אחרי 19 שירים, אני בבעיה, כזו שאופיינית למבקר מוסיקה שמחפש להכניס יוצרים וזמרים לנישות סגנוניות. מי היא יהודית רביץ? יוצרת וזמרת פופ, רוק, פאנקי, סמבה, או מלחינה לירית ייחודית ובלעדית, כזו שאין צורך לשבור את הראש בניסיון להגדירה. והנה, כבר
ההודעה לעיתונות שהגיעה עם האלבום החדש של איתי בלטר מסתיימת במשפט: "מומלץ לצרוך לצד כוסית וויסקי משובח". לצרוך? ולמה וויסקי משובח? ומה הקשר בין שתיית אלכוהול והאלבום הזה? סתם אוונטה? התשובה היא: ותרו על הוויסקי. איתי בלטר לא בא לעשות
ג'אמאיה שרים על חברה צרכנית שממשיכה לצרוך בטירוף, ואינה יודעת שובע. היצרנים והמוכרים ממשיכים לעבוד עליה בעיניים, בסיסמאות, בפרסומות, כי עיניה גדולות מאוד. מפתים אותך והופכים אותך חלק ממדף הצריכה, והכסף נשרף מהר. התובנה כל כך ברורה עד שהשיר נשמע
בעקבות האיחוד המחודש, חיפשתי התקליט הישן של "שובבי ציון" בספרייתי. גם הפעם היא לא איכזבה. תאריך יציאה מקורי: יוני 1971. חשבון פשוט: עברו 45 שנה. את הרוב השירים קבר הזמן. הספקים הגדולים היו קובי רכט ושלום חנוך (שלושה שירים) שירים
המוסיקה של סשה ארגוב אינה יורדת מסדר היום של מוסיקאים. היא מסעירה מוחות יצירתיים. אפשר לומר: היא "ספר השירים" של המוסיקאים הזמרים כמו ספר השירים האמריקני הגדול, שמכיל את השירים הכי "מכוסים" בעיקר ע"י אמני ג'אז. השירים של ארגוב הם
