סיבת הקאבר : זכייתה של עפרה חזה בתואר זמרת השבעים של ישראל וגם – פרויקט משותף של כאן גימל וחברת "הליקון מיוזיק" במסגרתו ייצא אלבום חדש ובו ביצועים של מיטב אמני ישראל ללהיטיה הגדולים של חזה. השיר, שחזה הקליטה לאלבומה "שירי מולדת ב'" שיצא בשנת
גוסטו במערב וליבו במזרח, במרוקו. המפגש מוביל אל אחד מאלבומי ה – cross-cultural היפים ששמעתי מעודי. הוא שר בערבית מרוקאית (ערבית-מוגרבית), שירים מקוריים, והתוצאה מלודית להפליא, יש שיגידו "מערבית" מדי. מבחינתי – עונג אמיתי. גוסטו נוגע בשורשים שלו, אבל נמצא לחלוטין כאן, במערב,
אני מבין את המגמה. היא אינה רק "תרבותית". ההתמזרחות טובה לקידום מכירות. המגמה היא עולמית. טרנד של ממש. סגנון הראיי השתלב נפלא ב"מוסיקת העולם". גם כך – צריך להבחין בין אותנטיות להתייפייפות אתנית. מירי מסיקה אינה זמרת מזרחית. הערביות אינה
מה הקשר בין "רדיו רמאללה" לרפרטואר ולמשתתפים של המופע המרכזי בפסטיבל מדטירנה באשדוד? – מקרי בהחלט. פרט ליהודה פוליקר ששר בסיום את השיר ("רדיו רמאללה") בדואט עם ברי סחרוף – לא מצאתי משהו שיחזיר אותי לעונג שהסב לי הרדיו הזה
הייתי בטוח, שאני עומד לשמוע קאבר ל"חייאתי" של נסרין קדרי, אבל זהו שיר חדש לחלוטין. מירי מסיקה שרה מלודרמה אישית. "אהובי התרסקתי כדי שתחבר אתה את חלקי" היא מקוננת באיפוק. האהוב כנראה לא הצליח לחבר את חלקיה, אבל הוא רוצה
זה אינו רק נצחונו של השיר הטורקי על השיר של אדל. זהו ניצחון הסלסול הים תיכוני על הפופ המערבי המשובח. זהו גם ניצחונה של ספיר סבן על ניצן שייר. הנהלת התוכנית הודיעה שהקהל בבית העדיף אותה. כיוון שלא קיבלתי את
אביב גפן מפרגן לאלי חולי – כי הוא אינו "מתחנף" לקהל. מירי מסיקה עלתה על הקלישאה הביקורתית: אלי חולי נמצא לחלוטין מחוץ לאזור ההתרפסות והליקוק לקהל. יש לו סגנון שירה, וזהו. כל נושא ההתחנפות אינו רלוונטי, כשמדובר בו. ההמלצה למנטור
בניה ברבי הודח בגלל טריק טיפוסי לתוכנית ריאליטי, שמיכאל אלוני, המנחה המיופייף, הגדירו "הפתעה". זו היתה הפתעה של שליפה גרועה: המנטורים קיבלו מנדט להעניק חסינות למתמודדים שאינם מהנבחרת שלהם. כך קרה ששיר קורן, מי שהיתה מועמדת טבעית להדחה בגלל ביצוע
מירי מסיקה צורחת על אביב גפן ללחוץ. הוא נשאר אדיש. יש מקרים שהוא מודה בטעות. הרי הוא מחפש ביצוע לא כוחני, בלי Power כפי שהוא מנסח זאת. שוהם טפיארו בת 24 שרה גרסה מאוד מיוחדת ל"געגוע" של יהודית רביץ. ביצוע
מתאים לתוכנית מוסיקה ריאליטי, שהשופטים ירוצו נקופי מצפון לחבק את מי שלא הסתובבו אליו. לאביב גפן זה לא קרה, אבל כל האחרים כבר קמו מכיסאותיהם וניגשו אל מאחורי הקלעים להתנצל, לנחם ולעודד. זה חלק מהדרמה של התוכנית, והשופטים מעודדים ע"י
מתגעגעת בכאב לאהבה של פעם. מבקשת ממנו להזכיר לה אותה ע"י שירים שאהבו. הגעגוע הוא חלק מחרטה על "מי שהייתי מי שאני". החרדה מפני עצמה. ההתחלה צנועה מאופקת, יפה, אבל בהמשך הכאב מתורגם לטונים דרמטיים, שירה מתייפחת, נגיעה בסלסול מזרחי,
אתחיל בהערה לשופט החדש בדה וויס 4. אברהם טל שומע ביצוע מיוחד של אפיק איובי מאילת לשירו "הימים עוברים". הוא מתחבט קשה ולא מסתובב. טל יודע שמירי מסיקה טועה, כשהיא אומרת לו – "הוא רצה להישמע כמו אברהם טל", כי
אני קורא את מה שכתב ארקדי דוכין לקראת סיומו של ספר דיסק מהודר חדש, "לאהוב או למות", 25 שירים העוברים דרך סיפור על משפחה שחיה בעולם מתפרק, שבמרכזה אדם שיוצא למסע, במהלכו הוא מנסה להפשיר את הלב של עצמו ושל
