ניסיתי להגדיר את שי צברי. סול ישראלי, אינדי מזרחי, מסורתי-רוקיסטי? עזבו הגדרות. זה רק עלול להמעיט ממה שהוא. אני מסכים עם צברי, שכתב בפייסבוק שלו: היער הזה שנקרא מוזיקה כל כך מדהים. אתה הולך לך בדרכך ופוגש פתאום שני אלונים
לאן מובילה שגרת החיים? – כולנו מכירים את הפעילויות הקבועות מבוקר עד לילה. לפעמים כל מה שאנחנו רוצים זה רק פסק זמן, שינוי סדר הפעולות הקבוע. חוה אלברשטיין שרה – זה לא נורא: "גם את הטוב גם את הרע/ השיכחה
אני מנסה לפענח את מהות המשולש "עדר 2 ליפשיץ", האב יהודה עדר, הבן אלון עדר ורוחו של הרי ליפשיץ, (יוצר שותף להקמת בית הספר למוסיקה רימון עם המייסד יהודה עדר), קרובי משפחה שמנסים להוציא הזדהות לפועל. הטקסט אינו מספק מניע
קובי מידן שהנחה עשה חשבון: זהו ערב שירי משוררים מספר 4 אחרי שלושה ערבים של גל"צ (1972-1980), כאילו המסורת נמשכת. בואו נדייק: המופע בגן הפסגה ביפו לא נוצר והופק ע"י גל"צ אלא ע"י פסטיבל "מי-ם אל ים" של בית אבי
אלון עדר מגיע לפסטיבל הפסנתר – לא בפעם הראשונה. 8 שנים שאני עוקב אחריו בעניין רב. אחרי ההופעה ב-2011 בתיאטרון תמונע כתבתי: לרגעים הייתה תחושה של דז'ה וו שלושים וכמה שנים אחורה לדור ענקי המוסיקה שיצר משהו בראשיתי במוסיקה הישראלית, ענקים
בין ה- 13 ל- 16 בנובמבר יעלה פסטיבל הפסנתר בשנתו ה-21. חמישים ושמונה (!) ארועי מוסיקה, שיסבו לקהל דילמות לא פשוטות. יש כמעט חודשיים לבדוק ולהחליט למה ללכת. לפי ההופעות בפרזנטציה של מסיבת העיתונאים לקראת הפסטיבל, הייתי רוכש כרטיס ל –
כשיש בעיה של אי הבנה בינו ובינה, הוא יעדיף לחזור למצב התחלתי של לוח חלק – היעדר אור. אלון עדר – בעוד אחת מהברקותיו המוסיקליות. הנרטיב מגיע בשילוב של מוסיקה מורכבת – במניגינה ובהרמוניה. בקול המתפתל. עדר מצליח לשדר את מצבי רוחו – מעין
מבוגרים נזכרים בילדותם, מנסים לחבור לחוויות מעוררות זיכרונות כדי לברוא עולם מוסיקלי חדש. את העלילות שאי אפשר לספר למבוגרים, מוכרים לילדים כיד הדמיון הטובה. המבוגר לא הכי מאמין שקיימת ארץ שבה הכל יתכן, אבל כשהוא מול הילד – ייתן לאשליה
הייתי סקרן לדעת האם ניתן להעביר את המורכבות הטקסטואלית והמוסיקלית של "2023" מאת איה כורם לבמה. יש אלבומי קונספט שצריכים להישאר באלבום, כפי שהוקלטו. הפיכתם להופעה עלולה לחבל בהם. זה מה שחשתי במהלך ערב ההשקה של האלבום. "2023" היא יצירה
אחרי "שיר לסתיו", ששרה דנה עדיני, מציע אלון עדר את הזווית שלו על ילדות וילדים בשיר נוסף של דנה דובדבן ונירוס לקראת "ריח של חלומות", אלבום ילדים מהסוג האיכותי האלטרנטיבי. מתוך שלל המתנות שהילדים של ימינו מקבלים ליום הולדת, הם
יש הרבה להגיד, אבל השיר מצמצם את ה"הרבה". הוא אומר בכמה משפטים: מהפחד והמצוקה נולד שיר, נכתב מעצמו. אין צורך במילים רבות. זה העצב, הפחד, הלבד שכותבים את השיר. המוסיקה תאמר הרבה דברים שלא נאמרו בשיר. המוסיקה – אינם משקרת.
"באמת שרציתי" מגיע בהדרן. שמוליק נויפלד, שהלחין למילים של טל רביב עלה ללוות. ופתאום קיבלתי זמרת, נקיה ממניירות, מתכנסת לתוך עצמה, שרה את הסיפור בהפנמה נכונה. הייתי זקוק לשיר הזה כדי להבין, שאני כנראה אהנה יותר משי-לי עטרי במופע הבא
מהי "קצת אהבה"? ניתן לכמת? מצד שני הוא לא ממש רוצה את ה"אהבה" שכולם מדברים עליה. האהבה שלו היא לא האהבה של כולם. למעשה, יש לו בעיה עם עצמו. הוא אינו מבין מה הוא רוצה מחייו, אבל יש לו תחושה
יש לי סימפטיה לאמנות קונספטואלית, אבל לא ידעתי שהיא קיימת גם בחולון. המעניין הוא שגם בה מעורב האמן שלמה גרוניך. בסוף הערב עלה גרוניך להודות על המחווה, כשכל המצדיעים מצטרפים אליו ל: "יש לי סימפטיה / לאמנות קונספטואלית בתל אביב
לרגעים הייתה תחושה של דז'ה וו שלושים וכמה שנים אחורה לדור ענקי המוסיקה שיצר משהו בראשיתי במוסיקה הישראלית, ענקים מקומיים כמו שלמה גרוניך, שם טוב לוי, שלמה יידוב, מתי כספי. אלון עדר – באוריינטציה המוסיקלית שלו הוא הנציג העכשווי של
לאלון עדר (בנם של יהודה עדר ומיקי קם) יש שורה שאומרת: "החלומות של העתיד החמיצו כמו חלב עמיד" בשיר הפותח "הפעמון", שמתחיל ב – "כולם מתייאשים ממני כי שוב שכחתי את עצמי". כעבור 15 שירים, בפינאלה ישיר אלון: "השעמום פגש
