הראל טיירי ימכרו לך חלומות
שתישאר איתו, שלא תאמין למי שמנסים למכור לה חלומות. שתבטח בו. מה עובר על הראל טיירי, שהוא נשמע כל כך נסער ומפוחד, מזהיר אותה מפני מוכרי חלומות? לפי טון שירתו, תחושת הפסימיות שמקננת בו – תחושת אמת. זה הוא מול
שתישאר איתו, שלא תאמין למי שמנסים למכור לה חלומות. שתבטח בו. מה עובר על הראל טיירי, שהוא נשמע כל כך נסער ומפוחד, מזהיר אותה מפני מוכרי חלומות? לפי טון שירתו, תחושת הפסימיות שמקננת בו – תחושת אמת. זה הוא מול
יש שירים שהמציאות בישראל מעניקה להם תוקף מחודש. השבוע שמעתי את שרית חדד בגרסה חדשה (עיבוד והפקה: לידור סולטן) מרטיטה ל"תמונות שבאלבום" – שלא הייתה נולדת אלמלא מלחמת חרבות ברזל שהכניסה מחדש לתקופה של חרדות, שכול ולבבות שבורים. אם יש שיר
כשאופיר בן שטרית שרה את השיר הזה ב – The Voice, בניקיון נפלא, נזכרתי בביצוע של עפרה חזה. המילים, הלחן, העיבוד. הטון החם. הביצוע שמרגיש את חסרונה של האהבה שעדיין לא הגיעה, משחר לאחד שחותם שפתיו יוטבע בה לעד. שליבו
גרסאות כיסוי (קאברים) הפכו מאז תחרויות הריאליטי ("כוכב נולד", "דה וויס", "אקס פקטור", "הכוכב הבא") לענף מוסיקה משגשג, מיינסטרים פופוליסטי, וכאן התברר בהרבה מקרים, שלא מספיק פיתוח קול ושירה "יפה". כדי שגרסת כיסוי תצליח – היא חייבת להיות ייחודית בביצוע,
לפעמים בצמתים מסוימים בחיים אתה לא יודע מה לבחור, אתה חרד ומבולבל אוהב גבעתי ,שמרגיש "כמו חי ומת" מנהל שיח חושפני עם הוריו על רקע "מחול שדים שבאים אל העיר", "הבל הקרב" ו"החברים שבגן עדן" . מדבר על המחיר הנורא
דניאל יצחקי בוחן צעדים קטנים של אהבה שמתפתחים להתאהבות גדולה. מסתובב בין האמורפי למוחשי, בין הנחשק למהוסס, מבקש לקבל מעומר אישור לקיום שלו, כשאותם הורמונים נפלאים של משיכה עזה משתוללים. המוסיקה אפופה באווירת הזיה מלאת השראה. פעם, בשנות השבעים, קראנו
יעקב אורלנד כתב על אהבות בלילות במשעולים בין דגניה לכנרת, על ספסלי האוהבים בגן העיר, על עץ הרימון שנתן ריחו בין ים המלח ליריחו, שני שושנים שהשאירו אוהב אחד עם לב שבור. משורר רומנטיקן שמיזג בשיריו תחושות עם הנופים המקומיים,
ארקדי דוכין ועמירן דביר מחברים קולות ולבבות לזכר התצפיתניות שנרצחו ב-7 באוקטובר. השיר מערב תיעוד ("איש לא הקשיב כשהזהירו מסכנה"), זיכרון, מחאה וגבורת נשים. בטקסט שזור משפט מ"זמר נוגה" של המשוררת רחל על אהבה נכזבת – הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי,
מי שהיו חברים ואוהבים והיה ביניהם מכנה משותף ("שנינו אהבנו שירת כוכבים") הפכו אויבים, רודף ונרדף, אבל בסופו של יום – שניהם טרף לטורף גדול. אברהם חלפי כתב שיר מנקודת מוצא אופטימית (המכנה המשותף) שמתגלגל לחוסר תקווה. ואפשר לנסח גם:
אחרי 19 שירים, אני בבעיה, כזו שאופיינית למבקר מוסיקה שמחפש להכניס יוצרים וזמרים לנישות סגנוניות. מי היא יהודית רביץ? יוצרת וזמרת פופ, רוק, פאנקי, סמבה, או מלחינה לירית ייחודית ובלעדית, כזו שאין צורך לשבור את הראש בניסיון להגדירה. והנה, כבר
