The Weeknd, My Dear Melancholy (הליקון, אפריל 2018)

אני שומע שישה שירים נוגים שמחזירים מעט אמון בריתם נ' בלוז של פעם.  האיש שמאחורי הטנור הרגשני – אייבל מקונן טספאי,  זמר-יוצר ומפיק קנדי המוכר כ – "The Weeknd" הוציא EP  של בקושי 20 דקות, שמרגיש כמו דיסק ביניים של היוצר המוקדש לנושא אחד הבוער בעצמותיו. יהיה  מבקר שישאל האם Weeknd לא יכול להגיע […]
קרא כתבה >>

מאניק סטריט פריצ'רז, Resistance Is Futile (אן.אם.סי, אפריל 2018)

"Resistance Is Futile", אלבום האולפן ה -13 של מאניקס סטריט פריצ'רז, מבשר על חזרתה של החבורה הוולשית לקו קלאסי של אלבומיהם הראשונים. נושאיהם המרכזיים הם זיכרון ואובדן, היסטוריה נשכחת, בלבול בין מציאות ואמנות. המוסיקה – רוק מלודי להפליא מלודי אובססיבי – מזכיר במובנים רבים הן את האנרגיה התמימה של Generation Terrorists […]
קרא כתבה >>

אילז, The Deconstruction

מארק אוליבר אוורט בן ה -54 כינה את האלבום "פרויקט של שיפור עצמי", שבמהלכו התחתן, התגרש ונולד לו בן. בראיון הוא הסביר כי המוטו של The Deconstruction (*)הוא "החיים הם תנועה מתמדת". "אנחנו מבלים את רוב חיינו בבניית הגנות וקירות סביבנו", הוסיף אוורט. "פשוט חשבתי,'מה מתחת לכל זה? מה יקרה אם נקרע […]
קרא כתבה >>

אנדי וואטס, Blues On Fire (הפקה עצמאית, אפריל 2018)

איך מזינים את להבות הבלוז? תקשיבו לגיטרה של אנדי וואטס. השיר נקרא כשמו של אלבומו החדש – Blues On Fire. הקול – קולו של ג'ו לואיס ווקר, מי שהתארח לפחות פעמיים בישראל, מועמד לגראמי בשנת 2017. אנדי וואטס? נכון, זה הגיטריסט שהיה חלק מהרכבי הבלוז Foreign Angels ו – Blues […]
קרא כתבה >>

אלטון ג'ון , Revamp, Restoration: The Songs Of Elton John & Bernie Taupin

אלטון ג'ון הודיע על פרישה מהופעות (לא ברור מתי זה יקרה), ובינתיים חוגגים לו ולשותפו לכתיבת השירים ברני טאופין בשני אלבומי מחווה. Restoration הוא ברובו בסגנון קאנטרי, בעיקר בביצועי זמרות, ששרות כאילו אלטון ג'ון לחלוטין אינו קיים. האינטרפרטציות – ברובן עקרות. את המצב באסופה הזו מצילה מיילי סיירוס בגרסת רוק ל […]
קרא כתבה >>

משינה, מתים שרים הולכים (התו השמיני, מרץ 2018)

משינה חדש הוא ציפיה לאלבום של להקת-על מקומית, כלומר – רף גבוה. שלומי ברכה ויובל בנאי הם צמד יוצרים, שאינם שולפים מן השרוול. כשהם מחדשים – יש להם בדרך כלל מה להציע. לכן – הציפיה. האלבום רובו – במצברוח מלנכולי, על פערים בינו ובינה, על העיר המבאסת והלוכדת, בקשת יאוש […]
קרא כתבה >>

טוני ברקסטון , Sex & Cigarettes (הליקון, אפריל 2018)

טוני ברקסטון, אחרי 8 שנים ללא אלבום, מספקת 8 שירים חדשים, כל אחד מגיע מעצמותיה. ב – Deadwood, שיצא כסינגל היא שרה: "אני לא מאמינה שאני לבד בבית/ אל תמנע ממני לרצות לראות אותך/ למה לעזאזל אינך מרים את הטלפון? הלו? לא יודעת עוד מה הכיוון /אין תירוצים ושום דבר להיאחז […]
קרא כתבה >>

הקולקטיב, The Coming of Light (קמע, מרץ 2018)

