הדג נחש שירת הסטיקר אמני המוסיקה המקומיים כנראה התרגלו למציאות בה אתה יכול לצרוח, אבל שום דבר כבר לא יזיז. האידיאל שהמוסיקה תפתור כל בעיה נשמע היום יותר נאיבי מאי פעם, אבל לחגוג – ואללה, בכייף. אולי מהחגיגה תיפתח בסוף
מאז פלסטינה תחילת המאה, שומדבר לא קרה. המעגל חוזר לאותו מקום. הבשורה המרה יותר: שום דבר גם לא יכול להשתנות. עוד יום של חול בארץ הקודש עבר, ונמאס כבר לקטר. את הכעס והעצב מלווים "הדג נחש" במוסיקה של שמחת חיים
אם שיר מחאה – אז לקרוע להם את הצורה. הדג נחש גייסו אפילו מקהלת ילדים, כך שגם הדור הבא ייתן קולו בקונטרסט מוסיקלי נפלא. הכל נמצא בשיר. הזווית הלא פוליטית של האזרח שעד היום היסס לומר את מה שמעצבן אותו/
שאנן סטריט נכנס מהאולם, ירד במדרגות ההיכל ועלה לבמה לפתוח מופע הדג נחש, שיתברר בהמשך כאחת מהחגיגות הגדולות שידע היכל התרבות בת"א. מאותו רגע, הקהל על הרגליים, לא יתיישב לשנייה במשך השעתיים הבאות. זה הזמן להתעורר. תרימו את הידיים, תרימו
ירושלים – מה יום מיומיים? הדג נחש חושבים שעוד לא נאמר הכל עליה. ירושלים על ראש שמחתי, ירושלים על ראש התבאסותי. קבלו שיעור על מהות מערכת היחסים שבין האדם למקום. האם ירושלים היא כמו ברלין, לןנדון, פריז או ניו יורק?
באחד הזפזופים שלי ברשת, עליתי על שיחה בין שלמה ארצי ליונתן ריגר במסגרת "ועידת המשפיעים" של ערוץ 12. המשפט הבולט של ארצי בשיחה הזו היה: "בשונה מפוליטיקה, במקום שיש מוזיקה, אנשים לא מופרדים אחד מהשני, אין להם מחשבה מפרידה". ארצי התכוון
אני הולך מעט לאיבוד ביער המילים של הדג נחש, ומנסה להבין למי שייכת השפה הזו. את מי מייצגת, או שזו שפת סתרים שלא מייצגת אף אחד, אבל נועדה להרים את החגיגה, להביא את הדגים אל הבמה על צונאמי. בכל זאת
באוגוסט 2020 הוציאה להקת הדג נחש בעיצומן של ההפגנות נגד ביבי שיר שנקרא "בומבה". השיר נפתח במשפט: "מטירה מבני ברק מלב המדבר/ ירושלים או סתם איזה כפר/ פותחים את הפה כי זה מה שנשאר". בראיון עם קובי אוז על תרבות
פירושו של השם "גלי הזמר" Waves Of Nightingales, יש שמכנים אותו "בנג'ו הודי". הוא אכן כלי מיתרים שמוצאו מהודו ופקיסטן שהתפתח מהטאישוגוטו Taishōgoto היפני. לכלי שתי מערכות מיתרים אחת לצליל קבוע (drone) והשניה – למנגינה. המיתרים מתוחים על לוח פריטה,
שהדג יסתום בתקופה הזו? כבר חשדתי שזה לא יקרה, שנמאס להם לנסות להשפיע בשירים ובמוסיקה, כי אין תכלית למדינה, שבה הרוב מסוממים על ידי איש אחד. הגיעו ההפגנות, ונולד שיר. הדג נחש אינם נושאים דגל. אינם מתיימרים להוביל את המאבק
"לעיתים יצטברו ערימות המתים יחטט באפו המנהיג/ לא אנחנו ניסוג/ לא אנחנו נבליג" מחאה? – מחאה וזעם! המסר אומר: לא פשוט לעשות שלום כשיש לך עם כזה – "בור ועם הארץ פוגש את פוץ ועם הספר/ ולא ידעו לשוחח על
כבר עברו 16 שנה מאז יצא "לזוז", אלבומם השני. "הדג נחש" הניפו שלטי מחאה, עשו "היפ הופ" ציוני אירוני מהמציאות המקומית וגם הזמינו לתוך הגרוב ברחבת הריקודים. לא ש"הדג נחש" המציאו משהו חדש. פאנק, ראפ, סול ג'אז, היפ-הופ הם סחורה אמריקאית מוכרת ומשומשת,
יוסי פיין מוסיקאי, בסיסט, מפיק ומעבד עמוס סופרלטיבים – מגיח עם אלבום משותף לו ולמתופף ואיש ההקשה בן אילון. המגמה ב – Blue Desert – להעביר את המוסיקה האינסטרומנטאלית לקדמת הבמה. פיין הוא מוסיקאי קוסמופוליטי. מחבר בין תל אביב, ג'מאייקה, ניו-יורק ואפריקה. נע בין
עדיין "וולקאם טו יזראל". לא יברח האלבום הזה. כל שיר ממשיך להיות נכון לאתמול-לעכשיו גם למחר. פה ושם בתוך העננות הכבדה של הדג נחש, ישנם סימנים של התבהרות חלקית. לבנאדם בשיר יש שאיפות אבל עדיין "לא עישן את כולם", בבוקר
"אצבע משולשת" היא תנועה מזרחית מגונה של זקירת אצבע האמה לביטוי זלזול והתגרות במשמעות של "שם זין". כך מסיימים "הדג נחש" את אלבומם החדש (העשירי) "וולקאם טו איזראל". אפשר לפרשן את השיר בשתי צורות: זה מה שיש לומר אחרי 22
