אני רואה ושומע את ארקדי דוכין בהופעות מאז שעלה על במה. לא מעט שנים. מעולם לא היה דברן גדול שלא לדבר על בדרן. לא איש של סיפורים בין השירים, לא שיחות ארוכות עם הקהל. כמה מפתיע: עם הפילהרמונית זה קרה
תן לנוסטלגיה למרוח אותך. אני שומע את חמישיית "זהו זה" בגרסה חדשה לשיר בליווי סקסופונו המג'מג'ם של אלי דג'יברי ומתמוגג. השיר נכתב לתוכניתה הראשונה של שלישיית גשר הירקון "אהבה ראשונה", שהועלתה ב־1964. עמוס אטינגר תיאר תחושותיו כלפי אהובה הנמצאת במרחק
ארקדי דוכין הלחין את כתונת הפסים של מאיר אריאל בנוסח "אנחנו העולם", שיר הצדקה שהולחן על ידי מייקל ג'קסון והוקלט על ידי להקת העל בארה"ב למען נפגעי הבצורת באתיופיה, בשנת 1985. לנגד קבוצת הזמרים הגדולה שהתאחדה להקלטות עמד הכאוס שמתפשט
איך תעשיית המוסיקה הייתה חוגגת ללא מספרים. יום הולדת 60 הוא סיבה טובה לחגיגה במיוחד אם אתה מיכה שטרית, ולחברים האורחים שלך קוראים אביב גפן, נינט, יזהר אשדות, ברי סחרוף וארקדי דוכין. צהרי שישי היכל התרבות ת"א. "סולד אאוט", השיב
והשאלה שנשאלת – אם הלב שלך כזה גדול – למה בכלל הלכת ממנה? פרט לכך – לפי השיר לא ממש היו זיקוקים ביניכם – "לא מצאתי חיבוק שייתן רגע שקט", אז איך זה שעכשיו אתה מוכן להפוך את העננים לפרחים
אין לך מושג כמה גדול ולדימיר ויסוצקי ברוסיה, אמרה לי גברת שישבה לידי בשולחן בזאפה הרצליה. שישי בערב המועדון מפוצץ. לא בטוח שארקדי דוכין כיוון את הערב לקהל ה"רוסי", אבל הוא הגיע בגדול. 32 שנה אחרי שהאלבום "רוצה ויהיה" יצא,
צביקה פיק חיבר מוסיקה ענוגה למילות האהבה הקשות של המשורר אלכסנדר פן. נכון: "לא אני הוא האיש" שכתב בשנת 1928(!) מעולם לא היה זוכה לעדנה כזו אלמלא הלחן והביצוע של פיק. השיר נכלל באלבומו "מוזיקה" משנת 1978, והגיע למקום הראשון
מהי אהבה? צהרי שישי, המשכן לאומנויות הבמה ת"א אמצע אוגוסט 2022, ארקדי דוכין מתיישב מול קלידים, בשעתיים הבאות ינסה לתת תשובה. ההתחלה בקשר בין האיש לירח: "בין השפיות לשינה/ בין הילדות לזקנה/ אומרים שיש עוד תקווה/ קוראים לזה אהבה/ ומחכים
אני אוהב את שירי האהבה של ארקדי דוכין. האם נסתפק בנקודה? שנסביר? המנגינות, ההרמוניות. הטון האותנטי. תקשיבו ל"יש בי אהבה" ותבינו מדוע אין מה להוסיף. המנגינות והטון חזקים מהסברים. יש בו אהבה והיא תנצח, שר הטורבדור, וגם אם אתה הכי
תשאירו אותו לרקוד לבד. למה? כי המוסיקה היא אובססיה נרקסיסטית ממדרגה ראשונה. גם אם יפסיקו אותה, ארקדי דוכין מבקש להמשיך להתייחד איתה, להשמיע את המוסיקה שלו, לרקוד אותה, כי היא הכל, מהות חיים, עולם ומלואו. יש בה הכל: מאין באנו,
