Northern Sky הוא אולי שיר האהבה הכי אופטימי שניק דרייק, הסינגר סונגרייטר האנגלי, כתב. הוא נכלל באלבום Bryter Layter (שנת 1970), במהלך ההקלטה של האלבום, יצר דרייק, איש צנוע וביישן, קשר ידידות עם המפיק ג'ו בויד, שהאמין פוטנציאל מסחרי של
חמש שנים אחרי Everyday חוזרת TCO בדיסק שהוא מעין סאונדטרייק לסרט דימיוני. כל שיר מחולק לקטעים קצרים. יש כאן 11 טרייקים ו-99 קטעים (לא הכי הבנתי את הגחמה הזו) המוסיקה עוסקת בנושאי אהבה ואובדנה. המוסיקה של ג'ייסון סווינסקו היא אמוציונאלית,
דיווידגריי הוא סינגר-סונגרייטר שמחייה את טרובדור האינדי פולק, אבל גם פוזל לליגה של אלטון ג'ון, בילי ג'ואל. את האיכויות של גריי גילינו עוד ב"סולם לבן" 1999. מה שהופך את שירתו למיוחדת היא צורת השירה המאוד ישירה. האוסף מלודי-אינטימי טיפה מלנכולי בעיבודים
סטינג מצטרף לנ'דור הסנגלי בקטע השישי "אל תלכי", קטע איטי יחסי לקטעי האחרים, שמאפיין את ההתקרבות הכי מחניפה של הזמר האפריקאי לפופ המערבי. נ'דור אוהב דואטים – הלהיט SEVEN SECONDS עם ננה שרי, הוא מוסיקאי פתוח, לוקח מהפופ ומהטריפ הופ וגם מקשט
סול בקצב רוק. ברנרד אדוארדס וניל רודג'רס, הצמד מאחורי הרכב הדיסקו Chic, כתבו והפיקו את הלהיט הגדול ביותר של דיאנה רוס בקריירה הפרטית שלה (מחוץ לסופרימס) השיר, אגב, נכתב במקורו, עבור אריתה פרנקלין. אדוארד ורודג'רס היו אמורים להפיק לה אלבום,
הגם שלא דובר על ערב שלה, אלא של הקאמרית הקיבוצית – באתי בשביל יסמין לוי, ואני מודה לתזמורת בניצוחו של ירון גוטפריד, שאפשרו לי להקשיב שוב ליסמין, ומתנצל בפני נגן המנדולינה הנפלא אבי אביטל – שהיה גם הוא אורח בערב הזה, שאינני מתמקד בו, ויש סיבה (להתמקד).
האנק מרווין גיטרה מובילה, ברוס וולש – גיטרת קצב, ג'ט האריס – בס , טוני מיאהן – תופים. מקום ראשון במצעד הבריטי. הצלליות שמעו את "אפאש" בפעם הראשונה בעת סיבוב הופעות בבריטניה, כאשר כותב המנגינה, הזמר ג'רי לורדן, ניגן אותה
דיסק 1: איך הייתה מוסיקת הפופ נשמעת ללא שירי אהבה? היא לא הייתה. אהבה מהי? התשובה במהות חסרונה. ז'אק ברל כתב "אם תלכי ביום קיץ/ אז את עלולה לקחת איתך את השמש". בצרפתית זה נשמע אחרת. באנגלית – של טרי
הנעימה שימשה סרט גרמני באותו שם, והייתה ללהיט בגרמניה וביפן עוד בטרם כבשה את ראש המצעד האמריקני ב-1961. ברט קמפרט נולד בהמבורג ב-1923 ונפטר ב-1980, כשהוא בן 56. הוא ייזכר בתולדות המוסיקה כמי ששכר את שרותיהם של הביטלס ללוות את הזמר
אני גרוע בדירוגים. בחירת "הטוב ביותר" לעולם אינה מדויקת. הרי יש טוב יותר מהטוב ביותר. אבל זה טבענו: כולם אוהבים לדרג. יש מיליון תחרויות, פרסים, פסטיבלים. לעולם לא תדע למה הסרט והשיר שבעיניך היו צריכים להיבחר – לא נבחרו. הדגש
