גל גדול של קאברים שמתחברים למציאות החסר והאובדן שלאחר השבת השחורה שוטף את הרדיו. "תחזור תחזור" של להקת משינה מהאלבום "להתראות נעורים, שלום אהבה" נשמע כאילו נכתב למציאות העכשווית. אפשר להרכיבו במשמעויות של מה שעבר על העם בישראל. מה"תחזור תחזור"
"נה מה קיט פָּה" – Ne Me Quitte Pas בצרפתית: "אל תעזבי אותי" נכתב ע"י ז'אק ברל ב-1959 ובאותה שנה הקליטו. הפזמון נכתב לאחר שברל "נזרק" על ידי פילגשו, סוזן גבריאלו (זיזו), לאחר שזו הושפלה ונעצבה בגללו; זיזו הייתה בהיריון
בועז בנאי בעקבות יוסי בנאי. השיר נשאר במשפחה, וטוב שכך. ואיזו אינטרפרטציה יפה על השיר ההוא. כמה תשוקה בעז מחדיר לשיר. לוקח את השיר לחלקתו המאוד אישית. אצל יוסי בנאי הגרסה הייתה שאנסונית כזו, בקצב מהיר, עם החיוך הפנימי המיוחד
המבוגר יוסי בנאי כותב על הילד הישן דניאל. זה אינו שיר ערש שגרתי הפונה לילד בגוף ראשון. יוסי כתב כאב אוהב ומחבק מהרהורי הילד שבו בגוף שלישי. את שיר הערש הרך, האופטימי, הרגיש והענוג הלחינה יהודית רביץ וביצעה אותו ראשונה.
השנסונייר העברי שר "ערב עירוני" – שיר שהוא פגישה לאין קץ. לא רק נתן אלתרמן, אלא לחנו של יוני רכטר הוא שהעניק לשיר הזה ערך מוסף מוסיקלי יחיד במינו. וזהו יוסי בנאי, שהשפה האלתרמנית מתגלגלת אצלו כטבע שני. זה מהותו
"עמוק בלב נפשי תמיד חוזרת אל דוכנים של שוק וממתקי סוכר". יוסי בנאי הספיק לחזור עוד פעם אחת אל הדוכנים של השוק. להיזכר בממתקי הסוכר של פעם וגם להקליט את שירו (התוכנית האחרונה של "מפגשיר" בערוץ 24) שנותר כאיזשהו פינאלה לדרכו. מיכה
האלבום נפתח ונסגר בשני שירים שיוסי בנאי הספיק להקליט לפני מותו ב-2006, עת עבד על האלבום חדש, שהיה אלבומו האחרון. ראשון – "שיר אהבה" – בהקלטה ביתית, כשליד הפסנתר מלחינו – עידן רייכל. "תרנגול כפרות" – הקלטה אולפנית מלאה, שהלחין
כמה שזו נוסטלגיה. מתי יוסי הקליט את השירים? אמצע שנות השישים. איכות הסאונד – רעה למרות הריממסטרינג. אבל לנוסטלגיקנים – אוצר. שארל אזנאבור כאן. "בסגנון ישן" – שזה ואלס. אזנאבור הוא גם "כך הם קוראים לי" הבחירות של יוסי בנאי
ריטה שרה את השיר לזכרו של יוסי בנאי, שנפטר במאי 2006. בדברים שהיא מוסיפה לסינגל, היא נזכרת ביוסי כשראתה אותו ב"מעגל הגיר הקווקזי". "לא אשכח את עוצמת המעמד", היא אומרת. ריטה יודעת מה המשמעות של "עוצמת מעמד". גם לה לא
ספרתי 18 פעם "אהבה". חיפשתי פואנטה – לשווא. מי צריך פואנטה כשהאהבה מציפה כל חלקה בשיר – ישירות (מבטים), בצלילים, במטפורות. עץ אהבה? כמעט לכל זוג יש עץ אהבה שלו. המוסיקה של אילן וירצברג היא הנס שאיפשר לשיר הזה (לאהבה)
יש כאן הרבה שירים, שממשיכים להפעים. "אהבה בת 20" של ז'ק ברל ששר יוסי בנאי ב-1972, "סיפור של אהבה" (מישל פוגן) שמבצעים דני ליטני והבזאר הגדול מתוך המופע "הבזאר הגדול" (1978), "בדידות" (סרז' לאמה) ששר ב"כוכב נולד" הראל סקעת, וכאן
"כך, כן כך נושא לו האדם/ נושא בשקט על גבו/ את חורפיו ואת כל אביביו/ עד סוף ימיו איתו/ נושא בשקט על גבו/ וכך ישא עד יום מותו/ את כל חייו" מתוך – "ממה עשוי כל יום" (יוסי בנאי/דוד קריבושיי)
במלאת 10 שנים למותו מחזירים את האלבום הזה למדפים, ובצדק. יוסי בנאי קורא את שירי אלתרמן בלווי מוסיקה של יונתן בר גיורא, ואיך הוא קורא! טון בהיר, צלול, מפוקח. פתאום לשיר האלתרמני יש חיים. פתאום אתה מקשיב למילים, חש אותן,
כבר עשר שנים בלעדיו? לא יכול להיות. אבל רוחו של יוסי בנאי חזק כאן. הקול הזה נשמע כעולה מן האוב, במונולוג המופנה לאהובה על החיים והמוות ומה שביניהם. הוא פותח במטפורה הלקוחה מהנוף: רכבת ובצידה הר שרואים בו שכבות, זו
ברל של שלומי שבן. כבר ב"מגדל הפזמון" הוא הלך על הכי מוכר – "אל תלכי עכשיו" מסוג השירים שמתקשים "לפרק" או לביים כדי לבנות מחדש. עכשיו זה – "אהבה בת 20". שבן אינו נשאר על נתיב המקור – שר בחמלה ללא
זו אינה המחווה האחרונה ליוסי בנאי. יהיו עוד הרבה. לא רק הגעגוע. ממש כמו ערבי הזיכרון למאיר אריאל, התחושה היא של אובדן ענק תרבות בגודל שרוחו לא יכולה למות. היא לא תמות. יוסי בנאי ממשיך להלך בינינו, להיות חומר נפלא
כשפסטיבל ישראל ירושלים מבקש לעשות לעצמו יחסי ציבור, הוא יורד לתל-אביב. אנחנו בבית היוצר של אקו"ם בנמל. להקת "כנסיית השכל" נותנת דוגמית ממופע הפתיחה של הפסטיבל (29.5 עד 20.6) – ערב מחווה ליוסי בנאי, השחקן, היוצר, השנסונר, הקומיקאי, שנשאר ירושלמי
יש געגוע עמוק ליוסי בנאי. השנים שחלפו מאז לכתו – אף העצימוהו. ולפתע מתברר, שהגעגוע הזה מתחבר לתוכן. אלבום שיוסי בנאי הכין להקלטה ב-2006, מילים שלו ולחנים שונים, אבל לא הספיק להוציאו. כמעט שבע שנים מאז, וזמרים מתייצבים לשיר את שירי
שנרקוד ואלס לצלילי "אהובתי יעל"? דיסק 2 באוסף המשולש. המילים של יורם טהרלב, הלחן של יוחנן זראי. הגששים מצרפים קולות. קולותיהם המצורפים ממשיכים להדהד מן העבר. בדרך כלל קונים גשש כדי לצחוק. כאן זה גשש בעיקר בשביל לשיר. 60 שירים.
