אדר ובר אלפנדרי

נדלק עליה. תחילה היא מביעה עניין. בהמשך – הוא (העניין) מתפוגג. הבנאדם על טורים גבוהים. רגש גואה ואכזבה מתסכלת נושקים. הטקסט מעט מפושל. הפער בין היא "כנראה לא בעניין" – משפט של ספק, ובין אמירתה ההחלטית שהוא "רעל" בשבילה –

מצב של ברירת מחדל מייצר הסכמה לקבל את חוסר היכולת לשלוט – "קח אותי מתוך הפחד  אל הלא נודע". התלות היא בלתי נמנעת. מצוקת הדובר מתורגמת לרוק ישיר מהוקצע, מבע של כאב פנימי שפורץ בשירה דרמטית מלנכולית המבטאת את התסכול. החוכמה

מה רוצים להגיד? הניסוח במשפט הראשון של השיר מסורבל. באיזו טרחה מדובר? מילת הגוף "זה" מערפלת ומכבידה.  לאן בדיוק "לחזור בבטחה". גם בהמשך חוזרים כמנטרה על המשפט – "האם זה שווה את הטרחה". מה בדיוק נגמר ומה הפך ממתוק למר?