האם אהבה בוערת לאורך זמן היא פנטזיה? מחקרים מראים שלעיתים קרובות החיים יחד מתגלים כאויב מספר אחת של הרגש הלוהט. השאיפה האולטימטיבית של כל אהבה היא גם האיום מספר אחת עליה. האם אפשר לחיות שנים ארוכות יחד ולהמשיך ולאהוב כמו
"כל הנחלים" מוכר כ"שיר סתיו" בגרסת אריק לביא. מדובר בשיר שכבר עלה לפנתיאון הקלאסיקה הישראלית. המילים של עמוס קינן, הלחן של יוחנן זראי. השיר ייחודי לא רק בשל הביצוע של לביא אלא בזכות הגיטרה הרוקיסטית הוירטואוזית של יצחק קלפטר שכמו
אז מה הבעיה שלה, שעדן חסון מקונן אותה בטון של לב שבור ובהזדהות גדולה? לא ברור מה מעיק עליה. המידע הקריטי מבחינתה שהיא מוצאת נחמה ב"כוסות על הבר". האם זו ריקנות וחוסר משמעות בחיים, האם בתוכה מתחבא קול מדוכא ומושתק
הקפות הן מנהג דתי בו קבוצת אנשים מקיפה בהליכה או בריקודים מקום או עצם מסוים, בדרך כלל דבר קדוש. הקפות מעגליות הן סמל לשלמות ואחדות או שיתוף פעולה לתכלית. את שיאן של חגיגות חג שמחת תורה מסמלות ההקפות, שבהן מוציאים
הקול והמנגינה – מוסיקה של אהבה כנה. לגלות שוב את אריאל סגל אחרי כמה שירים נפלאים. השיר נכתב מנקדת מבטו הכואבת של אוהב/ת על הבלתי מושגת, זו שכולם מסתנוורים מיופייה. היא נמצאת בתודעתו/ה – אבל ללא יכולת לקבל אפילו קצת
האיש יודע מה הוא רוצה מעצמו? מה הוא רוצה ממנה? אוהב או שונא אותה? שרק מספק מלל מבולבל על רגשותיו כלפי הנוטשת, מצטרף לגברים הבוכים בלילה. "גברים אינם בוכים" – זו האקסיומה שלאורה גדלו דורות רבים של גברים, בצירוף עלבונות
הערבוביה בין מלחמה, מחאה, השבת החטופים, הנופלים ("הותר לפרסום"), הניסיון להתנחם באהוב, הופכת אצל תהילה פרץ למלודרמה עתירת אמוציות. לא ברור אם הכל כלול בסיוט או רק השבת הקרוב לה. השיר מתפתח מכמעט לחישה בקצב איטי למבע רגשני על גבול
שלמה ארצי עמיר בניון נוף ילדות אני מנסה להבין את הבחירות של עמיר בניון לפרויקט שירי ארץ אהבה. אנסח זאת כך: "האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה, האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, רק מה-שספגה אזנו עודה רעננה, רק מה-שספגה
השירים עצובים, השירים מנגנים לו על גיטרה, גם "מנגנים אותה". על הנייר – אחד השרבוטים היותר נדושים-משעממים של שיר אהבה שקראתי מעודי. מריחה אקראית של משפטים שיאי חוסר המקוריות. מוסיקה לא יכולה להציל טקסט רע. יצירה היא שלמות. בכל אופן
אמן חוזר לבד בתום ההופעה, וכל הפחדים עולים מתוך הדמיון. הפחד מנטישה, הפחד מבדידות. כמיהתו – שמי שמוביל את הפחד יפסיק לשלוט בדמיונות ויספק לו קצת נחת. פחד הינו תחושה פיזיולוגית ונפשית שאנשים רבים חשים בו רק מעצם המחשבה שיקלעו
אני שומע שוב ושוב את הבלוז הזה בנסיעות. "בלוז כנעני" הפך מאז צאתו לשיר כבישים מובהק. אתה יוצא לדרך, ואהוד בנאי שורק לך בלוז כנעני. בנאי שר למאיר, מאיר אריאל, מספר לו מה קרה מאז שעזב. העולם משתנה, הטכנולוגיה שמאפילה על המילים שלו (של
לא הייתי שם, וטוב שלא! היכל מנורה 15.2.24. עדן חסון פוצח במחרוזת שירי עם ישראל חי כדי להרים את ההיכל על קהלו באקסטזה, בחאפלת ענק. ממש בעת כתיבת שורות אלו, אני שומע מעל ביתי את רעש המסוק שמביא פצועים מעזה.
