לפני מה שקוראים "smooth Jazz" היה smooth music. יש הבדל. Smooth Jazz היא פריצת הדרך המסחרית של אמנים לקחת מוסיקה מקורית ולהעניק לה מצע ג'אזי לייט. מוסיקה כזו מעולם לא נחשבה לז'אנר, אלא למוזיקה שהעניקה תחושה נינוחה. חמאתית, עסיסית, רכה
זהו אלבום האולפן ה-49 של פרנק סינטרה שיצא בשנת 1967 המוקדש לבוסה נובה. בשנות ה-60 צבר סגנון הבוסה מעריצים בקרב קהל אוהבי הג'אז והפופ. סינטרה הקליט את האלבום עם המלחין הידוע ביותר של הסגנון אנטוניו קרלוס ז'ובים. באלבום ז'ובים ניגן
התצלום האייקוני של דיוויד בואי שצילם בריאן דאפי הוא החלק המרכזי של תערוכה המציינת 50 שנה לאלבום Aladdin Sane מ-1973. ה דיוקן שהפך ל"מונה ליזה של הפופ", מוצג עכשיו בסאות'בנק סנטר במרכז לונדון. "אלאדין ומנורת הקסמים" Aladdin Sane, האלבום פורץ
אדם למברט אמן הקאברים מאמריקן איידול, שיגיע לישראל ביוני להופעה אחת, חוזר לפורמט שחשף אותו. אייקון הפופ המועמד לגראמי, דמות בולטת בקהילת להט"ב וסולן קווין – קרא לאלבום בפשטות יומרנית High Drama, אוסף מגוון להפליא של קאברים. הקאברים ברובם שונים
אם פרנק סינטרה היה מלך הג'אז הקולי, טוני בנט הוא סגנו. כשסינטרה הלך – ירש אותו בנט כמעט באופן טבעי. אילו סינטרה חי כיום הוא היה בן 108. בנט ילד, רק בן 97. שר טוב יותר מהרבה זמרים בני 50.
המוסיקה שירים של Ethnic Whispers לוקחת ליקום אחר. צאו לשם. יש כאן כמה ממיסי לבבות גם אלו העשויים מאבן: Prelude של ונגליס יכול גם לסחוט דמעה בפראזה מלודית אלמותית. השיר "אהבה סודית" של גיורגיוס סטווריאנוס (רצועה 11) – כנ"ל. אתה
כמה זה 77:04 פלוס 78:14 דקות? 155.18 דקות או 2.59 שעות של צלילי פסנתר שיעשו עליכם פעולת ריכוך קשה. סגרתי חלונות, מזגתי יין אדום משובח, עמעמתי את האורות. כול הקלסיקונים ניגנו לכבודי, והם היו מה-זה רומנטיים. רשימה חלקית של מלחינים:
נדיר לשמוע קולות כמו של תרזה סלגיירו Teresa Salgueiro ניקיון עילאי, קול סופרן קטיפתי נוגע בשמיים. הליווי הוא של גיטרות קלאסיות, גם סינתיסייזר. "מדרדאוס" (בפורטוגזית – מדרדאוש) – אם האלהים" הוא שמו של מנזר שבו עשתה הלהקה חזרות, והגם שהחומרים אינם
נדלקתי בזמנו על "הנערה של החבר הכי טוב". התחברתי עוד יותר ל – "Just What I Needed", לסולו גיטרה בלתי נשכח. מילים פשוטות: הייתי חייב להגיע לאלבום. אלבום האולפן הראשון של The Cars, שיצא ב- 6 ביוני 1978 בחברת "אלקטרה".