"הקולקטיב" חוזרת במהדורה חדשה, מרובעת  – עידן ורועי רבינוביץ, רועי ריק ועמנואל סלונים. בשורה התחתונה אחרי האזנה אחת: האלבום ראוי להאזנות נוספות. יש בו משהו אחר, קסום, לא קשור למקום מסוים, קולקטיב של רעיונות שמתחברים ליצירה של 13 רצועות. המוסיקה אינה יצירה קונספטואלית, לא אופרת רוק, אבל יש בה יצירתיות רב-רעיונית, […]
קרא כתבה >>

ג'ורג' עזרא, Staying At Tamara's (אן.אם.סי, מרץ 2018)

ג'ורג' עזרא (24) חוזר עם האלבום השני שלו "The Staying at Tamara", שלוש שנים אחרי Wanted On Voyage, שעשה פלטינה מרובעת, ונחשב אחד האלבומים הנמכרים ביותר בבריטניה בשנים האחרונות. הזמר-יוצר מהליגה של אד שירן וסם סמית', תיאר את השירים החדשים כשירים על "אסקפיזם, חלומות, חרדות ואהבה". בדיוק כמו Wanted On […]
קרא כתבה >>

גוסטו, עאפאכ ("בחייך") (התו השמיני, מרץ 2018)

גוסטו במערב וליבו במזרח, במרוקו. המפגש מוביל אל אחד מאלבומי ה – cross-cultural היפים ששמעתי מעודי. הוא שר בערבית מרוקאית (ערבית-מוגרבית), שירים מקוריים, והתוצאה מלודית להפליא, יש שיגידו "מערבית" מדי. מבחינתי – עונג אמיתי. גוסטו נוגע בשורשים שלו, אבל נמצא לחלוטין כאן, במערב, במנגינות, בעיבודים העשירים והפריכים. גוסטו הוא אחד הממשיכים האותנטיים של המוסיקה […]
קרא כתבה >>

אנדרו לויד וובר, Unmasked – The Platinum Collection (הליקון, מרץ 2018)

גם ביונסה שרה אנדרו לויד וובר, כשהוא מלווה אותה בפסנתר בשיר “Learn To Be Lonely” כפי שביצעו בטקס פרסי האוסקר 2005. השיר מצורף לאוסף 40 השירים כבונוס. וובר הוא אולי המוסיקאי הגדול של מחזות הזמר בכל הזמנים. תמצאו באוסף שיוצא ליום הולדתו השבעים גם את לנה דל ריי, ברברה סטרייסנד, […]
קרא כתבה >>

Van Morrison and Joey DeFrancesco, You're Driving Me Crazy

ואן מוריסון ממציא מחדש את הסטנדרטים של הג'אז והבלוז בבחירות ייחודיות מהקטלוג שלו. באלבום האולפן ה -39 שלו. You're Driving Me Crazy הוא שיתוף פעולה חדש בין ואן מוריסון ואורגניסט/חצוצרן  ההאמונד ג'ואי דיפרנצ'סקו. הוא כולל פרשנויות סטנדרטים של ג'אז ובלוז, כמו גם מבחר מתוך שיר השירים של ואן מוריסון, ההמשך […]
קרא כתבה >>

Black Panter, האלבום (הליקון, מרץ 2013)

את האלבום הזה יוכלו אוהבי הראפ לשמוע גם בלי לראות את הסרט, ובכל זאת מומלץ לחבר בין שני המדיומים, כי השירים  הם חלק מהקונטקסט של הסיפור. לפי הבילבורד – הצלחת הסרט מסייעת למכירותיו ולהיפך. מקום ראשון במצעד ה-200 של הבילבורד. המוזיקאי, זוכה הגראמי, קנדריק לאמאר הפיק את המוזיקה בהשראת הסרט יחד […]
קרא כתבה >>

בראד מלדאו, After Bach (מרץ 2018)

ב"אחרי באך" בראד מלדאו, פסנתרן הג'אז המהולל, מפרש יצירות קלאסיות של באך' ומגיע לאלבום של הרפתקאות הרמוניות. דעה רווחת היא ששום מלחין קלאסי לא נגע בג'אז מודרני כמו יוהן סבסטיאן באך, שהקפדנות ההרמונית שלו סיפקה את הבסיס לביבופ וכל מה שבא בהמשך בג'אז. תקשיב למוטציות האינסופיות המתגלגלות מהסקסופון של צ'ארלי פרקר. […]
קרא כתבה >>

אמיר גבירצמן, 2 Babel Gumbo Inhale-Exhale (NarRator Records, מרץ 2018)

Gumbo, גמבו, הוא נזיד עשיר תבלינים שמקורו במטבח הקריאולי. אמיר גבירצמן  משתמש בו כטאפורה לעולם המוסיקלי הגלובלי שלו שמייצג כור היתוך קוסמופוליטי של צלילים ותרבויות. האלבום ההמשך ל – Inhale-Exhale, ("שאיפות ונשיפות") שיצא ב-2010.  אמיר גבריצמן, רב-נשפן, ממשיך לסובב גלובוס ולחצות גבולות,  יבשות, דתות, סגנונות וז'אנרים.  הוא "מדבר" בשפה המוזיקלית […]
קרא כתבה >>

קאלום סקוט, Only Human (הליקון, מרץ 2018)

תארו לכם שהאלבום לא היה כולל בלדה רגשנית כמו You Are The Reason. אין מצב. זה שיר שבונה קריירה.  קאלום סקוט מגיע מהמקום הזה של מוסיקה עם עודפי רגש. הבחור, שהשתתף ב- Got Talent של בריטניה בשנת 2015, הוציא כמה סינגלים במהלך השנתיים האחרונות, שקדמו לאלבום הבכורה. הנה נתונים שמספק דף יחסי הציבור: הסינגל […]
קרא כתבה >>

שאדה Sade, האוסף האולטימטיבי The Ultimate Collection (אן.אם.סי כפול, מאי 2011)

שאדה היא מסוג הזמרות שכיף לחזור אליהן גם אחרי חמש עשרה שנה בלי ששמעת שיר שלה. הסיבה: היא עושה לי משהו ששום זמרת אינה מצליחה. שנגדיר ביחד? קול הקטיפה, הצליל הפאנקיי המרוכך, העיבודים הפריכים, הפופ המתוחכם, המלודי-אלגנטי-אינטימי-היפנוטי. ואולי בעיקר – האותנטיות שלה, שאין לה מתחרות. שירי עבר כ"סוויטסט טאבו", "יורלאב איז קינג", "סמותס אופרטור", "איז […]
קרא כתבה >>

Now 23, That's What I Call Music (הליקון, מרץ 2018)

That What I Call Music – כותרת משנית של האוסף המסורתי. להיטים אופנתיים בזה אחר זה – "הם מה שאני מכנה  מוסיקה" – אני? מי זה ה"אני" הזה, והאם הוא מתכוון למוסיקה במובן הרחב של המילה? יאללה, תפסיק להיות תמים וחכם. במיתוגים ממוסחרים כרגיל בוחרים מילים מפוצצות, ממש כמו בפרסומות. […]
קרא כתבה >>

עינב ג'קסון כהן, שני לבבות (הפקה עצמאית, מרץ 2018)

שמונה שירים מאירים זמרת יוצרת שכותבת את הלכי נפשה. אם את/ אתה ב – Mood הזה, תהיו לגמרי איתה. אצל עינב ג'קסון כהן אין בלופים. זו היא. שרה הכי טבעי וחשוף את תחושותיה. צערה מגיע ממקומות אמיתיים. על איכות השירים, כל אחד בפני עצמו, אפשר להתווכח. מהזווית של המאזין (י.ח.) ישנם […]
קרא כתבה >>

מאיה בלזיצמן מתן אפרת, Two Elements (הפקה עצמאית, פברואר 2018)

מאיה בלזיצמן היא מסוג המלחינות-מעבדות-מבצעות שמציבה לעצמה מטרה  ליצור את הפריה הדדית בין שירה למוסיקה. עניין הפרשנות הוא כמובן סובייקטיבי. למשל: היתה לי הסתייגות מהפרשנות של בלזיצמן ל"תל אביב בלילה" של רוני סומק. כתבתי בביקורת על השיר,שבלזיצמן בראה, למעשה, יצירה משל עצמה, הרכיבה את השיר מחדש בסדר שמשרת את המוסיקה שלה […]
קרא כתבה >>