"איפה הילד" שולפת שיר ישן שהוקלט לפני כ-23 שנה ומשדרגת אותו בביצוע חדש, גם מעצימה אותו על רקע אירוע ה-7.10, שמעניקים למשפט כמו "בחדשות קוראים שמות/ אנחנו כמו פיונים עלובים שנופלים/ וקולנו לא נשמע" משמעות רלוונטית לנתיני המלחמה – כולל
יש סיטואציות שלא נדרש תחכום מיוחד כדי להביע תחושות. ההקבלה בין "לנשום" ו"לישון" מתבקשת אצל כל משפחה שנייה בתקופה הזו. "טוב" ו"רע" נטענים במשמעות הכי פשוטה שלהם. אלה ערכים מוחלטים – הם תלויים בתנאים משתנים. בעולמנו מושגים כמו "טוב": ו"רע"
אנחנו ב-2024. מלחמה בכל מקום, אובדן אהובים, שכול, ייאוש, חרדות, טראומות, ואין אופק, אין מושיע. מה נשאר? האם מוסיקה תנחם? השירים מלווים את הנופלים, וחן כהן הנפלא חוזר לשיר של אהוד מנור ומתי כספי ששרה יהודית רביץ בפסטיבל הזמר של
"ברחוב הנשמות הטהורות הקבצנים פושטים עורות… ומנגנים על כינורות… הגנבים בחצרות אוספים בשקט אוצרות" קרן אן, עם קריירה מזהירה בצרפת,על תקן כוכבת בינלאומית – בחרה בשיר שבוצע במקור ע"י להקת "הנשמות הטהורות" במסגרת פרויקט "עבודה עברית", לרגל 60 למדינה –
"נערי שובה אלי" שכתב והלחין דני שושן וביצעה מרגלית צנעני ב-1986 (אלבום הבכורה שלה) מקבל משב רוח חדש בתקופה בה מילות השיר רלוונטיות לרבים המחכים בכיליון לב לשוב האהובים הביתה משבי החמאס. שמעתי גרסה חדשה מלנכולית מופלאה לשיר של אבימאיר
נצא עם בר צברי לכביש הראשי לשמוע טון דאוג המסלסל בעידון שתי אהבות הכרוכות זו בזו. זו שמחכה לו בבית, השנייה – המדינה. האחת – ליבו פועם בליבה, השנייה – לא לשווא הוא הולך בשבילה. צברי שר מודעות לקונפליקט שנוצר
מה השיקולים של אברהם טל לשחרר אלבום הופעה חיה בקיסריה ליוטיוב? האם זה עלול לפגוע בביקוש להופעות הבאות שלו? טל אולי חשב פעמיים לפני שהחליט ללכת על זה: "הרגשתי שאני רוצה לפנק אתכם לכבוד החג ולתת לחם לחוות את מה
הכותב מתכוון "להסביר" על אותן תמונות קשות באחד הימים. מה יש להסביר? למה יחכה כדי "להקריא" לה "סיפורים ממלחמה"? הרי החוויה היא כאן ועכשיו. היא קשה יותר מכל "הסבר" או "סיפור". סביר להניח שארד ריכטר מנסה להעביר את העובר עליו