שמעון בוסקילה – ה"אוחתי" שלו ריגשה אותי
תקשיבו לשיר הזה בלי להבין מילה. זה מה שעשיתי. הפתעתי את עצמי בהתאהבות מהירה, עוד לפני תרגום. אני שומע מנגינת רגש, טון של אהבת אין קץ. במרוקאית – זה מפעים. זהו שמעון בוסקילה של "יה מאמא" ו"עלש", ששר את הלב
תקשיבו לשיר הזה בלי להבין מילה. זה מה שעשיתי. הפתעתי את עצמי בהתאהבות מהירה, עוד לפני תרגום. אני שומע מנגינת רגש, טון של אהבת אין קץ. במרוקאית – זה מפעים. זהו שמעון בוסקילה של "יה מאמא" ו"עלש", ששר את הלב
מה רוצה גוסטו לומר ב"אומרים ש.."? האם הוא מייצג איזושהי תפיסה שמתייחסת בציניות למה ששגור בפי הבריות? יש שיגידו: אין לנו שליטה על מה שאומרים ויש שיאמרו: אל תאמינו למה שאומרים. בתאוריה אפשר להניח שגוסטו גורס – אומרים מה שאומרים,
יש משהו רחום וענוג בשירת גוסטו לזהרה. הוא מעניק לשיר שנכתב במקור כשיר אהבה ודאגה של אם לבתה למירי מסיקה את הארומה המזרחית העדינה שלו. העיבוד – עקב בצד אגודל, אמיר שהסאר שולח צלילי חליל אל חולות המדבר, אריאל אלייב
גוסטו מתפייט על געגוע שמחבר מקום עם דמות מן העבר. הבית הישן שקשור באהבה נסתרת בלתי מוגשמת, שנשארה טמונה אי-שם עמוק בלב. הטקסט הנוסטלגי מעט מיופיף. פרחים שקמלו, שירים שאהב כמו עיניה החומות. לא חייבים לקשט בדימויים רק כדי להתהדר
במקום לבכות ולקטר על מפגעי הימים הקשים, מציע גוסטו ל"אח" האובד צרור עצות. "הקשב לזמן", "אל תעצור עוד יש חלום", "רק אם הלב שלך יוכל לתת, אתה תוכל לנוח באמת". הפניה ל 'אח' מסמנת את הכיוון. מדובר לא בקרוב משפחה
מי יכול לגלות את סודות חייה של נדיה? מה קרה לה? איזו טראומה עברה? צרותיה הפכו אותה לנודדת ומנותקת. לא תזהו אפילו לאיזו דת היא משתייכת, לאיזה רובע היא שייכת. בכל זאת: בשיר היא משתתפת בגוף ראשון, מתרפקת על ימיה היפים.
גוסטו במערב וליבו במזרח, במרוקו. המפגש מוביל אל אחד מאלבומי ה – cross-cultural היפים ששמעתי מעודי. הוא שר בערבית מרוקאית (ערבית-מוגרבית), שירים מקוריים, והתוצאה מלודית להפליא, יש שיגידו "מערבית" מדי. מבחינתי – עונג אמיתי. גוסטו נוגע בשורשים שלו, אבל נמצא לחלוטין כאן, במערב,
מדברים על "מוסיקה מזרחית", על שורשים, על שרת התרבות שמטיפה ל"שורשים מזרחיים" במוסיקה, ורוקדת עם אייל גולן. על גוסטו היא שמעה? אני מניח שאין סיכוי. לרבים מאתנו אין מושג מהי תרבות מזרחית אותנטית. הרוב יודע ש"מזרחית" זה הפופ הים תיכוני
קבלו כמה אמיתות חיים על פערים בין אנשים, שכוחן יפה לצמיתות. גוסטו טרח וריכז כמה מהן לשיר בשפת אמו מוגרבית-מרוקאית הטבעית לו מבית הוריו. החיבור בין פופ ברוח התקופה והמוסיקה הזו מזכיר מה שזמרים כמו שב מאמי ו – Khaled
קשה להאמין שעוד כותבים שירי אהבה כאלה ב-2016. מיטב הקלישאות נאספו למסיבת הנוסטלגיה הרגשנית של דוד בן בסט בשת"פ של חיים משה. המדבר, הגשר הצר, השבילים, הגשם, צביעת המציאות ולכל אלה מצטרף פסנתר שהוא קנה לה. המוסיקה – סלואו כמו
לא משתתף בצערו. עופר לוי מסלסל התבכיינות על אובדן האהבה כאילו חרב עליו עולמו. כבר יומיים לא יצא מהחדר, לא ישן, מעשן, משוגע, "חולם לאהבה". ההתייפחות הגברית הזו גרמה לי לעקצוצי מבוכה. עד כך הטרגדיה גדולה? אני לא נוטה להאמין
יש זמרים שדי במנעד הקולי שלהם כדי שנאמין כמעט לכל מה שהם שרים. על הנייר שיר קצר ופשוט על גבול הפשטני. אבל כשמיכאל פרץ שר את המילים במנגינתו הסנטימנטלית של גוסטו, השיר מתעצם. מיכאל פרץ שר על הקונפליקט בין ויתור
גוסטו מתגעגע לברהם משוק מוכרי התבלינים, האיש שמכר מחטים, אבל מה שמשך אליו הייתה נגינתו שורפת הלב במנדולינה. ההתרפקות הנוסטלגית מתורגמת לתערובת קצבית קליטה ונגישה של לטיני ומזרחי, שאינה זקוקה להאזנה שניה. הקלות המאוד נסבלת. שיר סימטרי עממי פשוט, מה
עוד שיר על אהבה? אפשר לנסח את השאלה בצורה כזו: מי צריך עוד שיר על אהבה? אני מבין שבין גוסטו ליצחק קלפטר נרקמו יחסי יצירה. גוסטו עשה קאבר ל"צליל מכוון", וקיבל מקלפטר "שיר על אהבה". מה חדש בענייני אהבה? אל