מי האישה שלא הייתה נמסה למשמע ערמת הסופרלטיבים שרותם כהן משגר. האם זו אמת או גוזמאות לטובת השיר. כהן מערב את כל מה שאפשר – שיר השירים, השמש והכוכבים, גם אלוהים. הוא מאמץ טקסטים כאלה כי הם נוחים לקו הרומנטי
אברהם טל שר כאב של מצוקה, ייאוש, בקשת הצלה, מציאת אהבה. יש בשיר הזה שהוא שר ממעמקים בטון דואב אמת פשוטה שרבים מכירים – החיים תמיד יהיו עמוסים כאב וכישלון. ידידות ואהבה יהיו חבל הצלה. יש חדש? ממש לא, אבל
מה ההבדל בין כתיבה פרוזאית לשירית? קחו את השיר הזה. כתוב הכי פשוט בגוף שני כהספד לחבר. הזיכרונות, הגעגועים, התמונות. הטקסט כל כך לא מיוחד, שנאחזים כבר בשורה סתמית שתקועה כאן: "גם הים זוכר הכל/ הגלים אותו פסקול". זהו ניסיון
חנן בן ארי: "את עוד מתרגשת מהים/ אני לא מרגש אותי כלום/ חוץ מכדורגל". פאר טסי: "את נשארת כמו הים/ אני חולף כמו החול". היש ביניהם נקודת חיבור? המוסיקה מחברת את שני השירים ושני הקולות בצורה יוצאת מהכלל. חנן בן
שרוטה. מתבכיינת. מאשימה את עצמה על חבלה באהבה. "אני דפוקה עם ים של הרס" עצמי, מקוננת הגר יפת בסלסול לייט. מקרה נפוץ לטיפול. מנין זה מגיע? מדובר בהתנהגות מתסכלת במיוחד שמנמיכה את הביטחון העצמי ותוקעת את הבנאדם במקום. כשאנו לא
אשרי המאמינים באהבה ונתינה ללא תנאי בימים אלה. אהבה מסורה בידינו, ויש עולם שלם שניטיב עמו שממתין לנתינה. אהבה היא תולדה של נתינה. אנוש צוברי מחזיר לזמנים של זמרי פולק האמינו בטוב שבאדם. יש מצב לחזור למסרי אהבה תמימים בעידן
התפילה לאלוהים לעולם אקטואלית. גם כאשר הבקשות נשמעות אקראיות, קלישאתיות – הן עוברות מדור לדור. מה מבקש בני מיכאלי? רחם עלינו ותביא שלום עלינו. אין חדש תחת שמשו של הבורא. באופייה התפילה אינה מחפשת לחדש, לא מתעדכנת. אלוהים ככל הנראה
מסוג השירים שאני נמנע לנתח ולשפוט. מצד שני: המטרה מקדשת כמה מילים. נסרין קדרי שרה למען עמותת "גדולים מהחיים" למען ילדים חולי סרטן ומשפחותיהם, מצליחה לתת קול מנחם, מלטף, מעודד. המילים, הלחן מביאים אותה ואת השיר עד מפתן דלתם. הדמעות
פאר טסי מסיים ב"את יפה כמו שקיעה שלא אוכל לראות אותה", ואני מפהק, ושואל את עצמי: אתה עוד מחפש עומק ומקוריות בשירי אהבה ים תיכוניים ישראלים? לא שאין מקום לאהבה ששרים אותה במילים פשוטות ועממיות שמדברות אל הלב. אני מתכוון
"חצי" הוא מספר מאוד מדויק ורציונאלי, אלא שבשפת העם שומעים גם"חצי בן אדם", וגם בשירים – שלומי שבת את ליאור נרקיס חיזקו את מניותיהם בשוק המוסיקה בזכות "בלעדייך אני חצי בן אדם" ("לכל אחד יש"). נועם חורב עשה שימוש סיטונאי
דודו אהרון "פרק את הבקבוק" כדי "לבלבל את הכאב". ניסוח מעודכן של – להשתכר כדי לשכוח. אהרון משחק אותה דואב בשם כל הגברים שנשארו בלילה בחוץ, כי אהובותיהן/ נשותיהן החליפו מנעול. מילים להעצמת כאב שברון הלב? – געגוע זה האח
סאגת גברים בוכים על אהבות נכזבות בז'אנר הים תיכוני תימשך לעד. אין כאן שאלה של מי צריך עוד שירים כאלה. צריך – כי זה חלק מהדי.אנ.איי של הז'אנר. גם דודו אהרון לא יפסח על שיר על אהבה שלא הגשימה את
היא לא צריכה שוב להתאהב. שתחזור אליו ככה כמו שהיא, כמו שהוא. הרי שניהם מבינים מה קורה. היה באלגן. נעשו טעויות, אבל הם בסך הכל בני אדם, ובני אדם שוגים ועושים בלאגנים. שתבין את הראש שלו ותחזור למרות הבלאגן. גברים
שיר הכאב הגדול. איזה מזל שהוא שר אותו. סערת הרגשות שעברה על סהר שליט תורגמה למנגינת לב טעונה, נוגעת ומגעת. גם מי שלא יודע מה מסתתר מאחורי ישתתף בצערו כי עמוק הוא. לפי דף המידע שהגיע, השיר מתייחס לאמו שנפטרה במלחמה
צודק. למי יש כוח לעוד דייט. סיפור של תסריט מוכר ומבאס. שגרת השיעמום והדחייה. ריטואל ללא הפי אנד. היה לי נחמד אבל זה לא מתאים. "אוֹתָן מִלִּים, בַּחוּרָה שׁוֹנָה/ אוֹתָהּ תְּמוּנָה וְאֵין לִי חֵשֶׁק/ לָשׂוּם סוּג שֶׁל רֵאָיוֹן עֲבוֹדָה", שר
לפעמים מתברר כי חלה טעות בפנטזיה. אצל עופר קולקר זה קרה במהלך טיול עם המשפחה במיני ואן באמריקה. מדוע חייבים את מרחבי אמריקה כדי לפגוש באר משאלות? אולי משום שאמריקה עדיין נחשבת ארץ האפשרויות (חלומות) הבלתי מוגבלות, זו שאתה מעמיס
זה בערך כמו להגיד: מצאתי את שחשקה נפשי, או במילים פשוטות: התאהבתי. לא רק התאהבתי, אלא, לטעמי, היא תעבור גם את מבחן ההורים. אם ללכת רחוק יותר – היא כזו שהייתי כורע בפניה ברך ופותח קופסה כדי לשלוף טבעת. אתה
הבחור מוכן לגלות לה כל מה שרוחש בתוך ליבו. ייתן ללב לדבר במקומו, יפתח את בורות הנפש שכוסו, כי היא היחידה. יש סיבות שלא אמליץ על הטקסט לסדנה לכתיבת פזמונים כמו המשפט ההצהרתי הבומבסטי ולא קוהרנטי – "לא היו לי
