הלהקה ירדה מהבמה. דודו טסה התיישב כדי לסיים עם "אני גיטרה" של נעמי שמר “אני גיטרה הרוח מנגן עלי בחילופי עונות”. צמרמורות. זו היתה רוח של השראה גדולה, כאילו הוא כתב את השיר ושר על עצמו. הקהל בבארבי הדחוס רצה עוד. 24
ג'אז בבארבי, מעוז הרוק? נו טוב, בעבר קיימו במקום גם ערבי שירה בציבור. (כן, שרהל'ה שרון הופיעה בבארבי!). היה מעט דימיון בין שני הקהלים, אם כי בטוח שאין מדובר באותם הקהלים. והנה, הביג בנד של אלי דג'יברי עושה הסטוריה. יוני
מועדון בארבי ספטמבר 2018. מסובבים מחוגי השעון שלושים שנה לאחור, ל-1988. הקאמבק סולדאאוט. סוגר קופות. הקהל סוגד לו. שר את השירים. למוסיקה של פעם יש תעודות ביטוח. הקהל, כידוע, אוהב מזון מוכר. גם מי שעוד לא נולדו אז מתחברים לקאמבק. מצד
בהדרן הגיע Blue Skies מהאלבום Yours To Keep. אלברט המונד ג'וניור שר ללא להקה. השקט שאחרי הסערה. שיר להתאהב בקלות. זה הולך ככה: There are things I could've told you/ There's a time and a place/ Where my words, would
השיטה עובדת. תן שם של אלבום "מיתולוגי". תן תאריך עגול המאזכר שנת יציאתו. חבר ביניהם, ויש לך סולד אאוט – במיוחד אם אתה אהוד בנאי. שלושים שנה ל"אהוד בנאי והפליטים" – איך אפשר להתווכח עם יום הולדת שכזה. אבל אם
האלבום החדש שלשמו התכנסנו, הוא היותר ריתם נ' בלוזי של אסתר רדא, פחות אתני באוריינטציה אתיופית גם רגאיית. נתחיל בשורה התחתונה: המופע היה מהטובים ביותר שלה באינטרקציה עם ששת נגניה, בהשקעה, באורחים ובתאורה. לאסתר רדא יש קול נשמה רב עוצמה דינמי
בסיום שר אריק ברמן "ועם הזמן אתה אומר זה רק ילך ויסתדר, מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא". השיר הזה הולך איתו לתוך הקהל. אם ארצי ולידר מחפשים חיבוק תוך כדי תנועה – גם לברמן מותר. יום חדש נפלא? לפי "אהבה ואלוהים
הקלילות המחויכת, המתיקות הכובשת. המוסיקה הרעננה. לולה מארש המציאו משהו חדש. בפופ – לא פשוט להמציא משהו חדש. יעל שושנה כהן וגיל לנדאו עושים את זה בדרכם הייחודית. אנחנו ב – Wishing Girl, שיר שלישי באלבום, רביעי בהופעה יעל שרה שיר אהבה כמו ממרחק,
לפני 29 שנה הקימו שלושה מתולתלי שיער הרכב שנרשם בדפי ההסטוריה של הרוק הישראלי. אסף אמדורסקי, עמיר "ג'נגו" רוסיאנו וירמי קפלן מתבוננים היום בתדהמה ביוטיובים של "תערובת אסקוט" כדי להבין מה עברו הנערים מאז. בפרק הראשון של סדרת הרטרוספקטיבה של
עד היכן מגעת הורסטיליות של החצוצרן אבישי כהן? כהן שהגיע לבארבי עמוס בערימת סופרלטיבים של מבקרי הג'אז בעולם,עתיר תארים כ"אמן הג'אז הטוב ביותר בצרפת ואלבום השנה" מטעם האקדמיה לג'אז בצרפת, הוא חצוצרן אסרטיבי, סקרן בלתי נלאה לאקספרימנטים ולהרחבת גבולותיו היצירתיים.
אחרי השיר השני, סיפרה נינט לקהל על געגועיה לוייב של הבארבי. שמחה לחזור מאל.איי. הודיעה – באתי לתת בראש. מצד שני, אין לי ספק, שההופעה בבארבי היא תשובה לשאלה, מדוע נינט טייב מגיעה רק לביקור. נתנה גם נתנה בראש באחת
נמצא הילד. הוא התבגר. הוא רגיש יותר, עצוב יותר. הוא שר משפט כמו "צריך לפעמים לראות בחושך". רגע לפני שאתם יורים, נסו לראות גם מבעד לאפלה. לראות דברים שאינם ברורים מאליהם. החשכה מעוררת געגועים. "איפה הילד" מתגעגעים לטוב של פעם,
יש אלבומים, שאתה מבקש להישאר סגור איתם באוזניות, לחוות אותם הכי קרוב לליבו של היוצר, ללבך. 13 השירים ב"שרף אורנים" קירבו אותי למקום הזה. החשש היה להתרחק ממנו, כאשר הם (השירים) יגיעו לבמה. האזנתי לאלבום שעות אחדות לפני ההופעה בבארבי.
מול הבמה בבארבי רקדו זוגות "ריקודים סלוניים" כמו פעם. על הבמה ניגן בגיטרה איש בפאת תלתלים שחורה. רוברט בילבו ווקר, בן 79 לפי הביוגרפיה, הוא בלוזמן, גם רוקר, הוא המרקיד הערב. תבקשו ממנו לזרוק איזה בלוגראס – אין בעיה. גוספל –
מרקורי רב סיימו עם The Dark Is Rising מאלבומם All Is Dream. מערבולת מסחררת של אלט-רוק מלודי-חלומי. הפלצט הנפלא של ג'ונתן דונהיו מאפיל על צלילי הגיטרות והתופים. הצליל משדר מסתורין. "חלמתי עלייך בזרועותיי, אבל חלומות תמיד משקרים". מה טוב ומה
שלום חנוך התחיל ב"נגד הרוח". ישוב על כיסא. נגנים מולו בחצי מעגל. יוסי פיין לצידו. במה ממוקמת במרכז הבארבי. הקהל יושב מסביב. בעידן המ.טי.ווי קראו לפורמט "אנפלאגד", כלומר רוק – אבל כמה שיותר אקוסטי. עוד תחנה של שלום בגלגול הזה.
