שי המבר הלכתי מהעיר הזאת
ניסיתי לעלות על מסלול המחשבות של שי המבר, ולא ממש הצלחתי. האם המחשבות כאן חדות וצלולות כמו תסריט כתוב? ומאיפה בכלל הן מגיעות? זרם התודעה הוא מהחידות העלומות ביותר בחיים ובאמנות. כדי לדבר על התודעה והמחשבות שלנו – שהן למעשה
ניסיתי לעלות על מסלול המחשבות של שי המבר, ולא ממש הצלחתי. האם המחשבות כאן חדות וצלולות כמו תסריט כתוב? ומאיפה בכלל הן מגיעות? זרם התודעה הוא מהחידות העלומות ביותר בחיים ובאמנות. כדי לדבר על התודעה והמחשבות שלנו – שהן למעשה
עפר בשן תוהה ותועה בדרכי חייו. האם פספס דרך אחרת שהוא אינו מכיר? ה"אולי יש לי חיים אחרים" מכניס לדילמה, ומוליד שאלה שבשן אינו חופר בה: בכל דבר יש טוב ורע, גם אם תחיה חיים אחרים – אף אחד לא
"בלילות עוד כותב לך שירים", מסיים הגבר המתוסכל והאבוד (או עייף) את מכתב הסף יאוש שלו לגברת שאיתו. לא היא הבעיה, אלא הוא עצמו. להיפך: היא החזיקה אותו חזק כשצלל לפינות חשוכות, כשקבר את האמת שלו. האם המליצה לו לקבל
ה"ביחד" הזוגי יכול להיות תובעני וחונק, יכול להיות כיפי ורגוע. לפעמים זה ענין של בחירה, וגם ברגעי הבלאגן – "בסוף כל בכי יש חיבוק ומתנה". פסיכולוגיה באגורה אצל בני זוג היא לעיתים הכי ישימה, תלוי מי הם חולקי הזוגיות וכמה
ההפתעה: שיר שלא נחצ'ה כתב את לחנו, אלא רק את מילותיו. את השיר הלחין אפי נצר, בן גילו, וכך ארע הבלתי ייאמן: שני מלחינים מובהקים של הזמר הישראלי הקלאסי משתפים פעולה בשיר אחד. נחום היימן ז"ל כתב על יום מותו. כרך
מות אהובה לאוהבת – טראומה בלתי ניתנת לתיאור במילים. מצד שני המילים והצלילים הם העדות האמוציונאלית הכי חיה למוות. אביב טרנר מנסה לגעת בחסר, לדייק בתחושות. הרבה אוויר, מעט בגוף, להתעורר בעולם אחר, תמונות רצות בפנים. קו מוסיקלי נוגה כמעט
מה שאצלה בראש, מה שאצלה בלב. אני מנסה ללכת בעקבות הראש והלב של אביב טרנר על רקע "מכה" שחטפה ממי שהיה איתה. גם אם אני לא יורד לסופם, מפריעים לי ניסוחים לא קוהרנטים בתוך השיר כמו "למילים יש כוח" –
ריטה מנסה פעם שנייה בקריירה שלה במסגרת פסטיבל הפסנתר פורמט סולידי-מינורי. ממקמת עצמה במרכז הבמה בכורסה, כמו מתמכרת ליגונה. נדמה לי שזה לא עבד. היא קראה לערב בי-סייד. את ריטה אי אפשר לקבל רק בי-סייד, או לתפור למידות של פסטיבל פסנתר כאילו באינטימיות.
אור ירח שנשפך על פסגות ההרים. אוויר הרי גליל צלול כיין. יין טוב שזורם מהיקב. כרמים מסביב. וריטה. מה אפשר לדרוש עוד מהחיים. התקרבתי לבמה לצלם, ואז הרגשתי טפיחה קלה: מאחורי ניצב מישהו שהציג עצמו כ"שומר הראש של ריטה". ביקש
מה הסיפור שלה? אלון אגזדה מנסה לספר אותו, אבל משאיר ערפל. מה מהות הפער בין ילדותה לבגרותה של מי שאין לה "סיבה לחלום". האם הילדות נראית מאושרת בהיבט מתגעגע שגרתי, מול הכאב שבבגרות הקשה? האם "הקמט" הוא פיזי, כסימן הזדקנות, או
לפני שנתיים בפסטיבל הפסנתר התארחה ליאורה יצחק במופע של אלדד ציטרין שהציב על הבמה אולפן Live, מוקף כלים, קלידים, אלקטרוניקה, עובר מעמדה לעמדה, מיישם את כל היכולות שלו כמוסיקאי-יוצר-נגן. חלום בהתגשמותו. המוזיקאי פגש את הפסנתרן שפגש את האקורדיוניסט, שפגש את הסקסופוניסט, שפגש
מנגנים מנגינות, מאירים נשמות, אבל זה לא יכול להתרחש מ"שתי גחלים" כי גחל הוא זכר, ואם אלחי היה שר "שני גחלים", אין לי שום ספק, כי הנשמות היו מאירות באור חזק יותר. אלחי רפואה אכן שר כמי שחוזר לחולות כדי
