השקת האלבום

אחרי שלושה אלבומים, גיא ויהל נשמעים ראש מוסיקלי אחד. משלימים זה את זה, ובמועדון התיאטרון הצליחו להעמיד מופע פופ-רוק מהוקצע ומלוטש. אני יוצא מהביקורת על אלבומם האחרון, "השמש תזרח". הם שרים על דמויות נשיות אבודות. טון הכאב יוצא מגיא מנטש.

ב"כאחד האדם", אלבומה החדש, קורין אלאל מחפשת דרכי מילוט והצלה ליציאה מן השפלה אל המישור, כמו גם את המפתח אל החופש ואת הפרצה בגדר שתוביל לארץ בלי ניגודים, גם רצון לחזור לתמימות של פעם מול מצעד חדשות האיוולת של היום.

יש לה קול נמוך ומחוספס, נדיר בסוגו בתחום השירה הנשית. סוג של מריאן פיית'פול. היא משתמשת בו כדי לשיר על אכזבות מהעזר שכנגד. "נמאס לי לתת לך כל כך הרבה חיזוקים… נמאס לי לראות אותך שוב נלחם בין אשליות". היחסים

מעטפת הדיסק היא מַראָה (Mirror) אשר מעוותת את פני המתבונן. אין עליה שום סימן – לא תצלום, אפילו לא שורת כיתוב אחת, שתזהה האלבום עם אלון עדר. שננסה לתהות על קנקנו? מצב של אבדן זהות, ניסיון להביט במראה ולברר מי

יש אלבומים, שאתה מבקש להישאר סגור איתם באוזניות, לחוות אותם הכי קרוב לליבו של היוצר, ללבך. 13 השירים ב"שרף אורנים" קירבו אותי למקום הזה. החשש היה  להתרחק ממנו, כאשר הם (השירים) יגיעו לבמה. האזנתי לאלבום שעות אחדות לפני ההופעה בבארבי.

הייתי סקרן לדעת האם ניתן להעביר את המורכבות הטקסטואלית והמוסיקלית של "2023" מאת איה כורם לבמה. יש אלבומי קונספט שצריכים להישאר באלבום, כפי שהוקלטו. הפיכתם להופעה עלולה לחבל בהם. זה מה שחשתי במהלך ערב ההשקה של האלבום. "2023" היא יצירה

כתמים של תרבות רוק אותנטית. זו התחושה בסיום 8 הדקות של "ליבבתיני" בהדרן. ארז לב ארי והלהקה מותחים את גבולות השיר. התזמור סוחף. פעם, בעבר חשבתי, שמתאים לשיר הזה עיבוד אקוסטי. אחרי הביצוע הזה, אני חוזר בי: כך צריך להישמע

לקראת סיום הגיעה מחרוזת להיטים עם "רקדי", "אחת ויחידה", גם "רעיה" ו"האחת שלי". שיאי ההופעה? התבוננתי בקהל. הוא נשאר תקוע. מה קורה כאן? מי התעייף, ישי לוי או הקהל? סיבת ההתכנסות: אלבום חדש, "עכשיו הוא חול", מהטובים ביותר שלו, שיצא

אני קורא את מה שכתב ארקדי דוכין לקראת סיומו של ספר דיסק מהודר חדש, "לאהוב או למות", 25 שירים העוברים דרך סיפור על משפחה שחיה בעולם מתפרק, שבמרכזה  אדם שיוצא למסע, במהלכו הוא מנסה להפשיר את הלב של עצמו ושל

המתופף הסיר במהלך הערב חולצה. בחוץ קור אימים, בתוך המועדון היה חם. חם מאוד. כבר מהשיר הראשון "מנגינות", הבחור, חצי גוף עירום, חבט בתופים ללא לאות, כאילו הוא מכסח במופע מטאל. החברים שי להב ואורן ברזילי אינם הרד רוק, אבל

שתיים בלילה. שיחות מהבטן, השיגעון שחוזר אליה. חלומות שסוגרים עליה. לפני שהגעתי לרידינג 3, שמעתי את "כמו בהתחלה", השיר שפותח את האלבום החדש, כמו גם את המופע. דנה לפידות תישאר כמעט לאורך כל המופע על תדר תחושתי גבוה. קול טוב,