למרות החשיכה – יש לך יד מצילה, שר מיקי שביב בעוצמה דרמטית מתכוונת. אני מוחא כפיים אחרי שלוש האזנות. קשה בימינו לקבל שיר שמסתמן כקלאסיקת רוק בעברית. שביב משדר מצוקה והארה, כל מה שמבטא מבחינת תודעתו-עולמו את "הרגע הזה". תביטו
"סוף עונת התפוזים עם ניצה/ דבש ניגר מריח הדרים/ ניצה מחלון חדרי הציצה/ את חושי הקיצה.. / ופתאום זרועות וצווארים" על הטקסט חתום מאיר אריאל. לחן: שלום חנוך ואריאל זילבר, השניים שהובילו הרכב, שהביא רוקנ'רול טרי, רענן, אנרגתי ולמלהיב לתרבות המקומית.
אז השיר נוצר או לא נוצר? ה"בינדר דאנדט" מתלבטים ככל הנראה, "The song ain’t yet created", אבל יש תחזית ל"רעידת אדמה", בינתיים הבנאדם לא יכול לנשום מתחת למסכה, ומבטיח ש"הוא לא יפלג אותנו" (ביבי?) וגם מהפכה שממשמשת ובאה. Revolution’s coming
רועי פרייליך ממשיך לעצב אמנות רוק ביזארית, שכולה הוא, מהמילים, דרך המוסיקה ועד הקליפ. "נערות ריינס" מבחינה זו היא אמצעי. הרעיון הפעם עלה לו בחלום, אבל מוחו הקודח לוקח אותו למקומות מעורפלים. לפי "החוקים של המשחק" הוא נמצא בפקק. פקק
אני תוהה אם זה שיר שמיצג דור, או רק את דוברו. איזה דיכאון! הבנאדם צריך לדרוך על שברים של זכוכית על מנת להרגיש משהו, אבל גם את זה הוא אינו מסוגל לעשות. לא זז גם כשהרוח דוחפת והקולות (שבראש? שבחוץ?)
ראיתי כמה יוטיובים מ"נשף הרוק" של אביב גפן באמפיפארק ראשל"צ. גפן כנראה עדיין מאמין שהוא מייצג הרוק הישראלי. הוא לא. מתי כספי, יוני רכטר, ריטה, אלה לי, נטע ברזילי, גידי גוב היו חלק מתמהיל הפופ של המופע. הם בטח לא
משינה בוחרת לחזור עם מכתב האשמה של גבר לבת זוגו, שיכול לשמש גם מסמך בתיק גירושין. הכותבת היא עמליה רוזנבלום, אשת מלחין השיר וסולן הלהקה – יובל בנאי. הדברים קשים: "מכאן אני יודע מה שידעתי הוא אמת/ וזה עצוב אבל
פורטיס כתב על האדם האחר הקיים בתוכו, ועל המאבק בין שניהם. האויב והחבר, הוא התחפושת, הוא המשוגע שצועק אל הירח, מסתובב כמו כלב מוכה ומיילל, הוא המלכודת ומי שמסתבך. ולמרות המלכוד – יש ביניהם, בינו ובין האחר – ניצוצות של
אלישע בנאי עושה רוק מלודי ישיר ונגיש כדי לספר על אהבותיו-אכזבותיו-געגועיו. חמישה שירים באי.פי. מתמקד בשאלות איך להיות מאושר, לחזור לאהבות נעורים, להיות נאהב. לפי "ממשיך לרדוף אחר החלומות", נוח לנו להישאר במקום שאנחנו נמצאים בו, ובכך אנחנו מפסידים הרבה
אני חוזר מדי פעם ל"ארבע תחנות", מסע מוסיקלי ששלום חנוך ערך בהאנגר 11 על פני מסלול דרכו המוזיקלית. עצרנו איתו הכל תחנה כדי לקבל את גרסאות ה-2010 לשיריו. אני חוזר לשם זה היה אירוע חדפעמי שנכנס לפנתיאון של הרוק המקומי.
