אמילי קרפל מתרגמת חרדות לשיר סינת'פופ יפהפה. מסובבת מחוגים לאחור לשנות השמונים ומחברת לעכשיו בהפקה מוזיקלית מלוטשת טקסט? משקף מצב הפרט בעולם משתנה פוליטית, אקלימית, אקולוגית. "זה לא משנה איזו מסכה תלבשי/ אנחנו נלחמים לאוויר/ כל סנטימטר של אדמה קרוב
"אתה חושב רק על עצמך. אני שונאת את זה. לא אכפת לך שאנחנו מתדרדרים. חולמת עליך, חושבת עליך, אתה מטריף אותי…" ו"נופלים כמו שלג/ אתה צריך לדעת/ שהשלג הזה קבר אותנו, אבל אנחנו נזרח מבפנים". מה מקורי בטקסט? ממש כלום.
לא נשאל מיהו "אחיו של בנג'מין". תשאירו אותו כ – Benjamin's Brother. לא יזיק, כנראה, לקידום מכירות. גם הסימון במשבצת ה"אינדי", אצטלה יוקרתית נוחה, שאינה קורצת למיינסטרים, יתרום לאיפול הראשוני, חלק מהאסטרטגיה השיווקית. השיר: מוטב להיוולד מבוגר כדי להבין את
רונית רולנד שרה תחושה שלאחר פרידה מבן זוג. החיים שלפני הטירוף והחיים שאחרי. מבחינתה נוצרה פרספקטיבה חדשה. מהמרחק הזה – היא אוהבת, אפילו משוועת. השמחה נעלמה, הרגש נותר, אף התחזק. טקסט פשוט המביע כאב הגעגוע על רקע צפוי של חורף
היא ישראלית? חיפשתי בדפי הביוגרפיה. אנחנו הרי שבויים בתפיסות מיושנות שכל מה שמריח "ישראלי" צריך להישמע פחות טוב, כשמדובר במוסיקה באנגלית. אז הנה דוגמא שאומרת: סלקו דעות קדומות. אלה דורון שמה. קודם כל – המוצר. עטיפת קרטון מושקעת, ספרון מילים
הקופצניות והאה-הא-הו-הו עשו לי הרגשה אפרת-גושית, אלא שההשוואה לא תעשה טוב לסמדר אקראי. דווקא העיבוד וההפקה של גיל לואיס מאפילים על האינסטנט הזה שמוגש רוק פאנקי מהיר וחטיפי וגם משפרים אותו מקצה שיפורים: עבודת בס יפה, כניסה אקוסטית ביוניסון עם הקולות.
הטקסט הקצר והמרופרף של סמדר אקראי מנסה להעביר משהו מחדר מיטות שנשמע כמו – אני רוצה להירדם, להיעלם, וגם כשנהייה קשה יותר איתך אני רוצה להמשיך ולהישאר. מה-מי-למה? השיר קצר וסתמי מדי כדי להבהיר סיבות-מניעים. מעבד השיר פתח בפראזת קונטרבס
היא שרה את תחושותיו על מה שארע בינו ובינה בלילה אחד, מציבה אותו כדובר ללא מנוח שעושה חשבון נפש בעקבות הסתלקותה. מצא איזה חלק שהיא השאירה אחריה בטעות. נזכר בהליכתם, מודה באשמתו על מה שקרה. משתומם על הצער שנשכח. שיר
