שירי ילדים

בין פסטיגל לפסטיבל ילדים, מחפשים משהו אחר, לילדים כפי שאנחנו המבוגרים היינו רוצים לשמוע, או מה שהתגעגענו על רקע גלי המסחור. אז הנה בשורה: ארקדי דוכין גייס חברים לשיר שירים שהלחין לטקסטים שונים. המציא/תפר סיפור מסגרת בתפרים אולי קצת רופפים כדי שיחברו שירים שנוגעים בפינת ילדות (מכשפות, גניבת שסק) עם היבטים פסיכולוגיים/ מוסריים.
עלילת "החברים של ארקשה" מתרחשת ביום חורפי גשום, אנחנו בביתו של ילד ושמו ג'ק. על ילד מופנם באחת מערי העולם, בלוק מספר 7, נשמע ממש פה, אם כי השם "ג'ק" לא בדיוק נשמע חולון או באר שבע.

הסיפור מתחיל בפסנתר מינורי – בלדת פופ נוגה ונוגעת על ג'ק שקרא את הספר הכי מרתק (ג'וליה דונלדסון, בתרגומה של רימונה די-נור). כמעט מיני אופרה בהשתתפות ארקדי, דני ליטני (מצוין!) דפנה ארמוני, לימור עמר, יבגני שפובלוב, עידן יניב, זיו רובינשטיין ועמית עמרמי.
ג'ק מצטנן ונשאר בבית קצת עצוב, אבל כמו שכולנו זוכרים - להיות חולים ולא ללכת לבית הספר – זה גם קצת פינוק, מציאות אחרת, לפעמים יותר חלום מאשר מציאות. וכדי לתפור את השירים זה לזה ברא ארקדי את הסיפור הזה על מפגש ג'ק עם ארקשה, האיש מהגג (עדיין מלנכולי?), אוהב הילדים שאוהב לספר סיפורים לילדים ומגיע להפיג את שעמומו של הילד החולה. ומגיעים הסיפורים – "המפוזר מכפר אזר" (לאה גולדברג) מחויך במקצב פופ היפ הופי משובב ובהשתתפות יובל המבולבל ורועי אדרי. ארקדי מתבל במשהו פסיכולוגי לילד – "אם תרצה לבכות אז תבכה" (רימונה דינור) ששר שלומי שבת, בסגנון הנשמה המוכר שלו. ולי נדמה ששבת ממש לא נמצא בדיסק הנכון. לא קוהרנטי לדיסק הזה.

 ארקשה משום מה מבקש מג'ק לספר לו על אחותו מאי, מה שנותן תירוץ לשיר "מאי" – שיר אהבה לילדה שמגיע בפופ קליל-קליט-רקיד. (ארקדי שר יחד עם סימה לוי). עוד שיר שנולד מהמפגש ג'ק-ארקשה הוא "חמש מכשפות הלכו לטייל" בהשתתפות מיקי קם וחנה לסלאו (אם הפקה יוקרתית, אז המכשפות הכי חמות) – גם כאן – קליט, מקצב פופי אבל באוריינטציה תיאטרלית מלהיבה ומשעשעת ושופעת דימיון כמעט כמו סרט מצויר. השיר "שסק" – העוסק בסוגית על האם מותר לגנוב מתוך "הדרקון הלא נכון" של יהונתן גפן – מביא לדיסק את אריק סיני מארינה מקסימיליאן בלומין, מעין בלדת קאונטרי כזו.

הגם שלא כל הבחירות לביצועים מושלמות, "החברים של ארקשה" הוא דיסק ילדים שהייתי קונה לילדי או ילדתי. לא שאני מחפש בכוח סיפורי תום ילדות שמוצאים חן בעיני מבוגרים, אלא משום התחושה שארקדי דוכין עשה כאן מוסיקה שיוצאת מהאמת שלו על עולם הילדות, שהיא אמת חווייתית של רבים. גם שלי.

דירוג:

כשאני מאזין למשולש הדיסקים הזה, אנחנו בדצמבר, חודש  הפסטיגלים והפסטיבלים לילדים, עם ישראל על הוריו וילדיו יוצא לספוג מנות של בידור צעקני ממוסחר באצטדיונים ובהיכלים, ואין לי אלא לשאול בנוסח השאלה התיירותית הנודעת: ואת מוצארט ובאך הם כבר שמעו? ומה הם יודעים על בטהובן?  אני מקשיב לסונטה לפסנתר ק.545 הנקראת כאן "למתחילים" ונזכר בבנותי שלמדו פסנתר בצורה מסודרת. לימוד פסנתר כשלעצמו יכול להיות סוג של כפיה של הורים שחולמים כי צומח להם גאון בבית. ומה לעשות שגאוני מוסיקה יש מתי מעט. אלא שחינוך מוסיקה אינו מתחיל בכפייה של שיעורי פסנתר או כלי אחר – אלא במתן אפשרות לילד והילדה לשמוע. הנאה ממוסיקה – מתחילה בהקשבה.

אני יותר מאשר מפקפק בחינוך יעיל ונכון למוסיקה בפסטיבלים בחנוכה. צריך להתחיל מבסיס איכותי. גם "השפן הקטן" אינו אידיאל.

