בלוז טאקו בר

בהדרן הגיע "החומר החדש", שיר שפותח את האלבום החדש של משינה "מתים, שרים הולכים", שיר איטי, אפלולי, בלדת רוק נוגה על השוני שבינו ובינה. הדובר עף למקום רחוק עם "החומר החדש", שזורם לו בראש, היא רוצה הכי קרוב את הכל. היא צריכה תקווה. הוא

אני ממתין בשקיקה לישן והטוב הזה של משינה, להקת בגרותי (לא נעוריי), כלומר למשהו בנוסח הישן והטוב, שמעלה אותי מחדש לנסיעה איתם ברכבת תחתית מאז רכבת הלילה לקהיר. אם יש מוסיקת רוק שמחזירה אותי לשפיות זמנית בעידן של אי שפיות