אחרי ששמעתי 4 סינגלים, ואחרי ההופעה שלו בפסטיבל הפסנתר – הגיע האלבום, שמשלים את התמונה היצירתית של אלדד ציטרין. אלבום אישי, אינטימי וטעון רגשות , ניסיון להיות הכי קרוב אצל עצמו, לגעת במקומות הרגישים ביותר, להלחין את תחושותיו ולעבות בעיבודים
זו שנותנת לו אוויר לעוד שנים. לא מילים יבטאו את התחושה שלו כלפיה. היא נשארת במבטים ללא מילים, באישונים, ברגעים הפשוטים, בשקט, בצלילים. אלדד ציטרין מלא בה (בתחושה), מתרגם אותה למנגינה שנוגעת ומגעת, לצלילי פסנתר נוגים, ואם תקשיבו גם לגרסת
רשימת הנגנים? – אלדד ציטרין. אחד ויחיד. לא, לא זה לא עניין כלכלי של חסוך כפי יכולתך. זהו קונספט. אקספרימנט של One Man Show. לא כל מוסיקאי מסוגל להביא את כל הכלים לבמה, לנגן בהם במעגל של 360 מעלות, לדגום
כשמארק אליהו מנגן בקמנצ'ה – הוא שר. לעיתים, הוא מוסיף גם קול של ממש כדי לומר – הצלילים האלה שיוצאים מהכלי האקזוטי – הם גם שירתי הווקאלית, על כל גווניה, יוצאת ממעמקי הנפש. שירת הקמנצ'ה של מארק אליהו הגיעה גם
אלדד ציטרין, נגינה ב-360 מעלות. לבד על הבמה, מוקף כלים, מיישם כל היכולות שלו כמוסיקאי-יוצר-נגן. לא רק מקרופון ופסנתר. זה כבר אינו אקספרימנט. חלום בהתגשמותו. בנה עמדה המשמשת אולפן Live. הקהל יעקוב אחריו – איך בונים שירים מאפס. ראיון. אלדד
אלדד ציטרין שר על נתק בתקשורת בינו ובינה. ההתנהגות שלה משתקת אותו, ההתבוננות בתנועותיה משבשת מחשבותיו, גורמת לאובדן הזהות העצמית שלו, מחרבת את בטחונו העצמי. אפילו אינו מסוגל לדבר. אלדד ציטרין שר את השיר בגוף שני כפונה אליה. תחושת הניכור
תשאלו אותי על מה אינני מוותר בפסטיבל הפסנתר החדש? אז ככה: יש לי כבר רשימת חובה, אבל כמו בפסטיבלי הפסנתר הקודמים, התברר לי, כי החמצתי את המופע שלא הכי עניין אותי ממבט ראשון. התברר לי שטעיתי. מראית העין שוב הכשילה.
הוא מבקש להרגיע, מעט חום, ובעיקר שקט, קצת שקט ביחסים ביניהם. זה מה שהוא צריך. מילים אינן עוזרות. מה שהוא אמר, מה שהיא אמרה. יותר משמעותי מה שעובר לו בראש – געגועים אליה על סדינים לבנים. הם יוצאים מהמוסיקה ("קלידים
השיר נפתח ומתפתח כסרט מתח. הקול הדואב והמיוסר פונה אל מושא האהבה, מילים מן הסתם אינן יכולות לתאר את עומק התחושה, שמגיעה עד תיאורים נואשים-קשים כ"מתנפץ לך על הקיר" או אהבה "עם ציפורניים לבשר". למרות הכל – היא יישות שהוא
אמיר דדון שם עצמו על ספת הפסיכולוג. העימות בינו ובין עצמו אינו פשוט. השיר הוא ניסיון למצוא תשובה – כיצד להילחם בשגרת העבר ולדעת לבחור בטוב העתידי "מבלי להביט לאחור". כל החיים הם השוואה ביחס למה שהיה. הבחירה הנכונה תהיה ,
בדרך לעצמו מנסה עידן יניב לאתגר עצמו מחדש באלבום חמישי. אחרי ששמעתי עשרה שירים, התחושה היא – בדרך כלל נשאר ליד עצמו. במיינסטרים המקומי, לא די בגיוס כותבים מקצוענים. ישנם זמרי ה"ז'אנר" שמפוצצים אולמות, ישנם מי שעדיין מחפשים לעצמם "ז'אנר".
מה היא עשתה ל – Bye Bye Love, להיט מ-1957 של האחים אברלי? מתחה אותו לכ-8 דקות, כדי לייצר דרמה רווית מתח ותזמור מלודרמטי. בקאבר לא חייבים לסרס לחלוטין את המקור. איפה אנחנו? בפרויקט מושקע של אירית דקל, זמרת-שחקנית, שגייסה
זו אינה המחווה האחרונה ליוסי בנאי. יהיו עוד הרבה. לא רק הגעגוע. ממש כמו ערבי הזיכרון למאיר אריאל, התחושה היא של אובדן ענק תרבות בגודל שרוחו לא יכולה למות. היא לא תמות. יוסי בנאי ממשיך להלך בינינו, להיות חומר נפלא
מה זה גיספן? לא להאמין. אני שולח את השיר ליהורם גאון. יתאים לו ככפפה. ממש מתלבש על הסגנון שלו. תנסו לזמזם את "בית אבי". לא מזכיר? גיספן אומר: רוצים טקסט "יפה". בבקשה. ניתן לכם. מתברר שגיספן מספיק מיומן כדי להגיע