ה"שם יש" לפי יונה וולך – כמעט משב רוח נוסטלגי. המוסיקה לוקחת את המילים לנופים מעוררי געגועים משנות השבעים. ה"קצת אחרת" הזה. אלתור החליל וקצב ההקשה הנהדרים שחוברים למרחב צלילי של אווירה טהורה. שם טוב לוי "מצייר" את הסיפור התשוקה
ממשיכים במסע הטעימות בפסטיבל ג'אז תל אביב חורף 2016, שכמו פסטיבלי ג'אז רבים בעולם נפתח כמניפת ז'אנרים צבעונית. באולם מס. 3 בסינמטק, ישב גיטריסט, אגדת ג'אז, שקוע בתוך עצמו, פנים לתוך הגיטרה ופרט במהלכים מסחררים, בטון cool ובמיומנות גבוהה. פאט
להתרגע מחדש על השיר הישן, בעיבוד מעודן לפסנתר ולעוד. משב רוח נוסטלגי רענן. שירתו האינטימית של שם טוב לוי, נגינת החליל שצובעת בצבע מלנכולי עוררו בי געגועים של עצבות. האנסמבל מעניק לשיר חיים חדשים צנועים ויפים. במקור "התרגעות" הוא שיר לדינו
שם טוב לוי "מצייר" את סיפור התשוקה הסקרנית של יונה וולך בלהגיע ל"שם". הצלילים מזכירים מהלכים מלודיים מורכבים משירי משוררים שהלחין בעבר. יונה וולך כתבה על ניסיון לגעת / להגיע למקומות רחוקים-הנחשקים נסתרים. היא מעלה אפשרות של עולם אחר: "שם יש
