מאור תיתון

הקונפליקט בין הרצון להיות חופשי ואדון למעשיך לבין הרצון להמשיך בזוגיות. אהבה וחופש  הם לעיתים שני כוחות סותרים החיים יחד בכפיפה אחת. דיוויד זיטון מודיע לאהובתו שהוא עוזב כדי לממש חופש לעשות מה-בראש-בלב שלו, אבל  עדיין רואה את המהלך כפסק

"רכבות נוסעות" – זה הסיפור של השיר? לא בטוח שאורי סבאן מבין מה עושות רכבות בשיר, שכולו געגוע מתבכיין לאהובה. ז'אנר המזמרים הבוכים הוא מטבע סחיר בשוק זמרי הסלסול. האהבה האבודה והמדפרסת. מה שחלמו, מה שרצו להיות, השירים ששר לה

מה "תופס" את מוקי אחרי הופעה, שהוא מבקש – הלוואי שהכסף יישרף? אם נחבר את השאלה לתחילת השיר, נבין מן הסתם, שמה שהוא חש ("שתפס" אותו) מחזיר אותו לחיים אחרי שהיה כבר מת נפשית. בשיר הזה הוא חש מאוד חי,

להקת "שלוה" מגישה מסר כמו בהאכלה בכפית. התובנה: קבלת האחר כמות שהוא, על רקע מפגעי המקלדת באינטרנט. בעיה: הטקסט שנמסר לחבורה כתוב בשפה פרוזאית, מלא קלישאות כ"בחיים לא הכל שחור לבן", "אל תסתכל על הקנקן", ביטויים נדושים כמו "מילים הן

כתיבת טקסטים לשירים מולחנים בשנים האחרונות מסתמנת כקלות בלתי נסבלת. חמישה (!) הכותבים שעמלו על שיר הרגש הזה, לא נתנו דעת לדלות השפה: חזרתה התכופה של מילת הגוף "זה", פתיחת משפטים ב"אז" הן תעודת עניות על כתיבה שטוחה, חפיפית. כנ"ל

הגבר מנגן את הכאב והגעגוע, שומע את פעימות ליבה, בשעה שהיא על מרפסת של אחר – רוקדת עם עצמה.  עם עצמה? למאור תיתון יצא מומנט חריג בין מצבור הקלישאות בשיר הזה. אשתמש באחת משלי: אין חדש תחת השמש הים תיכונית.

והפרחים למשקיעים, למפיקים, ליצרני הקליפ. יש כנראה משהו שכותב שורות אלה אינו יודע: מה כל כך מסחרי בחיבור בין עדן בן זקן ועומר אדם? האמנם קומבינה  שתתרום מסחרית לשניהם? השאלה מופנית למשקיעים. יש לי שאלה גם ליוצרי השיר: מה השיר

מה קרה? נטשה אותו? לא ברור. מה שברור כירח מלא בלילה: הוא רוצה אותה הלילה.  מול הדמעות שדמע – מבקש לראות את צחוקה, לנגן לה, לשיר לה. רק שתבוא. שלא תיתן לו להישבר.  שתדליק לו את השמש. גם אם מאור

שאלה מתבקשת: מדוע בחר קובי אפללו לשיר תחושת געגועים שלאחר פרידה מפיה של אישה? "אתה לא נמצא עוד בוקר", "אתה שר לי, מחייך אליי".  אפללו ממלא את תפקידי המתגעגעת וגם את מה שהמאהב שר לה: "אל תדאגי אני כאן בשבילך/

ריקודים – במקום פזמון, מציעה עדן בן זקן, וזה אכן החלק שאמור להאפיל על כל השאר, בטח על המלל האקראי המחורז רק כדי שיהיה חרוז – "איך שהיא יוצאת מהמקלחת/ אני רוקדת הוא שובר לי עוד צלחת". לפי המוסיקה הצלחת

ז'אנר שירי ספת הפסיכולוג. כתוב שיר וחסכת. גם יכול לצאת בסוף שיר משחרר. אתה אפילו עשוי לחזור להאמין בעצמך אחרי שעברת מסלול בטוח לשיגעון. מאור תיתון שר את סיפור המסלול (בדרך לשיגעון)  שנעצר באיזה חלום של תחושת אושר. מתחיל מלנכולי,

יש לו "קצת זמן", אז הוא עשה לה טובה וכתב לה. זה כל מה שהיא שווה?- "קצת זמן". הרי לפי השיר – באובדנה איבד את האושר והעוגן של חייו. לפי הלך רוחו המדוכדך – יכול היה להקדיש למכתב כל זמן

השיר מתחיל ב"הלו מוצ'אצוס" בצליל פלמנקו לטיני. עומר אדם שינה סגנון? סגנון? הוא בכלל אינו מחליט על השירים והעיבודים. מגישים לו שירים להוצאה לפועל. הוא שר "אוי אוי אוי" על משהו. מה הצער? מה הבאסה? אין לי מושג. השיר נשמע מה-זה

כמה שאהבנו קצת אחרת, מקונן הראל סקעת בשיר המצרף אותו לליגת הזמרים שבורי הלב הבוכים על מי שכבר אינה איתם. ענוגה שירת שברון הלב והגעגועים של הראל סקעת. תפור עליו הנושא הזה החוזר עד לעייפה במוסיקה המקומית של השנים האחרונות.

הוא מחפש רק "פינה" בחדר ליבה, לא את "הסלון", יענו מסתפק במועט. אבי אוחיון כנראה משועמם, שהוא מפעיל בנונשלנטיות  מטפורות מתחום הנדל"ן לצורך סלסולי האהבה של פאר טסי. הלב בשירים עמוס עבודה. הוא גם משמש ל"חריטת שמה". הוא "מרכיב עתיד"

הקליפ לוקח הישר לחתונה. טבעת-חופה-פרחים-תסרוקת-חיוכים. שום דבר שמכוון לתוכן השיר. כלומר – פספוס. זה אינו שיר חתונה. הסבר: לפי הקומוניקט, השיר הושר בחתונה של מאור תיתון. הקדיש אותו לבחירת ליבו. שיר שכולו ערגה, התרפקות  ואהבה שאין לה גבולות.  המנגינה –

גברים כבר אינם בוכים בלילה. אובדן אהבתם נחשף לאור יום בעשרות שירים שמתכתבים עם ז'אנר הפופ הישראלי הים-תיכוני. איכשהו, שירים רבים מתנקזים ליום החתונה. הפעם, בזווית של האוהב המתייסר, שאהובת ליבו מתחתנת ממש הלילה, והוא אינו מסוגל להכיל את הכאב.