מה מאפיין בנות כמוה שאינן בוכות? מה הבעיה בבכי? הבכי הוא לא חולשה. בוכים כשכואב, כי הדמעות עוזרות לנקות ממשקעים שהצטברו שגרמו להן לזלוג. הילדה החלשה לא מעזה לבכות. היא חוסמת את עצמה מלהודות בחולשתה, בחוסר האונים שלה. היא מנסה
כוחה של נועה קירל בימים טרופים של מלחמה, נרצחים, חללים, חטופים. כוח של חד-קרן. שיר האירוויזיון עבר הסבה למען המטרה, ויש תחושה שהוא נולד לתקופה הזו בגרסתו הנוכחית הקודרת. מה שעושים עיבוד והפקה חדשים. תחלופת הריגושים. מפופ דאנס סוחף לבלדת
כולן רוצות להיות נועה קירל. מפעילות מנגנון של כותבים כדי לייצר להיטים. תרצו – שירי קיץ לאנשים צעירים. ענבל רז שרה שיר קנאה המגיע לאו דווקא מגעגועים לאקס, אלא מתוך רכושנות. קנאה היא סימן מובהק לרכושנות, לא לאהבה. האם ניתן
שבע עשרה בנות חוגגות בוילה. עברי לידר יסביר את המספר, אבל מה זה משנה: העיקר הסיפור והמסר. מה שקורה לבנות בוילה הוא השאו ביזנס של החיים הצעירים המודרניים, בהם הן מנסות לשווק עצמן לפי תכתיבי הרשתות החברתיות. חבורת בנות חיות
הסתיים מבצע חשיפת Unicorn של נועה קירל בכאן 11. כבר כמה שבועות שמטרטרים לנו את "הסוד הגדול", כאילו זה הנושא הכי קריטי בימים אלה במדינת ישראל. האדמה רועדת מהפגנות נגד המהפכה המשטרית, וב- 11 בונים את האסקפיזם הזה וחורשים עד
מה רוצה להיות עדן מאירי כשיהיה גדול? הבעיה שלו שהוא כבר הגיע לפרקו, ולפי השירים שלו הוא לא ממש יודע. גם השיר הזה אינו מסמן כיוון, אלא ממחזר ומרדד. המילים – שרבוט עקר על יחסים מפוספסים. גיבוב מילים של הבחור
רן דנקר מזדהה עם הטקסט הזה? נראה לי בחור עם ראש חושב על הכתפיים. מה לו ול"מלכת הרחבה" העצובה, שבורת לב יענו? המילים – אמצעי. דנקר רוצה להיות "מלכת הרחבה" בשיר הדאנס הזה הנפתח באיזכור ההרמוניות של להטי הסיקטיז. תביטו
איגי וקסמן מנסה תדיר לחדש קריירה (פריחתה הייתה בשנות התשעים, ימי "הרוקסן", "לוגוס"), להשיב רוח נעורים אל מפרשיה הותיקים. תרגום נכון לעכשיו: "אני בבילט אין, כמה שמוגזמת, ככה מרגישה מושלמת". וגם הספוטים שמאירים עליה, עליו. שיר על פערים ואיזונים, נצחונות והפסדים
זה הדייט הכי גרוע שהיה לה בחיים, מאנפפת הזמרת. התעוררה בתחושה של "אפס פרפרים". צליל קליפי, יצרנית להיטים, סיפקה לשחר אדמוני עוד פברוק קליל על יחסים, המתייחס לוידוי של השכנה המתוסכלת – מתבאסת שממול על הדייט שלה. מה שברור הוא
התחלתי ברמיקס. חזרתי לשיר. עמית שאולי זוכת דה וויס, היא היום חומר ביד היוצר. ינון יהל ששותף ללחן, להפקה ולרמיקס, משתמש בה למעבדת ה – EDM שלו. "תשאיר לי את הלב על וי כחול" היא מבקשת ממי שבעיניה הוא "זייפן