מישהו מנסה לפתוח במלחמה. כל כך הרבה פעמים היינו שם בעבר. איגיון PhenomeNow, הרכב כחול לבן, משגר תזכורת למהות הקיום המייאשת. דרמת הרוק הזו מגיעה בעיתוי מושלם. אם המלחמה לא תפרוץ היום, היא תגיע מחר. האמת הזו כל כך שדופה,
איציק פצצתי (עומר מור) מתרוצץ במסדרונות המלנכוליה האורבנית. העיר מככבת כאן. אין בה אנשים. יש מעלית, תקרה מזכוכית. יש גם מי שמנסה להאמין שהוא חפשי. אנחנו גרים בתוך העיר, יוצאים החוצה אל הרחוב, מחליפים את הבדידות הקיומית בחברותיות אורבנית. האם
מאור מ"זקני צפת" היותר מפורסמים לא ממש פרשן את הטקסט של "שישי שבת". לדבריו, רצה באלבום שיר בגוון מזרחי, לאחר שצפה בזמר מיכאל פטישי שר בתוכנית טלוויזיה את השיר "מאמי", הוא ניסה לעקוב אחר האקורדים שניגן פטישי ולנגן בסגנון זה.
אל תגידו שזה טרנד. וגם אם תגידו שזה טרנד – איזה טרנד מדהים. מה רע בכך שהרוקרים שלנו מתחברים למשוררי דרום ספרד של ימה"ב? אין חגיגה גדולה מזו למורי הספרות, שרשב"ג ור' יהודה הלוי, שהפכו את שיעוריהם לשיממון מלווה נחירות,
הורים הולכים מכות על שמו של הילוד. מוכר כמעט בכל משפחה ישראלית שלישית. היא רוצה על שם סבה. הוא מחפש שם מקורי ששום משפחה לא נתנה עד היום לרך נולד. טריפולי, טריו רוק ישראלי, בחר את הנושא לשיר מתוך האלבום
צליל הגיטרות עוטף קול נמוך, מאופק, מנוכר. השומע הרגיש ל"אנגלית ישראלית" יאבחן מן הסתם מבטא לא נקי ששר: "הסתכלי לי בעיניים רואה שהן פתוחות לרווחה מחכות רק לך". ו "עבר זמן שלא הרגשנו חיים" בהמשך הנמוך הזה יהפוך לשניות דרמטי
"עדיף הטירוף, השיגעון רק לא הפחד הוא גומר אותי" השיר "בסוף מתרגלים להכל" מסתיים בקרשנדו, כמו בסיום טראגי של אופרת רוק. האם דודו טסה הוא יציר דור שרוט שמחפש דרכים להגיד – נשבר לי הזין.? או שמא זה מקרהו הפרטי
כמה הביצוע למטה מרענן את השיר, מעניק לו חמצן חדש למרות אקוסטיותו. במקור 5:37 דקות מתוך "חם על הירח" מאלבומו השלישי של ברי סחרוף שיצא בסוף דצמבר 1995 בחברת התקליטים נענע דיסק בהפקת ניצן זעירא. הוא נחשב מיינסטרים בהשוואה לאלבומי
"נסיעה מאוחרת בלילה ברכבת התחתית/ בחוץ הרחובות סוערים/ התחנה מלאה בנוודים / מרכז העיר בנוי על חיים עלובים הרגע עברה הרכבת התחתית/ האם תקנה לי כרטיס/ ונקפוץ על הבאה". נקפוץ יחד עם The Urban Tales על הרכבת הבאה. תרגישו לונדון,
אני אומר רוק ישראלי ליצוא, כי הם נשמעים הכי לא רוק ישראלי. השם Kayma אומר משהו? השבוע הגיע סינגל חדש של ההרכב Learn To Say No. החזיר אותי שבועיים אחורה לפסטיבל חשיפה של מועדון "צוללת צהובה" ומשרד החוץ למוזמנים מהעולם.