הפתטית של לודוויג ואן בטהובן מגיעה לקובה. דיסק א'. איך שהאחים קלאז עוברים מסלואו לצ'ה צ'ה צ'ה? בקטע השלישי של הפתטית. פסנתר וכלי הקשה לטיניים נפגשים, ואז מגיע Air האיטי של סבסטיאן באך. וגם כאן על בהונות נכנסים הפרקשנס. סבסטיאן
הצדעה לאנטוניו קרלוס ז'ובים, והפעם חיבור בין משפחות המלוכה של הבוסה: פאולו בגיטרה, דניאל – פסנתר, ז'אק מורלנבאום בצ'לו ואשתו הזמרת פאולה. אני בטוח שהכהן הגדול של הבוסה היה מחלק ציונים גבוהים לעיבודים ולקולות. דניאל זה החיספוס אינטימי שמזכיר את
ככל שאתה למטה, אתה כמה לעלות מעלה, במיוחד כשמדובר בהתאהבות. אש קטנה רוצה לגדול. אתה יודע שאתה מאוהב בה, כשנתת לה ללכת. התחושה הזו מגיעה בצליל פולק-פופ. נצחונה של הפשטות הקליטה, התמימה, הישירות על ההפקה העכשווית הכי Hype. די בטון
נדיר לשמוע פיוז’ן כזה של סגנונות. לאונג'. Nu Jazz. מייקל ריקאר (Michael Ricar) השווייצי מתגעגע למוסיקה הקולנועית של פעם, שנות השישים. הוא לקח שנסונים, בוסה וגם טנגו ויצר תמהיל עם מוסיקה עכשווית של מחשבים, סינטיסייזרים וסמפלרים. התוצאה מאוד רכה-מלודית, מסתורית
רגעים קסומים בביצוע "מכתב לאחי" דואט של עילי בוטנר -קובי אפללו ספטמבר 2010
אחרי שלושת הפרקים של "החיים כשמועה" – סדרה אוטוביוגרפית על חייו של אסי דיין, אני חוזר לשיר שסקרתי לפני כארבע שנים, שאת מילותיו כתב דיין והלחין ירון כהן. השיר מתקשר היום לדברים ששמענו מאסי במהלך הסדרה: "אומרים שאני מוכשר, אבל לא מאושר, ומר
שלושים וחמש שנה עברו. אני זוכר חזרה של ההרכב הזה. מועדון ליד רחוב המסגר. באמת, לא ידעתי מאיפה זה התפתח. היום אומרים ש"ששת" הקדימה את זמנה. אז ככה: כישרון כמו שם טוב לוי אינו תלוי בזמן או בטרנד מוסיקלי. "בלילות
שם טוב לוי ב"הפסנתר מארח 2009" משחזר שירים של להקת ששת. דפדוף בדפי ההיסטוריה של המוסיקה המקומית. עברו כבר 35 שנים מאז ההרכב הזה, ששרד כמעט זמן של סתיו אחד. אמרגנים חשבו שחבל על הזמן. אין להרכב סיכוי. הנוחם היה באלבום
איזו הזדהות עם צ'ט בייקר. טיל ברונר, זמר ומחצצר גרמני לא מחקה את צ'ט, אבל הוא מנגן ושר ברוחו בהערצה גלויה. זה לא רק הסגנון הרך של הבלדות שקיים כאן במידה לא מבוטלת, כמו ב"כאשר אתאהב". האוריינטציה של ברונר היא
השיר שיצא ב-1961, נכתב ע"י וילי נלסון, אז זמר קאונטרי לא מוכר , שיצא מאלמוניותו אחרי שהפך ללהיט בשירתה של פטסי קליין, שנהרגה שנתיים לאחר מכן בהתרסקות מטוס, קרא עוד
מאז שרפאל היה בארץ, חזרתי לשנסון הצרפתי. והנה גם פטריק ברואל עושה לי את זה. הייתי לוקח את הדיסק הזה לשפר את הצרפתית הדלה שלי (שנה אחת בלבד בתיכון), יען כי הרומנטיקן השנסונר הזה עושה לי את זה בקולו החם.