רמי לוי כאן. איתן כבל. גם משה כחלון. יש גם שחיין מפורסם, גולש רוח, מתעמלת אומנותית, מדליסטית אולימפית, שדרן רדיו פופולארי לצד בדרנים, שחקנים וזמרים. כולם שרים "ליבי לא גבה" בנוסח "אנחנו העולם" של מייקל ג'קסון וליונל ר'צ'י למען רעבי אפריקה. היוזם:
שמוליק נויפלד ירשום את הערב ברשימת החוויות האולטימטיביות בקריירה שלו. הוא עשה את המוטל עליו, ואף מעבר: תפר לאלבום החדש שלו חליפה בימתית הולמת. קוראים לזה – השקה מושקעת. על האלבום כבר כתבתי רשימה מפורטת, שיר אחרי שיר. ארשה לעצמי
מירי מסיקה נוסקת. מטפסת לשיאי הרגש. היא שרה על אנומליה. חיים-לא-חיים. מצד אחד חיילים נופלים, ומנגד – השקרים של הפוליטיקאים, שלא באמת מונעים את האסון. על רקע זה קיים הרצון להגיע לנורמאליות ("אולי יצמח בי כוח מכל מה שעצוב") המשימה:
האם הרגשתי אלבום חדש? – ממש לא. את האלבום החדש השקתי בעצמי כשעה אחרי תום המופע במשכן לאומנויות הבמה על כוס קפה מול מערכת השמע. לפי הסט ליסט, מירי מסיקה פיזרה שישה שירים משלושה עשר החדשים בין העשרים ושלושה מבלי
ביצועי רגש – אין עליה, היא נמצאת חזק בתוך השיר, כמו שחקנית שלוקחת לעצמה ללכת עם התפקיד בהצגה עד הסוף ולהרביץ הופעת חיים. שירים: אף אחת, מאמי, שיר תקווה קרא עוד
צהרי שישי, תיאטרון הבימה. מירי מסיקה רואה את אמא שלה על מדרגות התיאטרון. דאגה מתגנבת לליבה. "הכל בסדר אמא? מה את עושה שם? תחזרי למקום, אמא", היא מבקשת. נדמה לי שמירי מסיקה אינה מעכלת שאמא שלה אינה מעכלת, שהיא מופיעה
The Voice מאחור. מי שחשב ש"כוכב נולד" בעונתה העשירית תיבהל – טעה. כשמדובר בגילוי זמרים וזמרות חדשים, הטלוויזיה היא ישות עליונה. הרי המציאו אפילו "כוכב נולד" גם לזאטוטים (יענו, "בית ספר למוסיקה") היכולת של בחור מוכשר לקנות את עולמו מול
לקראת סיום הודה קובי אפללו לאחד שבשמיים. "שחקת אותה הערב!", הרים ראשו מעלה. אמר את הדברים כמעט באותו טון נונשלנט, כפי שסיפר בדיחה על טרמפיסט שזיהה אותו כשלומי אפללו. תודה לך אלוהים, שהתפנית הערב מכל מטלותיך וירדת לאמפי שוני להיות
איך רוקדים לבד "בחללים האדישים של הלב"? לנועם חורב, שמסר את הטקסט למירי מסיקה (השיר "לרקוד לבד"), יש כנראה הסבר למטפורה ה"קרדיולוגית" המעניינת הזו. אם להיאחז בה – מירי מסיקה היא זמרת, ששרה מכל חדרי הלב, זמרת של גאות רגשות.
מירי מסיקה מדכדכת טון כדי להביע תחושותיה כלפיו. היא מולו-מול-העולם השקרי. היא לא תהיה שם. היא לא תירגע משומדבר – פרט לאהבה. שיר דאונטמפו לפסנתר. השירה, העיבוד בונים את ה"סיטואציה" התחושתית, ואין כמו מירי מסיקה להביא מלודרמה קטנה לפסגתה. מסיקה
שדרוג הרייטינג של "כוכב נולד" הוביל לעוד רעיון – חיבור לז'אנר הים תיכוני. פנו לדודו אהרון ומשה פרץ ללוות את המתחרים. צביקה הדר כינה אותם תחילה "מלכי הזמר הים תיכוני" אחר-כך "נסיכי הז'אנר". חלק מהשירים שבחרו המתחרים היו של ה"מלכים"
כוכב נולד כבר לא תינוק. בן 9. עונה חדשה. אפשר בלי? הרי כל זב חוטם במרחק חצי מטר מכם הוא זמר או זמרת. השכנה של השכנה ממול. הדודה של הדודה מחדרה. איך לא ידענו שהיא זמרת. רק צריך "מלשינון". אז
לא זוכר מתי הייתי לאחרונה בהופעה של מירי מסיקה. אז הנה נשבע שממש הייתי: דיווח מהכורסה – הייתי ממש עכשיו. לא צחוק: אחרי שרואים ושומעים את הקולות שהוקלטו בזאפה בדי.וו.די הזה, זה בדיוק זה.שיקולי כדאיות: בחוץ קר, ההוצאה לזוג לא
מירי מסיקה אקוסטית. יש מסיקה רוקרית? אולי רעיון טוב – מסיקה רוקרית. למה אמנים ינסו תמיד אנפלאגד, במיוד בחורף. למה לא לחבר את עצמם לשקע. מצד שני מי צריך רוקריות כסח? האם רוק כסח לא שמור לגברים בלבד. האם אידיאולוגיית
