אכן העולם השתגע, השמים קדרו עלינו ב-7 באוקטובר, הרחובות הפכו קרים ומנוכרים, ואנחנו מחפשים בתוך האופל כנפים לבנות של מלאכים לעוף לשמיים. זה היה הקליפ הרשמי של הסדרה, "המנדט לידתו של סכסוך" – The world’s gone crazy, סדרה דוקומנטרית שהועלתה
ליר שרה חשיפה עצמית בפשטות כובשת. זו אני. אין לי מה להסתיר. רואים מה עבר עלי. זו חבילת הפחדים והחרדות שאיתי. עכשיו אני מבקשת הפסקת אש. בוחרת לסלוח. להיכנס לאזור שקט. מזמינה את מי שהיא פונה אליו להצטרף אליה. ליר
בעידן שכל יוצר שלישי מוציא שיר, שאיתו הוא רץ לקבל עזרה נפשית, ילון לוי צריך לעבור תחקיר (יכול להיות פסיכולוגי) על האופטימיות הנאיבית שלו. אם השיר הזה היה תרופה אמיתית למצוקות הנפש – היו עומדים אצלו בתור במקום לפסיכולוג. אלא
"משחקי וידאו" הוא סינגל הבכורה של לנה דל ריי, שיצא ב -באוקטובר 2011, למעשה – להיט הפריצה שלה. היא כתבה את השיר עם כותב השירים ג'סטין פארקר לאחר שניגן לה את אקורדי הפסנתר שיהפכו לעמוד השדרה של השיר. קצב איטי,
תחושת המשורר ששירו כבר עמד להיוולד, אבל נשאר אי שם בין שמיים לארץ. "מי אני בשיר"? מביע את התסכול. תלמהאליגון-רוז אינה רק מתוסכלת. היא מתפעמת. מרחפת. היא בספירה אחרת. מרגישה קטנה מול שמיים ומים. בהתפעמותה עושה שימושים במטפוריקה של בעלי
פרינס (פרינס רוג'רס נלסון, יליד מיניאפוליס 1958) כתב את השיר לסרט "גשם סגול" Purple Rain, כאילוסטרציה לקטע בו הוא מאבד את נערתו אפולוניה ליריבו, מוריס דיי. בסרט, דרמה פרוידיאנית, המערבת משברי יחסים בינו ובין הוריו בימי התבגרותו, רואים את פרינס
המים הם הבסיס לקיומנו, הם נוזל החיים, מוטיב רב משמעות, באשר הכל כמעט סובב סביב ובתוך נוזלים המקושרים לחיים. הדר זכריה התייחסה למים כמוטיב גם בצורה הפיזית וגם בצורה המטפורית שלהם. למעשה היא עושה ככל העולה על רוחה עם מושג
"שדמתי" – שיר ישראלי? כמעט בא להגיד – כן, לא רק משום שיש ל"שדמתי" לפחות 12 ביצועים שונים, אלא משום שבשיר הזה שהולחן ב-1927, התגשם המיזוג בין מערביות ומזרחיות בתצורה מוסיקלית חדשה. ידידיה אדמון – בן המוסיקה המערבית ספג והטמיע
האם הייתה זו טיפת גשם או דמעת אדם שנותרה מהפרידה ביניהם? זו השאלה שעומדת במרכז שירה של לאה גולדברג. איך הופכים סונטת אהבה לירית לשיר מצמרר? כי כאשר קוראים את השיר ללא הלחן ובלי טון קולה המדוכדך של נורית גלרון,
אם סיקסטיז לנצח – זה השיר הזה (California Dreamin) . קליפורניה של "האמהות והאהבות" ממשיכה לחלום כבר 47 שנה. בראיון שנתנה ב-2002, סיפרה מישל פיליפס, חברת להקת "האמהות והאבות", כי השיר נולד בחורף קר מאד בניו-יורק של 1963. היא הייתה אז נשואה טרייה לג'ון
אז איזה שושן נקטף על ידי היד הנעלמה? האדום או הלבן? לשיר הזה לפחות עוד 13 ביצועים מוקלטים. הוא נכתב בשנת 1943 על מפית נייר בקפה "כסית" בתל-אביב. יעקב אורלנד ומרדכי זעירא ישבו שם עם שרה, אשתו של זעירא והגישו לה שני שושנים, אותם קנו
רועי רבינוביץ' מנסה דרך עצמאית מחוץ ל"הקולקטיב". שיר פשוט על יחסים בסימן שאלה. מה הוא רוצה? למרות מודעות לכך ששום דבר לא באמת נמשך לנצח, הוא מעדיף שהיא תירגע ולא תהפוך את העניין ביניהם לקשה יותר. הביט האלקטרוני בפתיח מהווה
