יוני רכטר, הדג נחש ודניאל זמיר שרים דויד גרוסמן

יוני רכטר, הדג נחש ודניאל זמיר חוברים לשלושה שירים על בסיס "יש מצב" של דויד גרוסמן. מדובר ביצירה מקורית שאורכה 11 דקות, הבנויה משלושה חלקים. "התחלתי לכתוב מאמר ויצא לי שיר" – כך, מספר דויד גרוסמן.  המצב – לפי גרוסמן – רחוק מלהיות טוב. אבל  יכול גם להיות אחרת, ו"יש מצב" גם למציאות טובה יותר. "לא יהיו לנו חיים/ אם לא יהיו להם חיים/ לא יהיו להם חיים/ אם לנו לא יהיו חיים".
"מה שהוליד את השיר הזה", מספר גרוסמן, "הוא ש'המצב' במירכאות הולך וסוגר עלינו. הוא הופך להיות צורת קיום סטטית וקפוצה שלנו, ויחד עם זה הוא עלול גם להתגלות כחומר נפץ. אי אפשר להחזיק אנשים במצב של כיבוש לאורך זמן רב. בסוף, כל הרגשות האלו שנדחסים הם מתפרצים גם."
"בתוך הבּועה/ הסגורה/ שנקראת 'המצב',/ שני מִתאבּקים/ חָבוּקים, מותשים/ שני מתאבּקים נואשים/ וצודקים – הו, כמה צודקים,/ אין סדק בַּצדק/ בתוך הבּועה,/ ההֶדק הוא צֶדק
בתוך הבּועה/ זה צַו הגורל שנקרא/ 'המצב': לא לנשום – לא לנשום אף לרגע/ בשתי הרֵיאות/ לא לצאת לחופשי/ לא ממש להיות"
אפשר להסתכל על השיר הזה כעל שיר אחד, אך אפשר גם להסתכל עליו כעל סדרה של שירים כאשר כל תת-שיר מבטא צד אחר של ה"מצב", וזוכה לביצוע של אמן אחר. הקטע הראשון, שאותו מבצעים שאנן סטריט והדג נחש, זכה לשם "לרצות", את הקטע השני "שמיים חדשים" מבצעים דניאל זמיר ויוני רכטר, ואת הקטע השלישי "באור" מבצע ברי סחרוף כאשר לקראת סופו מצטרף אליו גם קולו של דויד גרוסמן עצמו.

"ממהרים להתייאש/ בורחים/ כמו מֵאש/ מִשְמוּעה על סיכוי/ מִבְּשורה של תִקווה/ אבל – את ממתקֵי המלחמה/ את האיבה/ את השִנאה, הנקמה/ שוב ושוב מוכנים לנסות/ הילדים המוּטרפים של האסון – לעולם לא מתעייפים/ שוב ושוב מחבּקים את/ המוות/ כדרך חיים"
על החיבור למוסירה אומר גרוסמן: " "אני יודע כמה גדול הכוח של המוזיקה להניע, לחולל תנועה במקום שאין בו תנועה. התחלתי לכתוב מאמר, ויצא לי שיר. שיר שהוא תיאור של מצב הלפיתה ההדדית שלנו ושל הפלסטינים. תחושה של חוסר מוצא, ההבנה שלעולם לא אהיה אדם חופשי, לא בארצי, לא בביתי ולא בתוך נפשי, כל עוד לא ייפתר המצב הזה. כפי שכתבתי בשיר: לא יהיו לנו חיים, אם לא יהיו להם חיים,  ולהם לא יהיו להם חיים אם לנו לא יהיו חיים".

"לרצות, לִרְצות – אני מעֵז לִרְצות/ אני עוד זוכר/ (אבל פחות ופחות), איך זה לִרצות/ או לקוות/ להִתאוֹות/ להאמין שעוד אפשר/ לכתוב/ את הסיפור הזה אחרת- לא יהיו לנו…/ אם לא יהיו להם…/ לא יהיו להם/ אם לנו לא יהיו…/ …שעוד אוּכל להיות/ אדם חופשי/ ועַם חופשי/ בארצי/ בְּבֵיתי/ בתוך נפשי"

 "המצב" הזה, מדגיש גרוסמן, "אינו רק הסיפור של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כשם שהשיר מדבר על "הסכסוך" הוא גם מדבר על התהליכים הפנימיים שקורים אצלנו בתוך ישראל פנימה: עולם המושגים של סכסוך בין מדינה לשכנה שלה בסופו של דבר מחלחל גם פנימה בהשקפת העולם המקוטבת, המהירות שבה מתלקחת השנאה למישהו אחר. האלימות. המצב שם משתקף גם למצב פה."

"…כי הנני בורא שמיים/ חדשים וארץ חדשה/ ולא יישָמע בה עוד/ קול בכי/ וקול זעקה/ לא יהיה משם עוֹד עוּל ימים/ וזקֵן אשר לא יְמַלֵא את ימיו,/ כי הנער
בן מאה שנה/ ימות". (ישעיהו ס"ה, י"ז)

"וּלגדֵל ילדים/ בָּאור, אני רוצֶה/ שלא יטילו צל/ על איש/ שלא יכּירו חושך/ של כיבוש/ ושל טרור/  בָּאוֹר/ אני רוצה אותם/ באור,/ ביופי/ העייף והפגום/ של היומיום, בַּנֹוגה/ המיטיב
של העתיד/ וּבִנשימה פתוחה, שְלֵמה/ של שִיבה לָחיים/ אחרי מלחמה.

כאמור, גרוסמן גייס למען הפרויקט הזה את הזמרים והמוסיקאים ברי סחרוף, הדג נחש ודניאל זמיר, כולם בהתדבות. "זה היה עבורי ניסיון נהדר לעבוד עם כל האנשים הנחמדים והמוכשרים להפליא האלה," מסכם גרוסמן. "בילינו ביחד הרבה מאוד שעות באולפן, ולמדתי מהם כל הזמן."

פרשנות: יש מצב שהשינוי הגדול יגיע מהאמנים ולא מהפוליטיקאים? אין מצב? אוטופיה? חייבים להאמין שיוזמה מהסוג של דויד גרוסמן את ברי סחרוף את הדג נחש את דניאל זמיר תצמיח ניצנים ראשונים בדרך לשינוי הגדול. צריכים להאמין – אחרת ממש אין מצב.