ההדרן Everything For Free הפך לשירת הקהל, סיומו של פרק נוסף בסיפור האהבה המתמשך בין הקהל הישראלי ללהקת קייס צ'ויס, K's Choice, החבורה הבלגית, שסופרת פעם שישית בישראל. הקאמבק הנצחי של האח והאחות, שרה וגרט בטנס, עובר, איך לא, דרך
כמה אמנים חוגגים יום הולדת בהופעה מיוחדת? מצד שני, חמישים אינו גיל שאפשר לעבור עליו לסדר היום. פעם אחת בחיים. לא תהיה הזדמנות שנייה. זה אינו יכול לעבור רק עם עוגת יום הולדת, שושנים אדומות והפי ברסדיי בפייסבוק, במיוחד אם
ליאו באד וולש מנגן מהקרביים, נגינה פשוטה, תחושת אמת. שיקגו בלוז, אולד סקול בלוז, גוספל בלוז, מיסיסיפי בלוז.
רק בבלוז נגנים לא פורשים, גם כאשר הגוף מאותת להם. הייתם מושיטים לליאו באד וולש (83) יד לחצות את הכביש. לפי איך שהאיש בג'ינס זז על הבמה (כפוף, איטי), נראה שהגיע זמנו להתחמם על כיסא נוח במרפסת ביתו. אבל כשוולש
לא יודע מי דאג לייצר את תחושת ה"קאלט" סביב "אתה חברה שלי" – שירי המשוררת יונה וולך המולחנים של ערן צור, אבל ה"קאלט" הזה, מתברר, כמקדם מכירות יעיל. צריכים בכל זאת להתקיים תנאים: למשל: שמה של המשוררת, מהפכנית בשירה העברית, בהחלט
שלוש שנים אחרי האיחוד שהגיע אז לבארבי, חזרנו לאותו מקום להמשך מסע התחייה מחדש של האפגן וויגס. גרג דולי, ג'ון קרלי ושות' ממשיכים לנוע בנתיב הגראנג' של התשעים. הצרחות של דולי נשמעות רלוונטיות מתמיד. שלוש שנים אחרי, וההתרגשות של אז
סיבת ההתכנסות – אלבום בעברית. בחלק השני – מעין הדרן – שירים באנגלית. השוואות? – יש מקום. בשירים בעברית הוא הסטורי טלר המאופק-מופנם. השירים באנגלית – שילוב של טרובדור פולק עם רוקר בלוזי בהרכב שנותן לגיטרות מרחב אלתור גדול. יכול
אחרי האלבום, הגיעה, איך לא, הופעת השקה, כולל אורחים בתפריט. חשש צפוי: נהנית מהדיסק – למה לקלקל את הטעם הטוב? צפירת ארגעה: הטעם לא רק שלא נפגע. נשארתי עם טעם של עוד. לא עניין של מה בכך למי ששומע בעשרים
דניאלה ספקטור: שירים ההופעה במועדון "בארבי" ת"א דצמבר 2014 – "כל הזמן אנחנו שוכחים", "רעם תותחינו", The Call עם רותם בר אור קרא עוד
"כל הזמן אנחנו שוכחים", שרה דניאלה ספקטור. אנחנו, אם לשחרר צפירת הרגעה, לא שכחנו. מה הם חמש שנים מאז ראינו אותה בתיאטרון תמונע בתוך הזמן הגדול. באלבום החדש, "כל הדברים היפים" דניאלה ספקטור שרה על הזמן הגדול, למעשה – על השכחה
עברו כ- 3 שנים מאז הצגת הפורטיס האחרונה שראיתי. איך הזמן ברח לי. אני מדבר על נובמבר 2011, "החבר הוא אני", חזרתי לאותו מקום, כאילו הזמן עמד מלכת. תחשת תמול-שלשום. סיבת ההתכנסות טובה מאוד: לחגוג לפורטיס 60 שנות ילדות. הזמן אינו
דקות לפני שפזרו את מסיבת ההשקה, רז שמואלי שרה "פנסים": "לא אמעד יותר לא אפול, את הדמעות שלי לא רואים, בניתי בעיניים מבוכים, החיוך שלי מסתיר, החיוך שלי מסתיר". בהופעה, לעומת הדיסק, החיוך שלה פחות מסתיר. בדיסק היא נשמעת יותר סולידית,
רוח הג'ה הרסטאפרי של בוב מארלי חוזרת לנשוב בבארבי בפברואר לטובת הקופות הצוהלות. בשני ערבים יעלו זמרי ישראל לחגוג למארלי 69. (הוא נולד ב-6.2.45) לנו יש הרי תירוץ טוב: הוא אחד משלנו בזכות ה – Zion שהתרבות הרסטפרית אימצה. יש
את הידיעה הקשה על מותו של אריק איינשטיין אזכור מההופעה של שלמה גרוניך, מועדון בארבי, נובמבר 2013. שלמה היה בהלם. רגעים שאינך יודע איך מתרוממים, איך ממשיכים במיוחד מופע שיוצא לדרך בסימן "גרוניך חוזר לרוק'נרול", בשפת הקלישאה – בועט, מגובה
