אדר גולד שיבולים
חוה אלברשטיין שרה: "זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית/ אתם אינכם ולא תוכלו לשוב/ השביל עם השדרה, ובשמיים עיט/ אך החיטה צומחת שוב/ השביל עם השדרה, ובשמיים עיט/ אך החיטה צומחת שוב" אדר גולד החזירה אותי לשיר הזה
חוה אלברשטיין שרה: "זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית/ אתם אינכם ולא תוכלו לשוב/ השביל עם השדרה, ובשמיים עיט/ אך החיטה צומחת שוב/ השביל עם השדרה, ובשמיים עיט/ אך החיטה צומחת שוב" אדר גולד החזירה אותי לשיר הזה
היא "אחת כזאת" שמסתירה ביום וחושפת (בצעקות) בלילה. סובלת מאהבה נכזבת. המחשבות רצות לה באמצעות רצף פשטני של "ואולי", שאומר שהיא לא בטוחה בשומדבר. אולי יש מצב שהוא יבוא אליה, שהזמן ירפא, שהם ייפרדו ואולי הוא בכל זאת כל מה
כמה טוב שהיא באה אליו. רצה לברוח. אכזבות לתפארת. חברים שעזבו. הצילה אותו. שתסתכל לו בעיניים. אין עוד פחד. עכשיו טוב. מה זה טוב, אין כמו עילי בוטנר לתעל את הבנליה לאפיק מיינסטרימי נגיש. בתוך קהליו הוא נמצא. הביצוע השוצף
הקורונה שברה לחלוטין את שגרת חייו של המבקר. הניסיון לחזור לשגרה הזו – נתקל בקשיים. אני מבין את הצורך הדחוף. מצד שני: מישהו לוחש לי כל הזמן: אתה חייב לשמור על בריאותך. קפסולות? לא בא לי בקפסולות. מה עושים? חוזרים
אדר גולד עושה חשבון עם מי שהיה איתה. מנסה לברר – מה הוא רוצה להוכיח, ולכוון אותו למעשים לפי הראש שלה. כל מה שאנחנו יודעים עליו הוא שיש לו אמא שצריכה ממנו נחת, ואמא ביחסים בין בני זוג היא לא
לא הכי מבין מהו ה"זה" הזה שחוזר בתדירות גבוהה בשיר. לאדר גולד נוח להישען על מילת הגוף "זה", אולי בגלל שניצוץ הכתיבה הצרופה לא נדלק אצלה ואצל שותפיה לכתיבה. כתיבה של שיר פופ יכולה להיות פשוטה וטובה או פשטנית ולא
"היי יש ילד שצריך אותך בבית/ לחלום ולעצום את העיניים/ ואמא ששומרת רק עליו / היי/ אף פעם לא אמרת אם את גאה בי / עוד שיר מסתיר את מה שלא היה לי/ החזיקי את ידי/ אל תעזבי". השיר הפותח
עילי בוטנר הכפיל את ההרכב של ילדי החוץ. בהופעה בהיכל נוספו זמר וזמרת – תום גפן וגל לוגסי לאוהד שרגאי ואדר גולד. הטובים הארבעה מן השניים? אם להתחיל בשורת הסיום – לא מצאתי סיבה מוסיקלית לשינוי. המופע המושקע (תאורה, וידיאו)