שירים ישראלים – הגדולים ביותר

גרסה לקלאסיקה מוצדקת  כשה"כיסוי" (קאבר) שנעשה לה מספק לשיר היבט ייחודי. אתי רומנו בחרה ב"הדייגים" המופלא של ארז הלוי מתוך האלבום "הלילה" משנת 1984. רומנו מסבירה את הבחירה על רקע תמונת  חטיפתה של  נועה ארגמני ע"י מחבלי חמאס אכזריים (*) 

מישהו דואג לה שם למעלה, שרה יהודית רביץ. זהו אחד משיריה הראשונים הכי מזוהים איתה, וזוהי רביץ הלירית ששרה בטון נוגה, בערגה כבושה על ההמתנה לאור בנתיבי אבק וזמן, על הפגישה שתתרחש בתום הרבה ימים ולילות. על הדרכים שלא מצליחות

מוקי (דני ניב) עושה חשבון נפש עם עצמו מפרספקטיבה של "דף חדש" Tabula rasa. הפרידה מזו ששברה את ליבו שיחררה. חש חף משקרים, מגעגוע. מצבו יותר מטוב – הניקיון החדש מעלה אור גדול אחרי החושך. מוכן להתחיל הכל מחדש. השיר

כמה פעמים התאהבתם בשיר הזה מחדש? מצד שני האם ניסיתם לרדת למשמעותו? מדוע המקום הרחוק הזה (בקצה השמיים בסוף המדבר) שקיימת בו – דאגה (חיובית) הוא עלוב ומשוגע? יהונתן גפן – הכדור אליך. הדאגה של הדואג היא כפולת משמעות –

עידן עמדי שר בטון העדין והחם שלו הרהורים מנקודת מבטה של אישה הבוהה בפנסי הרחוב מחלון ביתה. הבעיה שלי אינה בטקסט המצוין אלא בחוסר  אינטרקציה בין זמר-גבר ובין הדוברת של השיר, שהיא אישה. אין כאן שום צידוק פואטי שינמק למה

לא כל אחד חולם על הטוב בתוך האפור היומיומי. מתרגלים לרע מתמשך עם הפוגות, מחפשים דרכי מילוט. זיהוי צורך הוא תשתית לביקוש. שלמה ארצי זיהה צורך. חולק  מאוויים אסקפיסטיים עם אנשים באשר הם בלשון "תתארו לכם" – כלומר: בואו נחלוק עולם יפה, פחות

אני מודה, שאינני יכול לנתק את השירים העצובים שכתבה תרצה אתר מהדמות שלה, כלומר מההקשר האוטביוגרפי וממותה הטראגי. שני השירים הבולטים בהקשר הזה הם "בלדה לאשה" ("אפילו הספרים בחדר הסגור והעצוב/ כבר ידעו היא לא בסדר היא הולכת בלי שוב")

הרומנטיקן העצוב שר בשיר האחרון: "מכניס ת'ראש בקיר ואז כותב על זה שירים". הרמתי גבה: האם זה לא ברור? לכתוב שאתה כותב בגלל שרע לך? הנדוש הוא הכי-אמת. רוב המשוררים, קטנים כגדולים, מתפרנסים ממצוקות, מחיים על הקצה, לא מתחושה של כמה

נתן אלתרמן כתב על יחסים אמביולנטיים בנישואין שמושתתים על אהבה ואכזבה, על זוגיות בנסיגה.  השיר עוסק בתחושות דו־ערכיות כלפי קשר של נישואים. כל אחד מהצדדים קשור לשני, אך משווע להימלט מהקשר. . זה שיר אהבה נגד עצמה. כל אחד מהצדדים לעצמו, קשור

כמה דיוק יש בחבירה של המוסיקה של סשה ארגוב למילים של חיים חפר לביצוע של מתי כספי. מנגינה, הרמוניה ומקצב שמעניקים בהירות וטוהר למילים, אחד השירים הרומנטיים היפים שנכתבו בזמר העברי. השירה של מתי כספי "מרגישה" את החבירה הזו, ויש בה

כשמתגעגעים ליהודית רביץ של פעם, נאמר "הקלאסית" –  חוזרים לשירים אולטימטיביים כמו השיר הזה. המילה הטובה משנה את הדרך בה אנו רואים את העולם ואת הדרך בה אנשים רואים את עצמם. רביץ מבקשת  "מילה טובה" מהסביבה, כזו שתסייע  להתגבר על

שושנה דמארי בפרוייקט של רייכל? עם כול הכבוד, ויש כבוד גדול, היא לא שייכת לקונספט של הפרוייקט. רייכל מצדיע למלכת הזמר העברי, והדגש הוא על העברי, כי רייכל עם כול הרב-אתניות שלו, הוא מלחין שקשור בטבורו גם לשירון העברי הישן

הסיום "סוף ימיי" (יהונתן גפן-דדון) משאיר אותך במצברוח קודר. אמיר דדון שר אותו בטון עגמומי שעובר לאורך האלבום: "אני לא התחלה של שום דבר/ אני רק חוליה אחת בשרשרת/ כמו כולם כאן רוצה להשאיר חותם/ רוצה שיזכרו אותי/ שהייתי כאן/ בסוף