כמעט התחלתי לזמזם את House Of The Rising Sun של האנימלס אחרי פתיח הפסנתר. בהמשך יסתבר שהשמש עדיין לא זרחה על זמר הרגש. רביב כנר שר שיר טרוניה על כך שהעולם שבקרבו הוא חי – רע, אבל אף אחד לא
קבלו את המדריך של מוקי לגבר בנושא עניבות. העניבה כמשל. כל הקונוטציות. סמל מעמד. רוצה להיות כמו מלך העולם, אבל מרגיש מחנק. "נהייתי חולה/ חונקים אותי בעניבות". מה האמת שלך? "המצפון שלי מת ועם ישראל חי". הוידוי מציג את הטוב
נרקיס הגיעה לאירוויזיון. זה השיר, המילים והמוסיקה, הכוריאוגרפיה. מקצרים בכמה שניות, מתרגמים לאנגלית, ויש שיר שנופל בול על דה יורווויז'ן סונג קונטסט. חבל שלא השאירה אותו לשנה הבאה. בואו נאמר, שנרקיס מבינה שהיא צריכה כמה חטיפי פופ לוהטים לקידום. דממה,
שידע הבחור: היא לא בחורה סתם. הבעיה היא אצלו. הוא הבוכה, הוא משחק ת'תם, התירוצים שלו, הפך את הלב. כל הנדוש הזה שמתועל לנתיב המיינסטרים של הטרוניה הנשית השכיחה על הגבר המנותק והלא מתחשב. לשירי מימון שק מלא תלונות להגיד
למה מצפה רוני דלומי? מה לא בא אליה? מה היא מדמיינת, למה היא מתכוונת? לפי המנגינה, הקצב והביצוע המתלהב – האופק הוא כנראה בהיר מאוד או כמו שאומר השיר האלמותי: always look on the bright side of life. תתבוננו בקליפ
אלה לי: מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? זמרת-יוצרת או אינסטנט זמרת? בואו נדבר על פער דורות: אין לי בעיה לומר שאני שונא את הפרודוקציות שמייצרים עבור זמרי הדור הזה. הם נשלטים. לא שולטים. אהבתי אותה בריאליטי. זו היתה התחלה
השיר מייצג ככל הנראה דור של אנשים צעירים, שאינם יודעים מה הם רוצים מעצמם. הם עצובים, מדוכאים, לא מוצאים כיוון ודרך, רק תחושות של "הכל חארה" אופפות אותם, ואין תשובות לשאלות קיום. כשלדובר בשיר אין אפילו דקה לנשום – איך
נטע ברזילי כבר מכתיבה לא רק לעצמה את הנוסחה. שידוך עם עומר אדם נשמע טורבו . מתכון: תקפיץ מילים בביטים. תוסיף קמצוץ מזרחי. תעטר בפינג פונג מילולי על יחסים. נשמע הגיוני, או לא הגיוני. משחק המילים כפעלול לשוני. עומק, הגיון,
מה שעשה הדספסיטו לאימריקו. חקיינים בני חקיינים אנחנו. גולשים על גלים זרים בשקיפות נוראה. אימרי זיו שבר ראש איך להמשיך מומנטום (זוכה העונה הרביעית של הכוכב הבא לאירוויזיון), ובמקום לחפש אפיק מקורי, התביית על נתיב הפופ הלטיני. לא רק מנגינה
"תגיד לי ז'טם" ומה עם "איי לאב יו?" או סתם "אוהב אותך"? אבל "ז'טם" יותר סקסי? לא בטוח. "ז'טם" נשמע סקסי כשג'יין בירקין וסרז' גינסבורג שרו "Je t'aime / Moi non plus". אבל היום? ממש לא סקסי. הקול המאנפף של עדן בן
זהו עברי לידר, רומנטי-מלו-מלנכולי. כמו פעם, כמו תמיד. אחרי כל האקספרימנטים של הלהמציא-עצמך-מחדש, אתה חוזר לעצמך-עצמך, לאיזושהי פשטות מלודית כנה, בלי יומרות, בלי נסיון לעשות דברים בכוח. עברי לידר שר תחושות ימיומיות הכי שכיחות בלשון נקבה. זה נשמע מספיק אמין,
מה שהוא אמר לה. אמר וגם סיפר ש"עלי שלכת מתפזרים ברחוב". מה הקשר? הא, עלי שלכת מייצרים קונוטציה רומנטית, אלא שכאן הם תקועים כמו עלים נידפים ללא שיח ועץ. לא רק האביב נכנס לשיר אלא גם הסתיו בהקשר של פחד
מגמה/ אופנה: זמרים וזמרות נאחזים בשירי עפרה חזה ז"ל כדי להוכיח איזושהי "חזרה לשורשים". הראל סקעת כותב בדף המידע המצורף לשיר: "הבטחתי לסבא שלי, יוסף, להקליט שיר גם בתימנית". הבטיח. אז מה? זה לא חלק מהנרטיב המוסיקלי שלו? הג'סטה הזו לעפרה
אין כמו הדאנס הזה לסיים את המופע החגיגי של הראל סקעת המיועד למאי בהאנגר 11 ת"א. הקהל ינהר לבמה תוך כדי פיזוז. מצב רוח גבוה. סיעור מוחות משולש חבר לדבר טקסט סתמי שטוח ומתקתק על אהבה – "שערים נפתחים בשמיים",
השחצנית אומרת לגבר: "תתאמץ גברים צריכים לסבול", אלא שמכל הגברים הסובלים, רק לו אומרים "תוציא לה טבעת לפני שהיא בורחת". גם גורמת סבל לגברים, גם רוצה לברוח, בכל זאת – שיוציא לה טבעת לפני שתברח. מה עם קצת כבוד עצמי?
נער מקבל אלבום ראשון בגיל 17. הוא אינו חייב להראות את זה, אבל הפרצופים המפגרים על העטיפה אכן מסגירים שטרם התבגר. כל השאר – בוגר מגילו בכמה שנים טובות. לנדב גדג' זה מרגיש "ילד חדש שנכנס לבית הספר". לזכותו ייאמר
מה לנדב גדג' ולטקסט ההזוי הזה? האמת, אין לי מושג מיהו נדב גדג'. מאז הזכייה ב"הכוכב הבא" ו – Golden Boy של האירוויזיון הוא הפך כלי לייצור להיטים. מנצלים את קולו, האת האנרגיות המוספות, את החיוניות הבימתית, פחות מתייחסים לו
לא להאמין שזוהי לינה מחול, הזמרת הערביה זוכת העונה השנייה של דה וויס ישראל. לינה מקבלת על עצמה תכתיבי המוסיקה של העולם המערבי. נכון, היא הדוגמא האולטימטיבית לזמרת מצוינת, שמסמלת את ניצחון המוסיקה על כל מה שמפריד בין אנשים ועמים
זה שיר "מזרחי" באנגלית. הבחור הרוס עליה, בונה עליה, כי היא תציל את חייו. בלעדיה – ישתגע. למרות שאין ביניהם עדיין כלום, הוא כבר מבטיח שלא יעזוב אותה לעולם. כן, עוד כותבים שירי אהבה משומשים כאלה, בתקווה שבאנגלית זה ישמע
אחרי האירוויזיון קוראים לו nadav guedj. כך נרשם על הסינגל. מעיד על המגמה? מה גדג' רוצה להיות כשיהיה גדול? זמר מועדונים מצליח, אירועים לוועדי עובדים, היכלי תרבות, אמפי תיאטרונים? חו"ל? זהב, פלטינה? בעיה. הבחור נזרק היישר אל הזירה, ההפקה קורצת החוצה.