חסר לי בשנה האחרונה רוקר כמו דומיניק האריסון, שם במה יאנגבלאד. אלבום האולפן השני שלו Weird מצדיק היכרות – לפחות ראשונית. זהו האריסון בקיצוניותו. למעשה – המקום אליו הוא שייך, מגלם את היאנגגלאד שבו. הצעיר מצפון אנגליה, בנה את השירים
אחרי 15 שירים, יש תחושה שאלישה קיז כיוונה אחדים מהם לתקופת המגיפה. באלבומה השביעי היא מציעה קול מעודד, מסרים של אהבה, תמיכה וקבלה. ב""So Done" , בשיתוף פעולה עם חאליד (Khalid), יש לה מסלול חדש לאחר ייאוש, שרה בקול סולפול
רבים מהשירים היפים של ברזיל אכן מגיעים מבתי הקפה. לכל משורר ומוסיקאי יש בית הקפה שלו. בהקדמה לדיסק עולים שמותיהם של אנטוניו קרלוס ג'ובים Antônio Carlos Jobim ווינשיוס דה מוראס Vinicius de Moraes שישבו על קפה בחוף איפנמה בשנות השישים והתבוננו
אמריקה של עכשיו לא קיימת בשירים של ג'ון לג'נד, זמר הבלדות ששבר לבבות ב – All Of Me,. לבטח הקליט את השירים לפני המגיפה ולפני הרצח של ג'ורג' פלויד. גם כך, ספק אם היה נוגע בעניינים האלה. הזמר הרומנטי הפופולרי
חברת "פוטומיו" חוצה את גבולות תחומי מוסיקת העולם לג'אז. ללא ספק חידוש. Women of Jazz הוא אוסף שמציג 10 זמרות ג'אז מעולות מצפון אמריקה במבחר של סטנדרט'ס ושירים חדשים. קלאסיקות ג'אז, ברודוויי, שירים מקוריים. יש לי חולשה מיוחדת לזמרות ג'אז
אחדים מכוכבי הפופ של ימינו מתבלטים דווקא על רקע תקופה, שאמורה היה לייצר ניכור על בעידן טכנולוגי שמבטל את הביטוי האומנותי האישי. הלסי (בת 25 במקור מניו גרזי) היא דוגמא לאמנית פופ שבאלבומה השלישי מצליחה להוכיח את ההיפך – להביט
כשנשאל על ההשראה לאלבום אמר פוסט מאלון: "אחרי שעשיתי את המעבר מ- L.A ליוטה, אני חש שב- L.A ובהוליווד ישנה איזשהי אווירה מוזרה, לפיה יש שם הרבה ערפדים שרוצים רק למצוץ לך את החיים. אני רציתי להעיף את זה ממני.
שתי נשים מספרות סיפורים במנגינות ובאלתורים. על הפסנתר – אורית דוקלר, על הקונטרבס – הדס טריינין. בתום חצי שנה של עבודה משותפת נולד דואט מוסיקלי פורה וייחודי מהצלבה של שני כלים אקוסטיים. המוסיקה האינסטרומנטלית מגיעה כמשב רוח סתווי אחרי הקיץ. המנגינות,
בואו למסיבת 80. פרנדלי פיירז לגמרי נמצאים שם. תערובת של א-הא ו – Disclosure. שלישית הפופ האלקטרוני עובדת על קו רציף של מוסיקת דאנס קליטה בעיבודי נשיפה תוססים. אלבומם השליש שיוצא 8 שנים אחרי הקודם. בין הלהיטים מקדמי מכירות – "Silhouettes"
האלבום החדש של בסטיל Bastille לוקח ללילה אחד בחיפוש אחר הסחת דעת מן האפוקליפסה הסובבת. הוא נפתח ב – Quarter past midnight – השיר הזה מספר את סיפור השוטטות המאוחרת וחוויית העולם האחר בחיי הלילה של העיר. הוא עוסק בהחלטות הרעות שאנחנו עושים הן
טום אודל. יליד צ'יצ'אסטר, בריטניה, היה בן 22, כשזכה בפרס "הבריט" בקטגוריית "בחירת המבקרים", על אלבומו Long Way Down. הבלונד שלו אולי הטעה. הוא לא היה הצעיר היפיוף שמפזר תדמית מתקתקה. הפסנתרן הציג קול בעל מנעד ווקאלי תחושתי מרשים ושירים שמגיעים ממקומות של