בלילות שלה לא הייתה ישועה, הוא ניסה לפרוע חובות, רצה לגעת בה שוב, זה מה שהיה חשוב לו. גוף אל גוף. אבל בלילה שלה – הוא לא מצא דרך לחזור אליה. גורש מהשמיים שלה… טקסט של כאב? אבל כשאני שומע

אחד ממקדמי ההצלחה הראשונים של שלומי שבת היה שיר שהלחינה אחותו, לאה שבת, למילים של מיכה שטרית. למעשה, השיר סלל לו את הדרך בתחילת הקריירה (1990). הוא הגיע בזמן, אחרי שאלבומו הראשון, "מן החושך חזרתי", שהוציא בשנת 1986, נחל כישלון. במבט

לפעמים, כשרוצים להגדיר נוסטלגיה, עדיף להביא שיר במקום. קחו את "אהבת נעורי". בנוסטלגיה טמון זיכרון תחושתי. לשלום חנוך יש שני שירים כאלה שמחזירים לקיבוץ נעוריו, משמרות: "לילה" ו"אהבת נעורי". הראשון עוסק במקום עצמו: "בביתני התינוקות מייללים בהפסקות/ נצבט הלב היי

דנה ברגר מנתבת עצמה לנתיב מיינסטרימי מלודי, יותר מתוק ממר, מנגינות ידידותיות, קליטות, עיבודים עכשוויים פריכים, זורמים. יכול להיות שהרצון לנצל מומנטום, להגשים אלבום נוסף גרם לכך שנכנסו גם שירים לא מוקפדים מבחינת הטקסטים, אמירות שטוחות, נדושות, מרופרפות, נוטות יותר

איך מצליח השיר הזה לצלוח כ-1,000 שנה ולזכות לכ-8 גרסאות בתקופתנו. הפיוט חובר על ידי דונש בן לברט, בן המאה העשירית, שנחשב לחלוץ שיטת המשקל הכמותי בשירה העברית בימי הביניים. ככל הנראה מדובר בפיוט השבת המולחן ביותר בהיסטוריה, בין היחידים

השיר הושמע ברדיו עוד לפני שיצא אלבומו הראשון של אביתר בנאי. ניצנים ראשונים של יוצר מקורי שמביע כאב וסערת נפש בהתערטלות נפשית  אדירה  השנה – 1997. בשיר הראשון שחשף אותו לעולם אביתר בנאי שר על עצמו, חושף רחמים עצמיים, כואב

וּמִנִּי אָז כָּבוּ עֵינַי כָּל עוֹלָמִי חָשַׁךְ עָלַי כִּי לָעֲגוּ לִי יְדִידַי טוֹב לִי מוֹתִי מֵחַיַּי, שר זוהר ארגוב את מילותיו של אביהו מדינה.  עברו הרבה שנים מאז ארגוב שר את השיר לאלבום  "נכון להיום",  אלבומו הרביעי  שיצא לאור בשנת

עמיר בניון שר מצב מלנכולי על סף דכאוני. לא ברור מהו קסמו של הדיכאון ("דיכאון שיש בו קסם") אם הנשמה פצועה. גם צלילי הכינורות אינה משרים משהו אחר פרט לעצב. הבית השני מתאר שקיעה שאין בה שום קסם, רק סבל. 

הטון העצוב שבוקע מחנן יובל משדר את חווית הזיכרון האמיתית, הגעגוע הטהור למקומות האלה שלא ישובו עוד. ליבם התמים. השנה 1973, אחרי פירוק להקת 'שובבי ציון', יוצא חנן יובל  לדרך עצמאית, מופיע עם טליה שפירא ז"ל, טוביה צפיר, עזרא דגן

בועז בנאי בעקבות יוסי בנאי. השיר נשאר במשפחה, וטוב שכך. ואיזו אינטרפרטציה יפה על השיר ההוא. כמה תשוקה בעז מחדיר לשיר. לוקח את השיר  לחלקתו המאוד אישית. אצל יוסי בנאי הגרסה הייתה שאנסונית כזו, בקצב מהיר, עם החיוך הפנימי המיוחד

במקור השיר בו טונה אירח את נצ'י נצ'  סימן  נתיב חדש בהיפ הופ המקומי, שהולך ומתרחב לאוטוסטראדה. ה"מזרחית" מאוימת מסחרית. הקהל הצעיר עולה על הכביש המהיר החדש. לא עוד להיטי אינסטנט מופרכים, אלא ניסיון לספר סיפור בגובה העיניים, בלי לפזול

היא הניחוח המתוק, היא הפרח בגנו, היא עולמו עם שחר, היא ברוחו ובלבבו. שיר געגועים. כתוב בסגנון שפת המקורות. השיר בוצע לראשונה בפסטיבל הזמר בשנת 1982 ע"י זוהר ארגוב. 41 שנה אחרי, עידן עמדי שר את "הפרח בגני" בפרשנות שונה

להראל סקעת חייבים לספק שירי רגש גדולים כדי להפעיל את הטווח האמוציונאלי שלו. מי שעשתה את זה בכישרון היא קרן פלס. תפרה לו להיט נצח. איך אישה כותבת שיר געגועים כזה לגבר? המוסיקה – שקטה, שנסונית, רומנטית לאללה. הוא המדוכדך,