מרגי רוצה להיות מייקל ג'קסון מקומי, או ליתר דיוק – רוצים בשבילו. יש מי שמקדמים את הפרויקט. הקליפ מדגיש את התנועה יותר מאשר את השיר. בשיר אין כמעט כלום. חריזה אינסטנט. מילים מניעות קצב. "בואי נהיה הזוג הזה", שר מרגי.
לצחוק או לבכות? דניאל בניה מנסה גם וגם. הקונוטציה לליצן העצוב מגיעה לקראת סיום: "וכשצריך לקפוץ תחת החישוק הבוער/ אני מרגיש כמו לוליין בסרקסטי". מה קרה? הסיפור המוכר של יחסים שבינו-בינה בנסיגה. טרום התרסקות. דניאל בניה בחר לבדוק את הנושא
שיחקתי עם השיר בקליפ האינטראקטיבי (*) מעצים חוויה בחיוך. ללא ספק – העתיד לאיש המשועמם ששבע כבר מהכל. בעוד 5 שנים יוני בלוך ייכנס לסלון שלי לפי הזמנה, ויעביר אלי את המיקרופון או האוזניות. תוכלו ללחוץ גם על פרשנות אישית, או
דפי הדרכה לשיר בסגנון המצהלות הים-תיכוני. כל-כך סימטרי שזו שערורייה. צילום שמש של המוסיקה המכונה "מזרחית" או "ים תיכונית". גם איציק איזמירלי המוכשר מתיימר להביא את המזרחי האותנטי, אבל במקום זאת הוא מספק טקסט שבלוני ומעוטר סלסולים חיצוניים, המולבשים בקלישאות מלודיות
פותחת ברגאיי גרובי מחויך של תומר יוסף – "הוא לא ישוב". הקול – כמו שם הדיסק – נועם. נוכחות נעימה. העיבוד וההפקה של אסי איילון משדרגים. השיר השני – בסגנון רוק – היא מבקשת – "כנס אלי דרך העיניים ותראה
אריק ברמן נוגע באירוניה במימוש הפוטנציאל האישי, שיר על מילוי ציפיות, על הדרך להגשמת החלומות, שכוללת מסיבה עם "המי ומית" ב"ביצה המקומית", קשר עם מעריצים ("אוביל גדודים של נוער במלחמה הקיומית"), תוכנית אירוח בטלוויזיה ("לשמאלי סוכן ביטוח, לימיני איזו דוגמנית/