מה הוא כועס? מה הוא זועק? מה קרה? תקראו את הרשימה למטה. ארקדי דוכין מתפוצץ מרוב כעס, אבל מצליח לשיר בלי להתלהם, במלנכוליה אסתטית. אזהרה: ששום מפלגה לא תעז לקחת ממנו את הכעס הזה. פוליטיקאים מרמים, כשהם "כועסים". תשאירו לארקדי זכות
בואו נתבאס עם ארקדי דוכין. סגר שלישי בפתח. הגיע הזמן לעשות חשבון עם יצר האדם, עם ההסטוריה שחוזרת על עצמה, עם ביטול התרבות. יש לו את זה: ארקדי מגייס את צבא הבודדים, כדי להזכיר לנו מי אנחנו מאז ומעולם. אם
"כי האדם עץ השדה" של נתן זך הולחן על ידי שלום חנוך, ובוצע לראשונה ע"י נורית גלרון בשנת 1981 באלבום השני שלה "שירים באמצע הלילה" וחודש על ידי שלום חנוך שנתיים לאחר מכן ל"על פני האדמה", אלבום קאברים לשירים שהוא
שני משפטים שאני מוציא מההופעה נטולת הקהל של ארקדי דוכין בזאפה כדי לחבור לימי המצוקה: "בין הבלבול לאסון – יש פיתרון" "בין האפל לנסתר בעולמנו הצר, אומרים יש עוד תקווה". ארקדי מעיד על עצמו שהוא חטף "דבר כזה שנקרא התמוטטות
אני רואה את ארקדי דוכין בהופעות מאז שעלה על במה. לא מעט שנים. מעולם לא היה דברן גדול שלא לדבר על בדרן. לא איש של סיפורים בין השירים, לא שיחות ארוכות עם הקהל. כמה מפתיע: עם הפילהרמונית זה קרה לו.
לפקוח עיניים להתבונן מסביב. ההיינו כחולמים? האם אנחנו על סיפו של עולם חדש. האם זה סוף העולם? האם יש תקווה חדשה לשינוי? ארקדי דוכין ונמצ'ק – זמיר גולן מעלים את השאלה בתחילת האלבום בשיר "אהבה זה ריחוק", ובסופו, ב"בהיינו כחולמים".
לפי מספר הפעמים ששמעתי וראיתי את עמיר בניון בהופעה בשנה האחרונה (20 שנות יצירה, פסטיבל הג'אז ת"א), אני יכול להיחשב מעריץ, מהסוג הזה שממתין לו בכניסה האחורית של היכל התרבות אחרי ההופעה כדי לחבק ולנשק, לפני שמישהו מריץ אותו לתוך
והרי הודעה: השידורים של רדיו הנטאשות חזרו. תעברו תחנה: יש סיבה להאזין לתחנת הרדיו הפיראטית-פיקטיבית גם אחרי 25 שנה. שידורי בלה בלה חזרו מעודכנים. לשידור התפרץ ליאור אשכנזי בתפקיד הגיבור המפוצל מהאלבום הכפול – א. וקסמן, התרוצץ בשלל פרצופים נהדרים בין ארקדי דוכין את מיכה
"ביום בו מתה האהבה, נולדתי אני" (מתוך "שץ") כבר בהקשבה ראשונה, אני יכול להגיד: מאה דקות של שני דיסקים נפלאים. ארקדי דוכין את מיכה שטרית כתבו אופרת פופ עצובה, צינית, חיברו סיקסטיז לניינטיז. חיברו פינק פלוייד, דייר סטרייטס, רוק, ראפ
אהבה. מה היינו עושים בלי אהבה? אבל האם האהבה שינתה את דרכה? לפי המשוררת רות בקר ז"ל משהו לא טוב קורה עם האהבה. הדימוי שלה לאסירה/עצורה מכיל את התובנה: משהו השתבש. היא לא כתמול שלשום. הנשים בשלהן, הגברים בשלהם. האהבה