בל"מי אכפת" (מאלבום Egypt Station) עוסק פול מקרטני בבריונות באינטרנט. השיר נולד מתוך רצון לדבר אל המאזינים הצעירים שלו. .הסרטון בן שש הדקות מציג אותו בתפקידו של ד"ר לורנץ, מהפנט התנהגותי ומטאורולוג, שמנסה לעזור למי שהשחקנית אמה סטון מגלמת בבעיות
לולה מארש בחרה קאבר לאחד הלהיטים הגדולים של שנות השישים. זה הדואט היחיד של האב פרנקי ובתו, ננסי שהגיע אי פעם לראש מצעד ה – 100 בארה"ב. כנ"ל – בבריטניה. מקום ראשון ב-1967. השיר נכתב על ידי הפזמונאי קרסון פארקס, אשר הוציא את השיר יחד
אכן – קסם. מסוג השירים שנולדים מתוך השראה גדולה, ונמרוד לב שכתב והלחין התאים אותו ככפפה לדואט עם אורלי פרל, אז ב-1998, פרודתו הטריה. שיר אהבה לא קונבונצינאלי. המילים עוסקות בזוגיות מנקודות מבט שונות. מה אחרים חושבים/ אומרים עליה, ואיך
יש מקום לחשב מחדש יחסים קורסים. היא מאמינה ב"הגיון" – גם כאשר הכל נראה אבוד. אפילו רואה שמש מעליה. מתוך התמימות וחוסר הניסיון שלה, היא מנסה להגיע לטוב, לתקווה, לאושר. הטקסט ראוי לליטושים. למשל: משפט כמו "נשכיח מעלינו את העול
מציאות ואמנות כרוכות זו בזו. יהושע לימוני בחר במהלך ארס פואטי לתיאור סיטואציה של ריב – "מילים שנאמרו אתמול / חזרו בבוקר לאכול / לאכול לי לאת הלב". במקום להישבר, ללכת לאיבוד – הוא נשאר כדי להפוך הסיטואציה לשיר שהולך ומתבקע במקביל
משירי האהבה הלא שגרתיים של היוצרת האיסלנדית. ביורק תמיד תישמע אחרת, ובכל נושא, גם בשירי אהבה. השיר מתחיל בקצב תזזיתי בקולה הבודד ובצלילי נבל שמכניסים לאווירה מייצרת מתח. שיר על פגיעותה של האהבה, כמו גם על התסכול בעטיה של השגרה.
לירון בן שמעון אופטימית, למרות המציאות שעומדת בניגוד לאמונה בטוב. טוב=ניסים. בן שמעון מאמינה בכנות בקיומם של ניסים – ברגע המיועד להם להתגשם. למרות ריח של "דם יזע ואבק" (אנלוגיה ל"דם, עמל, דמעות ויזע" מנאומו של צ'רצ'יל לעם הבריטי במלחמת
ההזדהות של הכותב והזמר עם הנופלים טוטאלית. נשמע כמו נאום ליום הזיכרון לחללי צה"ל. השירה, הקצב, הפאתוס – ככה לא שרים היום. רן אלירן, בן 80, כוכב זמר עברי בשנות השישים, רוב חייו בניו-יורק, הפך את ההזדהות לפרץ רגש מלודרמטי.
נתקענו על 20. הכל הולך ב-20. עשרים סיגריות, עשרים דקות, עשרים שנה, עשרים סיבות להיכנע, גם להישאר במיטה. נו טוב, אם פול סיימון הציע 50 דרכים לעזוב את אהובך, גם לאסף אברבוך מותר להציע מספר. מה דחוף ב-20? אהבה בת
פעם, כשכתבתי ביקורות לעיתון (לא של המדינה) – לא הפסדתי פסטיבל ילדים או פסטיגל. רוממה בחיפה (כן, הגעתי גם לשם) היכל התרבות, היכל הספורט. ימי סערות וחמסינים. הגעתי, התיישבתי ביציע בין אמהות חמודות-עצבניות וילדים משתאים-בוכיים-לחוצים (פיפי) דאגתי שמיקי פלד המיתולוגי יסדר
יש טקסטים שעל הנייר גורמים לך לעבור לשיר הבא, חוסר מקוריות משוועת, נדושים על גבול השערוריה, אבל אז מגיעה המוסיקה, ומביאה משב מרענן. אחת מהשתיים: או שהמוסיקאי החליט שהוא לא ישיג עבור המוסיקה שלו סחורה טקסטואלית טובה יותר, או שזה מה
אם זה "סתם עוד יום שעובר", איזה בלגנים יתרחשו ביום קשה יותר? הנה רשימת הדברים של חיטמן לסתם יום שעובר – הכל תקוע ונמרח, החום ששובר, הראש שמתפוצץ, מתבלבל בין רע וטוב וגם צרות שמגיעות בלי הזמנה. נורא, לא? אבל
