אבירם צור של צבע וצורה שנובעים מהצטלבות דרכים של בלוז ורוק, מעידים על המתבגר שימשיך לחפש את עצמו. יוצר חדש, מיוחד, מעניין ומבטיח.

דירוג: