חדשות המוסיקה

שירת הנפש הפגועה והנכזבת. רוני דלומי פונה-שרה אל האהוב בע"מ בעניין סוף הקשר הממשמש ובא . המילים נועדו לייצר את הדרמה – "נתרסק", "קורעת לי את הבטן". מצד אחד היא עדיין "אוהבת" וגם מציעה לו "להתעורר" מהשגרה. מצד שני –

צער זיו רובינשטיין על שיר הפתיחה: השיר "כמה שיותר" מגיע בטון נרגש המשדר אותות מצוקה. זיו שר על היותר שמבטא את הפחות. החיים לא משהו. הלבד – נכון. יש תירוץ לשיגעון. בלדת רוק שאמורה לצרף אותי (המאזין) למאבקו האישי. אני

מתחיל להיות מאוד צפוף בריאליטי, באודישנים. או שאתה (הכישרון הדפוק) בוכה או צוחק. איטן סלומון בחרה באפשרות השנייה. הסינגל מגיע מלווה בקליפ צבעוני רב-אקשן. איטן (בתם של השחקנית ניצה שאול והמנצח דורון סלומון) מצחקקת על תוכניות הריאליטי עם צילומי הרבה

שרון מולדאבי יוצא למסע של תהיות וחיפושים, ניסיון לבדוק עצמו מול עצמו, מול הזמן, מול ילדות, מול אהבה. אלבום רביעי, ובמהות לא השתנה. אולי נהייה יותר אמוציונאלי. מוסיקלית חוזר במנהרת הזמן לתחנות בעבר, במנגינות, בעיבודים. הקצב של "אם אתה חי",

מתאים לי השיר הזה יום לפני הבחירות, למרות שלפי הדף המצורף, הוא נכתב כבר לפני שנתיים. מה אומר? שנשבר להתנהל ככה, להתגלגל ככה. האיש ששר אינו מבין מה הולך. איך האדמה הקדושה הזו משבשת את החיים, ואיך זה שראש הממשלה

ומה אם אומר שזה מרגיש לי קיטש? מה קרה לי? גם אני כותב "זה מרגיש" כמו רבים מכותבי המילים של ימינו? מישהו אמר לי: עזוב אותך: אל תילחם ב"זה מרגיש". הוא ניצח. השפה קיבלה את הצירוף לשורותיה. אז כן, אם

מיהו הכותב בעילום שם? האם מחמת צניעות, בושה, יראת השם? כל התשובות נכונות? מכל מקום: אני לא הייתי חותם על טקסט כזה. לשרית יש בקשות לאביה שבשמיים – לשמור את נשמתה קדושה וטהורה, למנוע ממנה כישלון-נפילה, לאפשר לה להרגיש אותו

שנרקוד את זה? רגאיי קליל תנועה, קצב ג'מייקני אפרו-קריבי בפעימות מודגשות. הדג נחש מנסים שוב לטפס על עגלת המהפכה המקומית. למי זה יזיז? מירי רגב תרקוד איתם עם דגל ישראל ביד. טקסט של מאיר אריאל שמעולם לא פורסם אומר את

סחף הרגשות מגיע מראיה ניגודית – אני מול. החיים בירידות מטה, בטיפוס מעלה, האישי (בור קטן) מול איתני הטבע (צלע הר, אוקיינוס) ההשתאות, התהייה, חוסר ההבנה מתנקזים אצל מאור ביטון מהגדול לקטן, למעשה – "הכל נכנס למסגרת קטנטנה" שמבטאת – את

שי דיבו מביע כמיהה אדירה לקשר שאינו מגיע לידי התגשמות. החרדה שמבוססת על ניסיון קודם חוסמת אותו מלהמשיך הלאה את חייו בדרך שהיה רוצה. כל עוד הוא צריך להזכיר לעצמו לקחת אוויר, והאוויר לא בא לו באפן טבעי, החרדה מאותתת

עפר בשן מפעיל קצב תזזיתי שמשדרג התלהבות, הגם שהטקסט אינו רק התרגשות של שמחה. בשן שר על הקשיים במימוש יחסים בשל ההתבצרות של כל אחד בעמדותיו על מנת להתגונן. ההתבצרות מצד אחד מגינה, מן הצד האחר – חוסמת את יכולת התקשור האינטימי.

את הכמיהה לאהוב מביעה תרצה אתר באמצעות מטפורת הגשם. בוא הגשם מסמל את סיפור ציפייתה. הגשם הוא ברכה. ירווה את האדמה הצמאה, כמו שבוא האהוב יספק את תשוקתה (סיטואציה ארוטית) האנלוגיה מתבקשת. הביטחון שהוא יבוא מתנפץ, אבל היא מנסה לא

סוג הטקסטים ששר יונתן רזאל אינו לחם חוקי. מעולם לא היו. השירה שלו, המוסיקה שלו יותר משהיא מקרבת אותי אליהם, מגשרת ביני ובינו כאדם, כמוסיקאי, כמי שפיו וליבו שווים. מנגינת הלב לעיתים אינה זקוקה למילים. אמונה יכולה להתבטא במנגינה בלבד.

הבנאדם סובל מכאבי אהבה. שימו לב כמה מילים קשות גוייסו לתיאור הייסורים: להבה שורפת, דאגה נצרבת בעור, האהבה רוצחת כל רגש, השקית אותי כאב. יוני יעיש גייס כל מטפורה כדי לזעוק את מר אהבתו. זה שיר פשוט, אפילו פשטני בדחיסת

נינט מנמיכה טון כדי לשיר על תחושת הלבד ולטפס בסולם הדרמה לזעקה מרטיטה.  מהי תחושת "הלבד" הזו? היא סוג של ניכור גם מעצמך בחיפוש המתמיד למצוא את עצמך, ולו פעם אחת. זה כמעט כמו הרצון לתמימות של הילדות, שכמעט בלתי אפשרי

אביב גדג' שר אמונה, אל אמונה. על אמונה. הופך אותה לישות. מאנישה. מהי אמונה? מה זהותה? משוררים חיפשו ונכשלו – גילו תהום. האם אמונה היא מוסיקה ("מנגנת בלילות?")? האם היא משהו מעבר למנגינה? האם היא מטפורה להשראה שמופיעה לכל אחד

מי הזמר שריגש-הצחיק את שי גבסו? למה צחק? צחוק מתוך כאב, תקווה? אבל גם אם נקבל התשובה, בשיר הזה אין צחוק. שי גבסו מאמץ קולו לוידוי-מכתב המופנה למי שאיתו – כדי לחשוף כאב שאומר –לא יעזור לי, אני זר לכולם,