לפני 37 שנים כתב אריק איינשטיין שיר אפוקליפטי: "יושב מול הנייר, העט ביד כמו חרב/ יושב מול הנייר, רוצה לשפוך הכל./ יושב מול הנייר, רואה אותך נופלת/ מביט אל הנייר ולא יוצא לי קול./ אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן/
שמונה שירים מאירים זמרת יוצרת שכותבת את הלכי נפשה. אם את/ אתה ב – Mood הזה, תהיו לגמרי איתה. אצל עינב ג'קסון כהן אין בלופים. זו היא. שרה הכי טבעי וחשוף את תחושותיה. צערה מגיע ממקומות אמיתיים. על איכות השירים, כל
צליל אווירה הזוי חובר לשירתה הנוגה-עגמומית של עינב ג'קסון כהן, ששרה את האמת שלה על יחסים בלתי פתורים בינה ובינה בליווי פסנתר. היא תוהה על מהותם (של היחסים) שיש בהם איזושהי שטחיות, ללא הגיון, ללא הסברים. היא מחפשת את המלים
