אני אוהב לחזור לשירים של הנטאשות. זה לא שכל שבוע אני מטפס על סולם להוציא איזה אוסף או את ה"בלה בלה", אבל הנה הזדמנות להתרפקות: מתאימה לי במיוחד המלנכוליות הפיוטית שלהם. דוכין המדוכדך תמיד השלים את שטרית הרומנטיקן הבלוזיסט. בואו
והרי הודעה: השידורים של רדיו הנטאשות חזרו. תעברו תחנה: יש סיבה להאזין לתחנת הרדיו הפיראטית-פיקטיבית גם אחרי 25 שנה. שידורי בלה בלה חזרו מעודכנים. לשידור התפרץ ליאור אשכנזי בתפקיד הגיבור המפוצל מהאלבום הכפול – א. וקסמן, התרוצץ בשלל פרצופים נהדרים בין ארקדי דוכין את מיכה
"ביום בו מתה האהבה, נולדתי אני" (מתוך "שץ") כבר בהקשבה ראשונה, אני יכול להגיד: מאה דקות של שני דיסקים נפלאים. ארקדי דוכין את מיכה שטרית כתבו אופרת פופ עצובה, צינית, חיברו סיקסטיז לניינטיז. חיברו פינק פלוייד, דייר סטרייטס, רוק, ראפ
אין בעיה למצוא סיבה למסיבה. לפני כחמש שנים, ביום ההולדת ה-20 אירחה הכנסיה את התזמורת האנדלוסית ואת אהוד בנאי. גם הפעם במלאת 25 שנות רוק, הצטרף אהוד בנאי, והגיעו גם החברים של נטאשה ועמיר בניון. תאריכים הם ככל הנראה מקדמי מכירות
"בדקה אחת שפויה הצלחתי לראות / את אוניות הצער טובעות /בים גדול של תקוות קטנות ויין." הדרה לוין ארדי חוזרת ל"שינויים בהרגלי הצריחה" של "החברים של נטאשה" משנת 1991, אז בביצוע המקורי של מיכה שטרית. השיר הוא תמצית חוויה רגעית של פיכחון, צלילות
