הקפות הן מנהג דתי בו קבוצת אנשים מקיפה בהליכה או בריקודים מקום או עצם מסוים, בדרך כלל דבר קדוש. הקפות מעגליות הן סמל לשלמות ואחדות או שיתוף פעולה לתכלית. את שיאן של חגיגות חג שמחת תורה מסמלות ההקפות, שבהן מוציאים
אילן דמרי מבכה אהבה שנגוזה. התחלה שהנצה וסוף שאיכזב. "התחלנו לרקוד שנינו שווים/אני אחרייך סופר צעדים/ הרגליים כבדות היד שלך קרה/ נשארתי לבד על רצפה רטובה". המוסיקה נשמעת כשרטוט של תחושה. הקול הדואב, מתייסר-משתוקק, האווירה החורפית. לא ניכנס לניתוחים מוסיקולוגיים.
אילן דמרי מנסה לצחוק על עידן מודעות היתר. לא בטוח שמודעות מגדירה נכון את התובנה, כי היא מהווה מושג יחסי. העובדה שאדם מודע לעצם קיומו של דבר מסוים, עדיין אינה אומרת שיעבוד או התמכרות. דמרי התכוון לומר: כאשר המודעות לעניינים
חוזרים לסוגיה הישנה: האם שירים שלא נכתבו כפזמונים ראויים להלחנה? המלחין עידו גונן אולי לא התעמק בשאלה, אבל לפי המוסיקה נראה שהוא התאהב בשירו של נתן אלתרמן. השיר מתאר סיטואציה של התבוננות בעיר בשעת לילה. המראות הנשקפים מבליטים את הראשוניות המופלאה,