 יפה עשו בהליקון כשהוציאו את הסדרה הקלאסית הזו. אין כאן יומרות מנופחות. להקשיב ל"מוסיקת לילה זעירה" פרק א', סימפוניה מס. 40 פרק א' של וולפאנג אמדאוס מוצארט, או לסימפוניה מס. 6  ה"פסטורלית", קונצ'רטו מס. 2 לפסנתר פרק ג' של לודוויג ואן בטהובן, טוקטה לאורגן ו"פרלוד מס 1 מ"הפסנתר המשווה' ליוהאן סבסטיאן באך – זה כמו ללמוד את הא'-ב' של המוסיקה הקלאסית, סוג של שפה.

ההקשבה כשלעצמה היא מתן אפשרות להיכרות עם חומרים שלא בטוח שהורים רבים מכירים או מודעים להם. יכול להיות שהקטעים הנבחרים ישמעו לכל מי שמתמצא במוסיקה קלאסית – נדושים עד באנאליים  (כמו סימפוניה מס.5 כמו גם "לאליז" לבטהובן) אבל לא לשכוח שילדים צריכים להתחיל במשהו.

גם אני הייתי ילד ונער וכששמעתי לראשונה את "אלווירה מדיגן" (קונצ'רטו לפסנתר מס 21, פרק ב' של מוצארט) הייתי מאוהב. במוסיקה קלאסית – לא חל לעולם חוק ההתיישנות. והביצוע שמופיע כאן של ראדו לופו עם ה"אינגליש צ'מבר אורקסטרא" ממשיך להפעים. "טוקטה" לאורגן של באך – בביצוע סיימון פרסטון,  היא נגיעה מצמררת באל-זמני. או הקונצ'רו לצ'מבלו  מס 5 (טרבור פינוק) – המועדן והאצילי. וכן, גם "סונטה לפסנתר" של בטהובן, כי האיכות שנבחרה מתוך המבחר של "פיליפס", "דקה" "דוייטשה גרמופון" היא פסגת הביצועים, ומבחינה זו גם הנדוש ביותר הוא עדיין פסגת המוסיקה לילדים ולמבוגרים כאחד. ואגב, מבוגרים: למתחילים א' זה ממש יופי של משולש דיסקים.

דירוג:

השפן הקטן
שכח לסגור הדלת
הצטנן המסכן
וקיבל נזלת
לה לה לה אפצ'י

מה דעתכם? זה שיר ילדים איכותי? בואו נודה על האמת: שרבוט כמעט אינפנטילי הפך שיר הילדים הפופולארי בכל הזמנים שממשיך לדלג מדור לדור. חינוכי? הצחקתם. כל בר דעת בענייני רפואה גם יגיד לכם שאין שום קשר בין רוח פרצים להצטננות.
השיר הזה פותח דיסק שלישי בקופסת "שירי הילדים הגדולים בכל הזמנים" הנקרא "שירי חיות ופסטיבלים". שתי שאלות: 1. מה הקשר בין חיות ופסטיבלים? 2. מדוע השיר הזה לא מצא את מקומו לדיסק מס. 2 "שירים לפעוטות"? רק מפני שהמילה שפן מופיעה בו? זה אשכרה שיר לפעוטות. ואגב, בדיסק הראשון הנקרא "שירי משחק ויום הולדת" נכנס שיר בשם "ברווזים" – שיכול היה למצוא את מקומו ב"שירי חיות ופסטיבלים". לא סתם אני שואל את השאלות האלו, כי לא פעם אני נתקל במיוחד באוספים גדולים בעריכות שרירותיות.

