אריאל סגל שמש
הקול והמנגינה – מוסיקה של אהבה כנה. לגלות שוב את אריאל סגל אחרי כמה שירים נפלאים. השיר נכתב מנקדת מבטו הכואבת של אוהב/ת על הבלתי מושגת, זו שכולם מסתנוורים מיופייה. היא נמצאת בתודעתו/ה – אבל ללא יכולת לקבל אפילו קצת
הקול והמנגינה – מוסיקה של אהבה כנה. לגלות שוב את אריאל סגל אחרי כמה שירים נפלאים. השיר נכתב מנקדת מבטו הכואבת של אוהב/ת על הבלתי מושגת, זו שכולם מסתנוורים מיופייה. היא נמצאת בתודעתו/ה – אבל ללא יכולת לקבל אפילו קצת
הסיטואציה של השיבה הביתה מובנת בימי מלחמה, אלא שליר התאהבה ב"תחזור", והתוצאה היא טקסט טרחני, עמוס במטרות חזרה, שהוא יותר התרפקות נוסטלגית של הכותבת מאשר התייחסות אמת אל מי שאמור לשוב. המוסיקה – פולק אקוסטי אולד סקול צנוע נעים הליכות
זה מדהים לראות כמה מהר מזדעזעת תחושת המציאות שלנו אחרי טראומה , איך האמנות משתנה בהתאם למציאות. השיר והקליפ נוצרו בהפקה מיוחדת של משטרת ישראל להנצחת גבורת השוטרים ולוחמי משמר הגבול שוהגנו בגופם על ישובי עוטף עזה וערי הדרום בשבת
ליר שרה חשיפה עצמית בפשטות כובשת. זו אני. אין לי מה להסתיר. רואים מה עבר עלי. זו חבילת הפחדים והחרדות שאיתי. עכשיו אני מבקשת הפסקת אש. בוחרת לסלוח. להיכנס לאזור שקט. מזמינה את מי שהיא פונה אליו להצטרף אליה. ליר
ציפור פצועה ביערות של בניינים (ובהמשך -"נסיבות ועניינים" – חרוז רע) , נטרף איתה כל ערב, הטבע שלא חיבק אותה מספיק (כלומר?) . הרצון להיזרק איתה בחול. הכותב ניסה להיות משורר, אבל השיר הפך ערבוביה של דימויים סביב הציפור שמחפשת
רואים אותם בהפגנות הגדולות בכול מוצאי שבת. הורים וילדיהם. מה להם ולמהפכה המשטרית? האם נוכחותם בהפגנות מגבירה חרדות, או אולי מרגיעה אותם, שהם לא לבד? מה הזאטוטים קולטים ומבינים מתוך המציאות הכאוטית בישראל של שנת 2023? עברי לידר, אב לילדים
רק אני שמעתי כאן עידן רייכל? אבל לא: הכירו את עדי אברהמי. הקו המלודי הזה, המינור הנוגה הזה לקחו אותי לרייכל. אברהמי יכולה לקבל זאת כמחמאה. אבל המחמאה מגיעה לה בעיקר על הביצוע שטבול ביגון געגועיה. עדי אברהמי שרה את
הדובר בשיר סובל מפרנויה, חרדה ומעיוות בראיית המציאות, לא רואה דברים בעיניים אובייקטיביות בריאות, אלא ממצב נפשי הגורם לו לחוש כאילו הוא נמצא ברדיפה ובסכנה מתמדת, וכי כל האנשים המקיפים אותו הם חורשי רעתו. מצד שני מתנחם בכך שיש "מקום
שני מצבים בסיסיים קיימים במערכת יחסים: או שאנחנו בוחרים לחיות באהבה ללא תסכול, או שהפחד בוחר בנו. עדי אברהמי בחרה בפחד, ריבוי השאלות החוזרות על "איפה" ו"איך זה" מעיד על כך. הפחד באהבה הינו מנגנון הגנה המתקיים לעיתים גם בתוך
