חדשות המוזיקה

קולדפליי לייב 2012
DVD

קולדפליי לייב 2012

כריס מרטין פונה לקהל בשאלה שמוכרת מיצירה של "פינק פלויד": Is There Anybody There? יש שם מישהו בחושך? מן צחוק כזה. כי בחוץ היו איזה 140,000 זוגות עיניים ואוזניים. הם האירו את החושך, עשרות האלפים שצויידו אותם מבעוד מועד בתאורה

עכשיו לתמיד

איך שכחת את אור טרגן?  בוש והיכלם לך. מה לעשות: פרח לי השם. כוכב נולד 10. מקום ראשון. זוכרים? זה מה שקורה לי בתחרויות אירוויזיון. יום אחרי הזכייה – אני שוכח הכל. מי הוא הזוכה שוודי, נורבגי או אסטוני? אני דווקא נזכרתי

הלב על השולחן

אייל גולן קורא לכם. שבעה עשר שירים בחדש. גם כותב שורות אלו הגיע. אחרי הכל הבטיח "לב על השולחן", וכשאייל גולן פותח לב – מגיעים להציץ פנימה. אולי נגלה משהו חדש.  שבעה עשר שירים? מה קרה? תן שנים עשר – ושיחקת

נוסע על הכביש המהיר – בהופעה

הכביש המהיר מחזיר לדרכים הישנות של רובס. לקודם שלו הוא קרה "מתחיל מחדש". כאן הוא חוזר להרבה ישן. דבר אחד אפשר להגיד על דני רובס נכון לעכשיו: דברים קורים בזמן נכון. נפתחה עוד דרך אל האושר: הקהל לא מחפש חידושים

לאהוב אפשר

אהבה שלא הוגשמה, שיר שחסרה לו מנגינה. מה היו האמנים עושים ללא החסר. החסר הוא שאמור למלא. הנקודה היא שהניסון לגייס את החסר ליצירה הופך שגרת כתיבה. געגועים לארז. הדמיון צועק הצילו. נשאר רק לחלום. המשפט "לאהוב אפשר" הוא ברירת מחדל

אשירה

הביטחון שהשם יעזור. יסלח, יגמול. הביטחון כה גדול – שהלב ישמח עוד בטרם העזרה. אין שום ספק, מאמין המאמין: אלוהים יעזור. על כך ייאמר: אשרי המאמין. כלומר – טוב לו למאמין. אבל הביטוי הזה נאמר בדרך כלל בלגלוג על אדם

כמו שהלב מרגיש – ההופעה

כמו שמרגיש ליבו של כותב שורות אלו – הראל מויאל עדיין לא שם – לב הקונצנזוס, הגם שהוא מכוונן לתדרים הגבוהים של אהבת הקהל באגף המיינסטרים בין שלמה ארצי לשלומי שבת. צריך להודות: הכוונות להגיע לקיסריה – ברורות. הראל מויאל

ה' מֶלֶךְ

Oh My God – מה אשם השם? למה עשו לו את זה? מה חטאו ומה פשעו שהאב והבן לבית אלבז מביאים את רוח קודשו לא לבית הכנסת, אלא לרחבת הריקודים על ביט אלקטרוני מהסוג הנחות. אינני אדם דתי, אבל אני

The World From The Side Of The Moon

נניח שאין לכם שום ידע מוקדם שפיליפ פיליפס קשרו ל"אמריקן איידול", בטח לא לעובדה שהוא זוכה העונה ה-11. איך הייתם מתייחסים לאלבום הזה?: זה ממש קרה לי. שמתי דיסק. שמעתי שניים שלושה שירים, ואז נזכרתי בבחור. ככה: אין צורך ב"אישור"

מוסיקה ישראלית

זהות

אחרי 14 שירים, אני מבין שמרסדס בנד אינה מעוניינת בזהות אחידה. ההרכב סובל מסכיזופרניה. הדברים אינם נאמרים דווקא בקונטקסט שלילי, כי בפיצול הזהויות הזה, של גל תורן (הכותב הראשי) ושות' נמצא קטעים טובים וטובים מאוד, לעיתים פשוטים, לעיתים מורכבים, למעשה קשת גוונים שנעה

דילוג לתוכן