כשדוחסים 190 שירים לאוסף קורות גם "תאונות עבודה". עם כל הכבוד לנוסטלגיה, הייתי מוותר על שיר כמו "עוגה עוגה" שפותח את דיסק "שירי משחק ויום הולדת". זה אפילו רע כבונוס נוסטלגי. כנ"ל – "יש לנו תיש", אם כי כאן המפגע אינו קטלני כמו "עוגה עוגה". ל"כולם מוחאים איתי כף" למילים של מאיר הרניק ולחן עממי ששרה חווה אלברשטיין יש איזשהו ערך משחקי לגננות. "בין הרים ובין סלעים" של מתתיהו שלם בביצוע אפי בן ישראל הוא חלק מפולקלור מקומי. 
ה דיסק שירי "חגים ועונות" נפתח בשני שירים של נעמי שמר "שנים עשר ירחים" ו"בראש השנה". שירי ילדים? לא בהכרח. אבל "שנה טובה" של קיפניס ונרדי זכור לי מצוין מילדותי. "הקיץ עבר" (שמואל בס-עימנואל עמירן) ששרה רוחמה נשמע שיר מלנכולי למבוגרים. נחום נרדי, מהפוריים בהלחנת שירי ילדים בתקופתו, הלחין את "פטיש מסמר" של עמנואל הרוסי,  ויש לנו מדריך קצר ומתיילד לבניית סוכה.  כילד שמעתי את השיר הזה הרבה, אבל ברבות הימים הבנתי שאפשר לכתוב שירים איכותיים יותר גם כשמדובר בבניית סוכה. "שלומית בונה סוכה" של נעמי שמר ששרה המחברת אינו מדריך מתיילד לבניית סוכה. הוא עוסק באדם.  המקצב ב"סוכה סוכתי" (יעקב אורלנד-יואל ולבה) מופנה ממש לילד. "שישו ושמחו" של בנימין כספי ונחום נרדי (נרדי היה להיטן באותם הימים) ששר דודו אלהרר הוא כבר שיר שמקובל על כל הגילים. 
החוברת המהודרת המצורפת – חסרה אינפורמציה. למשל: שם טוב לוי, אחד היוצרים היותר משובחים ונחשבים במוסיקה המקומית שר שיר מרופט כמו "עגלה עם סוסה" (דיסק שירי חיות ופסטיבלים) של אבשלום כהן. באיזו שנה זה הוקלט? ממה זה נלקח? אלה נתונים שהייתי רוצה לקבל. זה חסר. ומתוך איזה תקליט נלקח "בולבול למה ככה" ששרים צילה ועזרא דגן?
ומנין וממתי השיר המצוין "המשפחה שלי"(יהורם טהרלב-נורית הירש) ששר שלמה ניצן ("סבא בא/אבא בא/אריה מכפר סבא בא/בא ברוך/ברוך הבא") ולמה לא לגלות לדורות הבאים מאלו פסטיבלים-פסטיגלים הגיעו שירי ילדים מדליקים כ"הופה היי" של יגאל בשן בביצוע גידי גוב, "למה ככה" ששרה ריקי גל, "רציתי שתדע" ("אלהים שלי") של עוזי חיטמן, "הסבון בכה מאוד" (מרים ילן שטקליס-צביקה פיק), "טוליק" (רמה סמסונוב-נפתלי אלטר) ששר נפלא אושיק לוי, "תני לי להחליט" (עדה נסטוביץ'-אילן וירצברג) ששרה ג'וזי כץ, "תנו לגדול בשקט" (יואל לרנר, אבנר קנר) או מה מקור הדואט המקסים ששרים עלי מוהר ז"ל ובתו שרון ב"תני לי יד" (עלי מוהר-יוני רכטר) שמסיים את האוסף.

יש שירים ישנים שעברו את מחסום הדורות והזמן לא מפני שהם כל כך מעולים, אלא משום שהם פונקציונאליים, מתאימים לגננת לימי חג ומועד. יש שירי ילדים שעברו את מחסום הזמן מפני שהם שירי איכות נצחיים.
סביר להניח שנמצא אותם בדיסק החמישי (האחרון) שנקרא "שירים לקטנים שגם הגדולים אוהבים". למה "גם"? אני מוחק את המילה. הכי אהובים עלי כ"ילד מבוגר" – שירי הכבש ה-16, כי כאן נקודת המבט של יהונתן גפן היא של מבוגר שמנסה לראות בצורה מודעת את מה שלא היה מודע אליו  כילד. זהו יהונתן גפן שכתב את "איך שיר נולד" שהלחין יוני רכטר, "אני אוהב" ללחן של קלפטר, "גן סגור" (רכטר) 

הומור תמיד חסר בשירי הילדים ובדיסק החמישי מוצאים הומור גם בשירים – "אדון שוקו" ו"גברת עם סלים" של חיה שנהב שהלחין יוני רכטר ושר נפלא אריק איינשטיין. וכמו בשירים של יהונתן גפן – ההומור אינו מגביל אותם (את השירים) לילדים.
אין סיכוי שאגיע אפילו לחלק מזערי מכל השפע שהאוסף הענק הזה מכיל. העובדה שזרקו לתוכו מכל הבא, מכל הקיים, מכל התקופות, מכל המשוררים, מכל המלחינים אינה הופכת אותו לאוסף השירים האולטימטיבי איכותי ביותר. את אותה סלקציה שהורה צריך לעשות עבור הילדים שלו (השירים הטובים ביותר, הביצועים הטובים ביותר) – ניתן היה לעשות אפילו על חשבון צמצום מספר הדיסקים.
הערות: 1. על גבי עטיפת הקופסה מציין העורך כי מיטב המשוררים (ביאליק, אלתרמן, שלונסקי, גולדברג) "נרתמו לכתוב שירי ילדים ולעזור בהטמעת האידיאלים, השפה העברית, המסורת היהודית ונופיה של ארץ ישאל המתחדשת בילדי הגן". זה נשמע כמעט כאילו הנ"ל התאגדו כדי להגיע למטרה. נו, באמת. 2. חבל שאין רשימה מסודרת על גבי קופסת השירים באופן שניתן למצוא את השיר הרצוי. מי שמחפש שיר מסוים הולך לאיבוד בתוך החוברת.
ההמלצה: לפני שהולכים על אוספי ענק לילדים בדקו את הדיסקים האיכותיים, החכמים, גם המענגים. "הכבש ה-16" היא אפשרות אחת. "והילד הזה הוא אני" – אפשרות שנייה.

דירוג:

לרכישה: