השיר נכתב ע”י דורית צמרת, חברת קיבוץ בית השיטה, לזכר 11 בני קיבוצה שנהרגו במהלך מלחמת יום כיפור, והוא מבטא הלם רב וחוסר יכולת לעכל את גודל האובדן בישוב קטן, שבן לילה כמעט וחרב עליו עולמו. כמה מרה ואירונית המשוררת
השיר מתוך "כמו צמח בר" של חוה אלברשטיין יצא בימים של טראומה, של כאב עמוק, בימים שאנשים נזקקו לקול חם ומנחם. לחווה אלברשטיין היה הקול הזה. ואלה לא היו ניחומים של ששון ושמחה. הטון, המנגינות, העיבודים העבירו עומק מבוכה, עצב,
תחושת דז'ה-וו אפפה אותי במהלך ההאזנה לחדש של חוה אלברשטיין, שהוא למעשה שיר ישן שהיא "פיספסה" בזמנה, ועכשיו חזרה אליו. אני מדבר על תחושת מוּכָּרוּת לא זיכרון. דמיון בין שירים ועיבודים במקום שהיינו בו כבר בעבר, בלי שהיינו מודעים לזיכרון הזה. זוהי תחושה שהייתי
לאה גולדברג כתבה את השיר בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כאשר העתיד נראה פחות ופחות ברור, והמשוררת חשה בחסרונה של שגרה פשוטה, שתאפשר להלך בכל מקום בצורה גלויה בלי חשש להיפגע. המשוררת מבקשת בשיר הזה מנוחה. היא רוצה שיעברו ימי
