הוא מתגעגע ללילות באמסטרדם או מנסה להשתמש בזיכרון כדי להחזיר לעצמו את אהובתו? לא ממש מסקרן לדעת. תשאלו מדוע? כי שיר האהבה הנכזבת הזו נשמע כמו הרבה שירי אהבה אינסטנט במיינסטרים הים תיכוני המקומי. לא הגעתי עם לירן דנינו לאמסטרדם,
מסכנים הרומנטיקנים של המוסיקה הישראלית בשנים האחרונות. כותב שורות אלו מתבקש 3-4 פעמים בשבוע להשתתף בצער הדואבים. היה לנו כל כך טוב, ורק הזמן יספר את הסיפורים הנפלאים שנרקמו ביחסים בינינו. שר לירן דנינו. ואז יגיע משפט מחרב כמו "לפעמים
איך הוא יודע שהיא תפזר שמועה "בעבודה", שעזבה אותו כי "לא היתה ברירה". כבר עשתה את זה בעבר? פיזרה שמועה "בעבודה"? שנשאל את לירן דנינו? חבל"ז. הוא במילא אינו מתעמק בשירים שמוסרים לי יצרני שירי הגברים המדוכדכים הבוכים בלילה על אהבה
מהפכות מתחילות במשפט פשוט, נאיבי ואופטימי כמו: "אני ואתה נשנה את העולם" שנשמע כמעט כמו "כוח להמונים" של ג'ון לנון. גם לנון היה נאיבי, למרות שהאמין בכל ליבו בכוחם של ההמונים לשנות. הפופ הנאיבי של סוף השישים תחילת השבעים האמין בשינוי העולם מן
לירן דנינו שר בלשון נקבה את מה שעל ליבה של האהובה. משקיע רגש – כאילו ליבה וליבו שווים. אני מחפש תובנה: מה מביא גבר לשיר אישה במיוחד אחרי שנטש אותה? גם אם ללירן דנינו יש הסברים – עדיין מאבד אמינות. ההגיון:
הם "משאירים לאחרים" את האהבה, שר לירן דנינו, כאיזשהו משחק לשון על "אמרת שנישאר כל החיים", בקטע שיכול להתפרש כתחושת נחיתות מול יחסים מוצלחים של בני זוג אחרים. הניואנס הלשוני הזה הפך לשמו של השיר, שהוא מיחזור של אינספור שירי לב גבר שבור,
לירן דנינו אינו עושה מאמץ לעלות כיתה. הוא בחר בעוד טקסט חבוט על מיטה ריקה אחרי שהיא עזבה, חלום מסויט, עיניים שורפות. את עוצמת קולו המאנפף משקיע דנינו כדי לייצר איזו מלודרמה אישית לא משכנעת. צלילי אלקטרוניקה מנסים לבנות מתח
לירן דנינו מבכה אהבה נכזבת. השיר נשמע כמו המשך סאגת סיפור האוהב הדואב שלו. קול מאונפף, מתייסר, שמנסה לשתף אותי, המאזין, בסבלו. אומר מיד: לא מצטרף. לא משתתף בצערו. למה? כי אני חש שיש מי שכותב לו טקסטים מניפולטיביים, כדי
אהבה. אלא מה. אהבה ושברונה, אהבה ויגונה. אהבה על רקע רגיעה מזויפת. לירן דנינו מקונן. גברים בוכים. עוד פעם כוכבים. עוד פעם ירח. אילו יאיר עזר לא היה נעזר בהם (בירח ובכוכבים), היינו מקבלים טקסט פחות מרוח. יש כאן שורה
מי אינו זקוק לאהבה? שיקום. למעשה – שילך. לירן דנינו ממליץ על הליכה. זה נותן כוח. מה קרה? השיר לא בדיוק מבהיר. אם היא תלך לשדה אחר, אז… מכל מקום, הוא ימשיך ללכת אם לא ימצא עקבותיה. מילים, מילים, מילים
הרגש שמגיע מקולו של לירן דנינו מצביע על מצוקה. שיר של דרמה אישית בתיאור היחסים הבעייתיים איתה. איך יתמלא הלב כשהוא כל כך ריק? אולי בעצב…. היא לחשה לו שלא ישאיר אותה לבד. ומה קרה? הוא מקונן – שלא תלך.
