נסו להיכנס לנבכי מחשבותיה של טריקסרין. Who's Trixerin?. גוגל בבקשה. לא הרבה מצאתי שם. גם המוסיקה מסתירה משהו. הקול מסקרן. המבנה המוסיקלי וההבעה – כנ"ל. למגדירים יש אתגר. לפני שנפנה לקומוניקט, אני שומע קול בעל מתקתקות מוזרה וטון הזוי. היא
איתי בלטר שר שיר עצוב מאוד על יחסים שנגמרו. סיפור שמושר בקצב סלואו מושן, נגיעות פסנתר שנוסכות עגמומיות. קול נשי שמעטר במגע אינטימי. מספר הסיפור מזדהה עם סיפורה של המאוכזבת, זו שהגיעה אליו "רזה וחיוורת, ילדה בודדה כלה של אתמול".
טל פוגל הלחינה את הפואטיקה הרגשית שלה. פוגל היא הסינגר-סוגרייטר, שאינה נבחנת על טווחי קולה, אלא על מנעד תחושותיה. לא שהוא רחב מאוד, אבל בפס הקולי הצר, הנוגה והמהורהר שלה קיים עולם תודעתי שמצליח להפוך לקולות, מנגינות והרמוניות המשדרות את
טל פוגל שרה טראומת געגועים בתיאורים אפוקליפטיים של סערת גלי ים נשברים ושריפות ענק. צלילי הקלידים והקול הם טון מאופק המתאר בעצבות את הציפיה. פוגל משאירה לקולות ההומים ברקע להעלות את מפלס הגעגועים. שיר קטן, לא מורכב במיוחד. טל פוגל
בואו נחבק את הדכדוך והעגמומיות של טל פוגל. היא נשמעת כל כך שברירית ורכה שבא לעטוף אותה, להגן עליה כמו על איזו ילדה שזקוקה להגנה. השיר מתחיל באפקט של רוח חורפית. האם השיר עצמו אינו מספיק? מספיק גם מספיק. טל