נחליף את השיר הזה במשפט הקצר – "אני בדיכאון" – שאנשים משתמשים בו כשלא טוב להם מבחינה הרגשית, ומרגישים עצובים, לא מרוצים או מוטרדים. תחושות של "דאון" מלוות רבים מאיתנו בתקופות שונות בחיים. לעברי לידר יש שיר לפסיכולוג. ביחד ינתחו
למה טובים שניים לשיר אהבה? לא תמיד נולד שידוך טובים-השניים-מן-האחד. זה קורה כששני קולות חוברים "לכתוב" מחדש שיר, הם מולידים לעיתים מומנטים מרגשים. השיר הזה אינו זקוק לשני קולות, כי כל אחד מן הקולות, זה של ים רפאלי וזה של
השומע את "אתה לא לבד", צריך ככל הנראה להאמין לה. ספרתי 18 פעמים את המשפט הזה. אילו קראתי את השיר ללא מוסיקה – הייתי מתבאס. מה קרה לו? השיר אינו נכנס לסיפור. הוא נשאר ברמה של עידוד תחושתי למי שזקוק
נוי פדלון שרה אהבה נכזבת בטון מדוכדכך בלשון זכר. היא בתפקיד הגבר המאוכזב. סיבה? הזדהות עם שנכזבה תקוותו, שנחל מפח נפש מהקשר איתה? לפי טון השירה – מתבקשת החלפת תפקידים. לא מזהה כאן שום סיבה מקורית מצד פדלון לשיר בלשון
הוי, כמה מסכן הגברבר מולה. הוא בסך הכל "ילד טוב", אז איך פתאם משהו נסגר אצלה? לא זוכרת אותו ואותה על החוף? הוא תמה. איך השאירה אותו בדירה ריקה רעב? שניב דמירל יסביר למאזין מהו "ילד טוב". כזה שנשאר אשכרה
מי לוחץ עליה להתחתן? לא חשוב, העיקר שתביא את האחד. אהבה, קושי, פחד, לחץ? נו, באמת. חבל"ז. תביאי ת'אחד, מתאים או לא מתאים – דורשת חברת הלחץ החברתי. לוחצים עליך להתחתן. כן טוב, לא טוב, העיקר שתביאי ילדים. תגרמי אושר
מסכנים הרומנטיקנים של המוסיקה הישראלית בשנים האחרונות. כותב שורות אלו מתבקש 3-4 פעמים בשבוע להשתתף בצער הדואבים. היה לנו כל כך טוב, ורק הזמן יספר את הסיפורים הנפלאים שנרקמו ביחסים בינינו. שר לירן דנינו. ואז יגיע משפט מחרב כמו "לפעמים
יש מצב של אהבה טוטאלית של עצמך – על הטוב והרע? ליר (את שמה המלא של הזמרת לא קיבלתי) אינה מבקשת אהבה מוחלטת של עצמה במשמעות נרקסיסטית, אגואיסטית, אלא לחיות מתוך השלמה עם מה שהיא – לטוב ולרע, לשלוט במה
הקול המלנכולי מלחש את "הרקדנית הכי טובה שיש" למרות שהיא מזייפת לפעמים וגם "הזמרת עם הקול הכי מרגש". מרוב שאורי בן ארי מלא באהבה נכזבת, הוא מעטיר עליה סופרלטיבים בלי הכרה, ותמה מדוע היא בורחת לו ולמה היא נעלמת, כל
מהו "רגע ריק"? ניסיתם להגדיר? זה כמו לנסות להגדיר מהו "כלום". אנחנו לא באמת יכולים להבין את המושג. כדי לתפוס אותו, אנו זקוקים לנקודת אחיזה נגדית. במילים אחרות, כדי לדבר על ה"אין" אנו נזקקים ל"יש". עברי לידר כתב שיר יפהפה
את ההופעה הזו של עברי לידר אתם יכולים להזמין הביתה, בתנאי שיש לכם פסנתר. יגיעו איתו שני נגנים מצוינים – עדי גולדשטיין ואריאל טוכמן. לידר רציני. גם ללא קהל ברחבה שבכניסה למוזיאון הוא מרגיש קהל. משהו מחוץ לקופסה? ארבע ידיים