פופ כמו-גרגוריאני נסחר בבורסת המוסיקה. סגנון האקפלה הליתורגית משמש ל"בפעם הראשונה כשראיתי פניך" המוכר מרוברטה פלאק. גם "באוויר עכשיו" של פיל קולינס ו"מדרגות לרקיע" של לד זפלין "ליידי ד’אברבנוויל" ו"הלוואי שהיית כאן" של פינק פלוייד נכנסו לעולם המיסטי של המזמורים.
לפעמים מגיעים גלים של געגועים לשנסון של פעם, משנות הארבעים-חמישים. ואין כמו אדית פיאף להוליך אותנו במנהרת הזמן לאחור. פיאף כנראה כבר תישאר הגברת הראשונה של השנסון. חוזרים ל – L'Hymne A L'Amour ול – La Vie En Rose גם
לפני ההופעה אמר לי מישהו: "הייתי חייב להגיע. לסגור מעגל. מוריסי הוא בשבילי חתיכת נעורים, חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ובחיים שלי לא ראיתי אותו בלייב. אני מתרגש". יש סיבה. על ההופעה של מוריסי
לפני ההופעה אמר לי מישהו: "הייתי חייב להגיע. לסגור מעגל. מוריסי הוא בשבילי חתיכת נעורים, חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ובחיים שלי לא ראיתי אותו בלייב. אני מתרגש". יש סיבה. אני מעריך שאיזה ארבעים אחוזים מהשבעת אלפים הגיעו לגני התערוכה
אייל סלע ואנסמבל דארמה פותחים את האוסף עם "חצר אבו", קטע עממי מעובד אתני מודרני, קצבי מלודי מדיף ניחוחות מזרח משכרים. הבחירה בסלע לפתוח את אוסף מוסיקת העולם הישראלית מוצדקת. סלע הוא מייצג בדרכו את ההיתוך שנוצר כאן בין תרבויות מוסיקליות.
כולם רוצים לשיר עם אזנאבור. למה כולם רוצים לשיר עם אזנאבור? אזנאבור עצמו מחייך. נוכחותי, הוא אומר, גורמת לזמרים להיות בשיאם, למרות שכולם ענקים. דוגמא: ג'וש גרובן שר עם אזנאבור "לה בוהם" בצרפתית (דיסק 1) ובאנגלית (דיסק 2) אלטון ג'ון
הדיסקו מעולם לא מת. מותם לאחרונה של דונה סאמר ורובין גיב החזיר לתקופת תור הזהב שלו בשבעים ולאחת הנציגות הבולטות של הז'אנר – גלוריה גיינור. לא להאמין שהלהיט הענק הזה (ארבעה שבועות בראש המצעד הבריטי במרץ 1979) תוכנן תחילה כ-B-side לסינגל
פעם שלישית שאני שומע את הערב הזה בארץ. אל דימיולה רץ עם ה- World Sinfonia כבר כמה שנים טובות עם שינויים פרסונליים מסוימים. כמעט הכל היה לי מוכר – הטמפרמנט, הוירטואוזיות, המקצבים, המבנים. בהפסקה חשבתי פתאום על האיחוד מחדש של הרכב הפיוז'ן
יש שירים שהזמן לא נגע בהם, ובכל זאת, הם נושאים בחובם מטענים נוסטלגיים כבדים. לדיויד באכארך שמור מקום של כבוד בפנתיאון הנוסטלגיה של המוסיקה הקלה.לצד גרשווין, ברלין ופורטר כאחד הקלאסיים של המוסיקה הפופולרית. מלודיסט שלקח מהג’אז, מהבוסה, מהסול. יליד 1928,