שירי מחאה אותנטיים, שאינם חוששים להתעמת – היו תמיד מצרך נדיר במקומותינו. יהונתן גפן נתלה הרבה בבוב דילן, בימים ששירי ניצחון ולהקות צבאיות שטפו את הרדיו. כששלום חנוך זעם בשירים שלו – זה יצא אותנטי, חברתית ופוליטית. ו הדג נחש – משב רוח
דן תורן תוהה-תועה-אובד בדרכי החיים החדשים. זו הזדמנות לחזור למוסיקה של החיים הישנים. הבנאדם איבד קשר עם בני אדם בשר ודם, כולם נמצאים בתוך המכשירים-מסכי מגע, העולם מסביב נהיה רע יותר, גורמי כוח מסתירים את האמת, וגם הגוף לא מה
בטוח שהידיעה על מותו בגיל 56 פתחה את כל הארכיונים בפני העיתונאים שמיהרו לפרסם ידיעה. דבר ראשון שככל הנראה עניין היה האונס שבגינו ריצה מאסר. אני אזכור את יובל מסנר כצ'לן מופנם, מוסיקאי מוכשר, מי שהצליב את האוריינטציה הקלאסית עם
כזה מקצב פאנקי לא שמענו עד 1984 במוסיקה הישראלית. באו מיקי שביב (בס) וז'אן פול זימבריס (תופים) עם צליל קצבי חדשני, בשיר שמתאר התרחשות "לאור הירח". מה מיוחד בריקוד של "הפיה הטובה" לאור הירח. לא הנראה לי שמיקי שביב התעמק בסוגיה של
לטריפולי, ההרכב של ערן צור, שלומי ברכה ודני מקוב, כבר הדביקו (לפי הקומוניקט שנשלח עם הסינגל) את הסופרלטיב סופרגרופ (Supergroup) – להקת-על. מדובר במונח שהוטבע בשלהי שנות ה-60 שמתייחס להרכבים שהורכבו ממוזיקאים, שכבר זכו לתהילה בזכות עצמם. האם טריפולי היא ה-Cream
להקות רוק ישראליות אלטרנטיביות? אני מחפש בנרות. רדיו הדרכים האזורי עסוק במיינסטרים. הכל כמעט מתנקז לשם. אני מנסה להאיר חבורות רוק מבטיחות. לפחות להדליק להן נר. "נמרי נייר" לא יהיו הלהיט הבא באוטוסטרדה. אין לי טענות לעורכי המוסיקה. הם שומרים
המסורת מנצחת, מוסיפים תבלינים, מתחברים לרוק, נוגעים ברגאיי. בר צברי הוא הסלט הישראלי שמוגש ב-2021 למי שמחפש צעד תימני אולד סקול מונע ברוח פרצים עכשווית. זה הרוקנ'רול שלו בבוקר, בצהריים, בערב. על מה מספר-שר? על האדם באשר הוא שבונה עצמו
קצר, ציני, סרקסטי. זה פורטיס. וכשפורטיס קצר, ציני וסרקסטי, אני מתחבר אליו בקלות. אינני יודע על מי חשב פורטיס כשכתב "סעי לסיציליה מותק/ מאוחר זה תמיד מחר/ אי ודאות ואשר במקום שאסור מותר" בבית השלישי מופיעות בלונדיניות על אוטוביאנקי. הגשמת
פתאום צץ הרכב רוק מקומי אולד סקול. חברי Twisted Mind כנראה מניחים שיש לזה עוד ביקוש. לנגן חזק בגיטרות מטאליות, לשיר במלוא עוצמת מיתרי הגרון. לעשות רוק על כל מרכיביו הקלישאתיים. המיומנות לעיתים קובעת יותר מאשר חידוש והמצאה. אז כן
לא מעט שנים חלפו מאז ששמעתי את הדיסק הזה לאחרונה. אני מתבונן במאחוריו ומוצא את השנה: 1981. שנרביץ סופרלטיב? תחילתו של הרוק הישראלי. תאריך הסטורי. הדגש הוא – על רוק ישראלי. הדגש הוא גם על ציון דרך. הגיטרות – גיל דור, הפסנתר
