מה הבדל בין אהבה להתאהבות? ההבנה מהי אהבה אמיתית קיימת בשיר מנקודת תחושתה של הדוברת. התאהבות היא תחילת אהבה, הידלקות ראשונית, שיש לה לעיתים זמן תפוגה. אדם בחייו יכול לעבור התאהבויות קצרות רבות, אבל אהבה – היא הוויה שנמשכת. זה
עם ישראל מתרגל להופעות בסלון. זאפה לייב בפארק הירקון מול מושבים ריקים. צלמי הוידיאו הם הקהל. עידן רייכל שפתח את לייב זאפה מול שולחנות ריקים בגל הראשון, התייצב אחרי שתי הופעות מול קהל (בקפסולות) למופע סולו – ללא קהל לקראת
מנין היא באה ולאן היא הולכת? מאיה אברהם כנראה מודעת לאיזו קארמה היא מתכוונת. הווה ועתיד על כף המאזניים. ממה היא פוחדת, מדוע היא מסתבכת, מה היא מנסה לתפוס ולמה היא שואפת? נישאר בערפל. הכי בטוח – בלילה כשהם יחד.
סוף סלע משתף את מאיה אברהם בדואט נסיעת געגועים על מסלול זמן אקראי בין "חלומות שנשכחו מזמן" "עד לעולם הבא", של אוהבים המשתוקקים זה לזו. הכל פשוט וסביר, עד שנכנסת שורה יבשושית לא מוצלחת כמו "לא נוכל לסמוך רק על
השיר הגיע עם מידע חוץ טקסטואלי (קומוניקט), לפיו מדובר באם (מאיה אברהם) שמעודדת את בתה לחשוף דברים, לשתף, כדי לתמוך בה. הטקסט כשלעצמו מאפשר קשת רחבה מאוד של מוענות ונמענות – חברה לחברה, בת לאם, אהובה לאהובה. מילים פשוטות: מאיה
מה חושפת הבדידות? מאיה אברהם השאירה אותנו ללא תשובה. שאלות לעיתים חזקות יותר מתשובות. וכאן? אין מילים לתאר אותה, כי היא "חונקת". אבל זו אינה רק הבדידות. "לב פועם" מבטא כמיהה להתחברות מחודשת. מאיה אברהם שרה את תוגת הגלמודיות. הטון
במילים פשוטות: האמונה הגיעה. היא פתרה בעיות. עכשיו קמה בתפילה. גם אם אפול – לא אירא, הולכת מאיה אברהם בעקבות הנאמר בתהילים ("גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי") היא אפילו מרחיקה עד סיפור משה
הטקסט כתוב כמו לפי הזמנה. המזמין שולח מילים שהיצרן מתבקש להכניס לשיר – גן עדן, אור גדול, לב אכזב, ירח מחייך. "כשתחזור אל זרועותיי/ גן העדן יתקרב", שרה מאיה אברהם. מעניין? מיוחד? מקורי? – לא. אבל זה ככל הנראה סוג
כשקובי אפללו מתפייט, המנגינה מתאהבת במילים, ולהיפך. מאיה אברהם הלכה שבי אחרי מילותיו. יש לה סלסול מסוגנן, נעים הליכות, שמעדן מילות מצוקת הגעגוע לאהובה – "דמעה שחודרת את הבדידות", "שתיקה מספרת את הטעות", "כל האמת בעולמך כזריחתה של השקיעה", "איך
הוא חיפש את עצמו בין "כל האנשים" (תורידו ציון על ההתנסחות) ורק איתה "מצא את הרוגע". זה אומר שהוא מצא את עצמו בה? האם היא מצאה את עצמה בו? למה שנחפור? בסופו של דבר, הדואט לוקח אל משהו יותר פשוט
מה, כל השנים האלו היא לא ידעה שאהוב ליבה נסע לפריז, שהיא צריכה להיכנס לברר את זה אצל השכנים בבניין הישן שהתחדש? מה היא עשתה כל השנים האלו!? מה קרה שרק עכשיו היא נזכרת לבדוק את היעלמותו הפתאומית מחייה, ובאותה
אם להשתמש בצורת הדיבור של עידן רייכל, יש לי ענין לספר לכם: כשרייכל מייבא אמנים אורחים מהעולם, אני נכנס למצב כוננות. סקרנות הורסת. שאסביר ואנמק? ראשית: הבחירות שלו נפלאות. הן בדרך כלל לטעמי, ובעיקר הוא מצליח "לשתול" אותן בהרמוניה נהדרת לפרויקט
שנדסקס מהו "מופע אקוסטי"? לא יותר משישים שניות. בעולם הרוק מאז האנפלאגד של MTV – האקוסטי הזה בא להדגיש את ההיפך מ"חשמלי". לשמוע "מטאליקה" אקוסטית – אחלה. לשמוע "היהודים" באקוסטית – ואללה. תנו לי רוקנ'רול, אבל בלי דציבלים. כששמעתי "עידן
מאיה אברהם – מופע בכורה ללא אורחים? שאלה מישהי שישבה לידי. ומה עם עידן רייכל? לא יכול להיות שהוא לא יעלה לתת לה הכבוד. באמת שאין לי מושג, השבתי, אבל נדמה לי שהבטיחו הפתעות. עוד לפני ההפתעות: מאיה אברהם יכולה ללא עידן רייכל, הגם שרוב הקהל
היכל אומנויות הבמה הרצליה. ינואר 2009. עידן רייכל מספר סיפורים שהוא מכנה אותם "עניינים" ("רציתי לספר לכם על עניין…"), חלקם נועדו לבדח, חלקם מאוד אנושיים. בין שאר ה"עניינים" הגיע סיפור על אחת צעירה שנסעה איתו טרמפ. ברקע התנגן דיסק של