המוטיבציה לרַגֵש היא כבר חלק מהסטאר קוואליטי שיש לעברי לידר בכמויות גדולות. אני מדבר על ביטחון בימתי, על "פרפורמרינג", על תקשור עם קהל באוריינטציה של תן להם כפי יכולתך, הכי בלתי אמצעי במינונים נכונים של סיפור אישי ושואו. אלא שהפעם – לא
עידן חביב פתח ב"עד שתחזור". עבר מהאין קהל בזאפה הרצליה אל מרקעי הסלון הישראלים. הסיטואציה אינה זרה לו. גם לא מוזרה. הוא יכול להיזכר בערבים כאלה, שהאולם היה ריק בלי שנגיף מסתורי גרם לכך. השיר זכור מיובל דיין. מה טוב
ים רפאלי מחבק את צער הזיכרון, המכיל דמויות של ילדים שנעלמו ועולות עכשיו, וגם חבר מסוים אותו הוא זוכר "כמו אור באפלה", שהשפיע על חייו. לתוך ההתרפקות נכנסות הערות סרק סתמיות שאינן מסייעות לקוהרנטיות של הטקסט כמו "גם לי קשה
יש שמש, יש דמעות, לילה קר וגם אלף כינורות. מלחמה ודממה. מה שהיא אומרת, מה שהוא מרגיש. ים רפאלי לוחץ על דוושת הרגש. הסערה הפורצת מלב שבור מגיע עד קצה המנעד. גבר ממרר את תסכול אהבתם הנגמרת. הטקסט בנוי ממקבץ
תרגיל בשיר אהבה. תרכיבו התמליל נכון: לילה של כוכבים, רוח מנגנת, ריח פרדסים שמשנה את המנגינה, נורה קטנה דולקת, מה זה? שרבוט של מילים יפות. תוסיפו נשמה צועקת. לב נמס. מי שיגיד קיטש, לא אתעמת איתו. המנגינה מעגלת – מעדנת
לפי הקליפ, הזוג הולך על שוד בנקים וחנויות. האם לכך התכוונה הכותבת צליל דנין ב"העיר הזו תיקח אותנו לקצה"? זה אינו מתבקש מהשיר, אלא אם כן הקליפ הוא סוג של המחשה מטפורית. מכל מקום: האלמנט האורבני משחק תפקיד ראשי בנרטיב
מבחינתה – "איכשהו" הוא עוד אוהב. אהבה בע"מ. אריאל סגל כתבה מכתב לאהוב בלשון פשוטה – יותר פרוזאית מאשר לירית, פרט לכמה הברקות כמו "המילים שלך תולות לי את השמש", אבל ככלל השימושים ב"שמש" ו"גשם" שבלוניים, אינם מעידים על יצירתיות
את המילים של השיר לא הייתי מדגים בסדנה לכתיבה יוצרת. הדמעות שנופלות (ממש נופלות?), דימוי העיניים לנהרות (הדימיון משועמם), אילת כ"איזה גן עדן" (איזה באמת?). ירדן ג'רפי, מי שהשתתפה פעם ב"כוכב נולד" עונה 7, לא ממש הקפידה על התמליל אותו היא
לירן דנינו שר בלשון נקבה את מה שעל ליבה של האהובה. משקיע רגש – כאילו ליבה וליבו שווים. אני מחפש תובנה: מה מביא גבר לשיר אישה במיוחד אחרי שנטש אותה? גם אם ללירן דנינו יש הסברים – עדיין מאבד אמינות. ההגיון:
הוא נתן את השירים שכתב "רק לה" – לאחרים לקרוא?! מתברר ש"כולם מכירים אותם בעל פה" (מכתבי ויראליים?) מה רצה להשיג? השתתפות בצער? הקנטה של האהובה הפוגעת? למרות שמדובר בז'אנר הגברים בוכים בלילה, הלב של המתפלץ בוכה דווקא בקיץ. הגיע