רגע, מה בסך הכל מבקש ארקדי דוכין? שנעצור את מרוץ החיים, שנוציא את הילדים מהמסכים ונשלח אותם לגינה, שנשב על ספסל ככה סתם, נחייך זה אל זה, שנפסיק לחשוב נדלן, אין עוד מה למהר, אין סיבה לאחר. אוטופיה? אחרי הכעס
די בקול המלנכולי של ארקדי דוכין ובמנגינה שתואמת מצב רוחו כדי לייצר בלדת אהבה פשוטה, שבה היוצרים דאגו לחרוזים מתאימים ("עזוז-לזוז", "דחליל-דליל"), כשהם מנסים להתחמק מהנדוש במעין הומור ("גוסס" במקום "מת" עלייך). על השאלה מדוע הבחורה יצאה איתו לבלות בצימרים בדרום
ארקדי דוכין הוא כבר על תקן ערב שירה בציבור. שני צלילים, ותן לקהל לשיר במקומך. הפסנתר שלו מצלצל יפה. הדכדוך הרומנטי-אמוציונאלי-מלודרמטי – חביב הקהל. עכשיו הוא רותם את "חדר משלי" לקמפיין המטה הלאומי "105" להגנה על ילדים ברשת, שמובילים המשרד לביטחון פנים ומשטרת
קובי אוז מריץ סדרה על המוזיקה הישראלית בערוץ 11 ("כאן"). הוא מנסה לבדוק סוגיות אחדות הנוגעות ליצירה וליוצרים במוסיקה המקומית, אולי גם להגיע למסקנות. פרק 2 "שמע ישראל – הצליל של האמונה" מנסה לבחון את הקשר של המוסיקה הישראלית ל"עולם
עכשיו זה הוא. תכירו: ארקדי דוכין. קיץ 2018. גן הפסגה ביפו. לילה לבן. הופעת חינם. כולם מוזמנים. כיוון שאני מתגורר ארבע דקות הליכה משם – גם אני הוזמנתי בלי להירשם ברשימת מוזמנים. כמי שכותב על מוסיקה, הופעת "חינם" היא חלק
איך הולך סוכר עם כאב. תשאלו את ארקדי דוכין. יתן לכם הרצאה (למטה). ההיפ הופ המלודי הזה הוא תמצית של כאב וסוכר. ארקדי עשה מזה ראפינג ידידותי למשתמש עם מיני אפקטים אופנתיים, משהו שנשמע כסינתוז קולי. שיר על פערי רצון בלתי
אהבה מהי? ארקדי דוכין כתב עוד וריאציה בשפה פשוטה. מבקש לשחזר משהו מהאהבה של פעם. היום אין לו מושג מהי אהבה, אבל במצב של געגוע, בא לך לעשות משהו שיחזיר למקומות שפעם העלו את קצב הלב, רגעים של שמחה, ללא
הקהל הישראלי מחבק את להקות שנות השמונים והתשעים. רוב המצליחות של אז חוזרות מן העבר. גם "החברים של נטאשה" חוזרים מהתשעים, והפעם עם "שינויים בהרגלי הצריחה" האלבום השני של הלהקה שיצא ב-1991. היום כבר מדובר בשמורת טבע מוסיקלית. הם היו
מני פאר ז"ל ראיין פעם את ארקדי דוכין בתוכנית טלוויזיה, ובסופו של ראיון אמר לו: "לך תשיר, כי לדבר אתה לא יודע"… ארקדי, איש של אתגרים, ידע שגם זה יגיע. בפסטיבל הפסנתר הוא יוכיח, כי אפשר לצאת מהסגירות, להיפתח ולומר דברים
תשאלו אותי על מה אינני מוותר בפסטיבל הפסנתר החדש? אז ככה: יש לי כבר רשימת חובה, אבל כמו בפסטיבלי הפסנתר הקודמים, התברר לי, כי החמצתי את המופע שלא הכי עניין אותי ממבט ראשון. התברר לי שטעיתי. מראית העין שוב הכשילה.