יכול להיות שהדג נחש צודקים. מחאת נגד כבר אינה עוזרת. אם אתה רוצה לשמור על שפיות, תתחיל מהצד המואר של הירח. הרעיון שמוסיקה יכולה לאחות ולתקן – מעולה. הביטוי – "זו אינה המהפכה שלי אם אי אפשר לרקוד אותה" מיוחס
כבר עברו 50 שנה? בן כמה היה דני סנדרסון כשהתחיל? אבל מי אנחנו שנתווכח. אמרו 50, אז 50. אמרו חגיגה בצהרי שישי – אז הגענו להשתתף. פרט לסרטון "דני 1963", שפתח את המפגש, בו נראה סנדרסון שר בבר-מצווה And I Love
"עוד יהיה טוב בארץ ישראל", ששר דודו זכאי בפסטיבל הילדים של 1978 הוא אנכרוניזם, שמשמש את "הדג נחש" לסימפול לצורך אירוניה, על רקע מציאות מאוד רעה בארץ ישראל של ימינו (אלימות קשה במקום שנשלט ע"י גנגסטרים ואפליה של מיעוטים) שרק
"ילדי בית העץ" – פרק ההמשך. ההצלחה מייצרת מיתוג. עכשיו – כבר הצגת ילדים מצליחה, סדרת טלוויזיה בחינוכית. יש מקום לשירים חדשים, לצירוף כוכבי מוסיקה נוספים. נוסחה מנצחת – שירי ילדים למבוגרים, שירי מבוגרים לילדים. הכותב המבוגר לוקח את "האני"
הם פתחו בשיר פרומו לעשן המתוק, באינגליש Legalize, "תעשו את זה חוקי נעשן את זה חופשי". שיר המנון לגראס לבנים ולבנות. לפי החגיגה במועדון, לא חייבים לקחת ללב לריאות. קל קליל, אוויר טוב. תשירו איתם, בנים כבנות. הדג נחש דורשים
רן כהן אהרונוב, מי שכתב את שירי הילדים של "ילדי בית העץ", מסיים את האלבום בפואנטה – בקולו שלו. הוא מספר על הילד שחיכה שהעץ ליד ביתו יגדל כדי שיוכל לבנות עליו בית, אבל כשהעץ גדל הוא היה כבר גדול
אברהם טל וקרולינה שרים שירי ילדים? לא האמנתי למשמע אוזני ולמראה עיני. כשהדג נחש עלו לשיר (שיר ילדים), הבנתי שמשהו חריג מתרחש. אנחנו בזאפה ת"א, שעות הצהריים המוקדמות. גם נציגי מוסיקת המחאה ערים לעובדה, שאי אפשר להשאיר את תרבות הילדים
זו אינה המחווה האחרונה ליוסי בנאי. יהיו עוד הרבה. לא רק הגעגוע. ממש כמו ערבי הזיכרון למאיר אריאל, התחושה היא של אובדן ענק תרבות בגודל שרוחו לא יכולה למות. היא לא תמות. יוסי בנאי ממשיך להלך בינינו, להיות חומר נפלא
אחרי 11 שירים, אני לא יודע מיהו יאיא כהן אהרונוב. כלומר – זהו הבחור המתולתל שאוחז בס ב"הדג נחש", אבל באלבום הזה הוא אינו דג ולא נחש, לא חתול ולא אריה. הוא כמה חיות שמתרוצצות על הפס קול המוסיקלי שלו.
בהתחלה בדקתי מה כתוב על הכרטיס. האם הגעתי ביום הנכון? על רקע תפאורת עומק מדרונית מקרקל, צעדו נזירים גרגוריאניים עטויים גלימות כבדות לצלילים סימפוניים, זמרת סופרן בשמלה אדומה פצחה בשיר ממרומי הבמה. האם אני במופע של הדג נחש? נו, טוב,
מה לדג נחש, היפהופ ישראלי מקורי ולמוסיקה קלאסית? לא בטוח ששאלתי אותה השאלה על אסף אבידן וברי סחרוף עם הסימפונט רעננה. אבל "הדג נחש" ומוסיקה קלאסית משום מה לא מתחברים לי, אף מעלים תמיהה וסקרנות. האם זה גימיק או שמא
זה הולך ככה: מאז פלסטינה תחילת המאה, שומדבר לא קרה. המעגל חוזר לאותו מקום. הבשורה המרה יותר: שום דבר גם לא יכול להשתנות. עוד יום של חול בארץ הקודש עבר, ונמאס כבר לקטר. "הדג נחש" ממשיכים לקטר ומזמינים את הקהל
שלום חנוך לא הופיע במה שמכונה "הפגנת המיליון". הביע הזדהות, אבל לא הסתדר לו מבחינת הלו"ז וההופעות. לא בטוח שדווקא שלום חנוך היה הכתובת המדויקת לערב כזה. הדג נחש הגיע בעיתוי הנכון. להקת מחאה פאר אקסלנס. למעשה – להקת המחאה
הדג נחש שחררו רמיקס חדש של "אני מאמין". קראתי את הטקסט – כמעט מאמר על המבאס בחיים המקומיים, פוליטית חברתית. הצרה, כמו שאומרים הדג נחש – לאף אחד זה לא מזיז את התחת. באזור שבו מתחוללות תמורות, הדג נחש כנראה לא
אני לא מתלהב מטרנד הרמיקס, במיוחד כשהוא סתמי, מנותק מקונטקסט. עבודת הרה-מיקס יכולה להיעשות עם או בלי שיתוף פעולה של האמן. רוב האמנים בחו"ל נותנים יד חופשית לטכנאי המיקסים להתפרע עם השיר שלהם, לעשות בו כברצונם. אחרי הכל רוב עבודת