לפי אתרי האינטרנט, בעשר השנים האחרונות יצאו לפחות 10 אוספי "להיטים גדולים" של שירלי באסי, מה שמראה שבביקוש לקטלוג העבר של הזמרת אין פיחות. לא מזמן, יצא לה אלבום רמיקסים! אבל נדמה לי, ש"אלה חיי" הוא בכל זאת אוסף הלהיטים השלם
שבע שנים חלפו מאז האלבום האחרון של סנו פטרול 'Fallen Empires'. שבע הוא גם מספרו של האלבום החדש. האלבום השביעי של הלהקה ב-25 שנות קיומה. החל מהשיר הפותח Life On Earth, מקבלים אלבום של מנגינות מופלאות, פופ-רוק במיטבו שחוזר לאיזו
Gumbo, גמבו, הוא נזיד עשיר תבלינים שמקורו במטבח הקריאולי. אמיר גבירצמן משתמש בו כטאפורה לעולם המוסיקלי הגלובלי שלו שמייצג כור היתוך קוסמופוליטי של צלילים ותרבויות. האלבום ההמשך ל – Inhale-Exhale, ("שאיפות ונשיפות") שיצא ב-2010. אמיר גבריצמן, רב-נשפן, ממשיך לסובב גלובוס
"Little Dark Age", על שמו נקרא האלבום, הוא שיר על ניסיון להסתיר סוד אפל ולשמור אותו לעצמך. הסוד עצמו יכול להיות אינספור דברים, תלוי בפרשנות שלך. המוסיקה – בין דפש מוד לפט שופ בויז, פופ אלקטרוני, נגיעות שנות השמונים. הקול
ייסורי ולבטי האהבה של אסף אבידן הם בית הספר להתאהבות. אצלו זה תמיד פרק המשך. נוור אנדינג סטורי. סיפור מתמשך שממשיך למגנט. הפסנתר וקולות הרקע שמכניסים בצורה מענגת, כמה שזה נשמע ציני – אבידן כמו מתענג על פיוט האהבה בקולו
"אטרקציות נעורים", אלבום הבכורה של בארנס קורטני, הוא מפגן מרשים של מנגינות, עיבודים אטרקטיביים וקול טעון בהבעה עוצמתית ייחודית. האלבום מוליך בדרך מסע של לילות שכרות, נוסטלגיה מעורפלת, ואומץ לב של אדם צעיר לשיר את עצמו. סינגלים כמו "Fire" ו
אוסף העושה צדק עם זמר ענק. לניל דיימונד (יליד 1941, הוכנס להיכל התהילה שחל הרוק אנד רול ב-2011) למעלה מארבעים שנות קריירה. ארבעים הלהיטים בשני הדיסקים, נותנים את כל התמונה. לא פרנק סינטרה, אבל זמר שעשה פופ מלודרמטי משובח. אפשר
לא בדיוק "רדיו המחתרת" אלא פסקול "מדומיין" לסדרת הטלוויזיה ‘The Man In The High Castle' משנת 1962 המבוססת על ספרו הבדיוני של פיליפ קיי. דיק המתאר את המתרחש בעולם 15 שנה לאחר שבעלות הברית הפסידו במלחמת העולם השנייה וגרמניה הנאצית
נתונים על רקע צלילי ה – De Novo Adagio הנוגים בפסנתר שפותחים: ארבעה עשר פרסי גראמי, תמלילנית ופסנתרנית מוכשרת להפליא, זמרת נשמה וריתם נ' בלוז, מפיקה, שחקנית, יזמית, תורמת ופעילה למען המאבק העולמי באיידס. היכן רף הציפיות? בסיום הצלילים הנוגים
דה שאו מאסט גו און. תקשיבו לקולו של המשורר בשיר הפותח Stigmes. המשורר מת, אצל חאריס אלקסיו ההצגה נמשכת: יש לכם 14 שירים חדשים להכיר. לא פשוט, אבל כדאי. נו, מה תוותרו על חרולה אהובתנו היווניה. חאריס חוזרת – הפעם
