בסרט "הבוגר" (1967) מתפתח סיפור אהבה בין בוגר הקולג' בינג'מין בראדוק בגילומו של דסטין הופמן עם אישה נשואה, גברת רובינסון שמה, בכיכובה של אן בנקרופט, אישה בגיל המעבר. פול סיימון כתב את שיר הנושא, לאחר פניה של הבמאי מייק ניקולס, שהיה מטורף על המוסיקה של סיימון וגרפונקל. לפול
כמה טוב לחזור ליעל דקלבאום, מסוג הזמרות שראויות להיקרא "סינגר-סונגרייטר" – הפעם בשיר שמעטר פסקול הסרט "שתיים" של אסתר אלקיים, סרט הפתיחה של הפסטיבל הבינלאומי לסרטים TLVfest. תובנה פשוטה זוכה לעוצמה מוזיקלית: אתה לא חייב להיות חזק. אל תפחד להראות
אנחנו בפינת הנוסטלגיה. פינה חמה. אוסף נעימות שרבות מהן נושאות מזכרת. התוכנית – "הליכה בחלום הנעימות הבלתי נשכחות" של רשת ג'. האוסף המשולש שיצא ב-1995, התאפשר בזכות שיתוף פעולה בין רשת ג' לבין ארבע חברות תקליטים. עפרה הלפמן – ערכה. המפיק
כמו בכל סרטיו של אמיר קוסטוריצה, הבמאי יליד סרביה, המוזיקה היא אלמנט מרכזי ביותר בתוך החגיגה הפרועה והצבעונית. העלילה, כהרגלו של קוסטריצה, כוללת אנסמבל גדול של דמויות המנסות להתחתן, להתגרש, לגנוב, להשתכר עד עילפון ולהישאר שמחים. השימוש שעושה קוסטריצה במוזיקה
"ילדה מוזהבת יודעת מתי הוא נשק אותה / זו נשיקת המוות ממיסטר גולדפינגר"… המגע הגולדפינגרי עומד במרכז שיר הנושא לסרט ג'יימס בונד "גולדפינגר". אנתוני ניולי ולסלי בריקוז כתבו את המילים וג'ון בארי את המוזיקה. זה היה הלהיט הגדול ביותר של
האידיליה של האהבה – תמה. הוא מתגעגע. מבחינתה – די לה מ"אהבה". היא צריכה אותו, והוא איננו. שיר קצר, מעט המכיל מרובה על המהות האהבה ומה שלאחריה. תומר ישעיהו כתב, הלחין ומבצע את שיר הסיום מתוך סרטו של אסף סבן "בית
את האלבום הזה יוכלו אוהבי הראפ לשמוע גם בלי לראות את הסרט, ובכל זאת מומלץ לחבר בין שני המדיומים, כי השירים הם חלק מהקונטקסט של הסיפור. לפי הבילבורד – הצלחת הסרט מסייעת למכירותיו ולהיפך. מקום ראשון במצעד ה-200 של הבילבורד.
געגועים בלתי נגמרים לשיר העצוב המזוהה עם נט קינג קול, אבל לא רק. הפעם זה גרגורי פורטר, אחד מזמרי הג'אז הבולטים בדור הזה, היוצא עם אלבום מחווה לגיבור המוזיקלי הראשון שלו. אף על פי שצ'ארלי צ'אפלין זכור עיקר כקומיקאי, הוא
לא בטוח שכל להיט מבין הארבעים מחובר אצלכם לסרט. רובם עומדים בפני עצמם. למעשה – כוחם עמד להם לאורך השנים ללא קידום של פס קול הסרט בו כיכבו. ברור ששיר כ – My Favorite Things עם ג'ולי אנדרוס מקושר יותר
תנו לסיה לשיר שיר נושא לסרט. היא מתה על זה. כמעט כל שיר שלה יכול לקדם סרט שנועד להיות גורף קופות קייצי. אכן, היא התלהבה כשהציעו לה ולבצע את השיר שכתבו פלורנס וולש (פלורנס דה משין) וריק נוולס ב"וונדרן וומן"
לא ראיתי את "50 גוונים של אפור" ואין לי שום כוונה לראות את סרט ההמשך. המבקרים שכנעו אותי להתרחק. מוסיקה? האוסף הזה עומד בפני עצמו. בפס הקול הקודם שמענו ביצוע מצוין של אני לנוקס ל – “I Put a Spell
אני לא רואה מצוירים של דיסני כבר כמה עשרות שנים. האם הילד שבי כבה עד כדי כך? המוסיקה שמגיעה לידיי מזכירה לי שהייתי פעם ילד. לעצם העניין: בסוף השנה יצא לבתי הקולנוע הסרט Moana, מלווה באופן טבעי בפסקול המכיל שירים
תעשיית הקולנוע עושה שימוש בכוכבי תעשיית המוסיקה: אם פרומו מוסיקלי לחלק השני המתבסס על "חמישים גוונים של אפור", אז טיילור סוויפט וזאיין מאליק, לשעבר "וואן דיירקשן", חוברים לדואט ששווה הרבה מיליונים של דולרים למפיקי הסרט "חמישים גוונים של אופל" כמו
לכל מי שנשאל פעם בחידון טריוויה האם להקת קווין ניגנה את "מארש החתונה" של המלחין פליקס מנדלסון שנכתב ב-1842 – התשובה היא – ניגנה גם ניגנה. חפשו את הקטע בפסקול הסרט "פלאש גורדון" משנת 1980. הקטע נכתב במקור עבור ההצגה
סנטה קלאוס יביא הרבה אנדראה בוצ'לי בחג המולד הקרוב. לפי הדיסק הזה, נדמה לי שגם הוא (בוצ'לי) מבין באלבומי חג מולד, אחרת איך תסבירו שהוא שר גם את שיר הנושא השחוק מתוך Love Story? מה עושים שירם לסרטים? לא מעט.
סם סמית', הזמר הבריטי המצליח של השנה, הזמר של שיר הנושא שילווה את סרט ג'יימס בונד הקרוב – Spectre, מעלה מחדש את הסקרנות שקיימת לגבי המוסיקה של סרטי שירי הנושא של סרטי הסוכן החשאי 007 שהפכו מעין ז'אנר בפני עצמו,
השבדים הראו לעולם שלא רק בבריטניה ובארה"ב יש מומחים למתכוני הצלחה בפופ. אחרי להקת "אבבא", הייתה זו רוקסט שייצרה פופ מיינסטרים ממדרגה ראשונה השיר שנכתב ע"י חבר הצמד, פר גסל בשנת 1987, לאחר שחברת EMI גרמניה ביקשה מהצמד סינגל חג
מישל לגראן ניגן פה! ידעתם? מי זה מישל לגראן? בושו והיכלמו. מלחין פסי הקול, המנצח והפסנתרן הצרפתי הענק, שלושה פרסי אוסקר, 5 גראמי, יליד פריס 1932(כן, הוא כבר בן 82) ניגן אמש בהיכל התרבות בת"א, 13 שנה אחרי ששמעתי אותו
הסרט "בלוז הוואנה" משנת 2005, סרט ספרדי-קובני בבמוי בניטו זמברנו, מספר את סיפורם של שני נגנים-מוסיקאים בקובה, ריי וטיטו החווים על בשרם את בעיותיה של הרפובליקה הקומוניסטית – עוני, הפסקות חשמל וכו'. המוסיקה שמייצגת את השניים היא תערובת של מוסיקה
המוסיקה של הניו-זילנדית הצעירה מגיעה לקולנוע, וזה אינו עוד שיר שגרתי מפס קול סרט. קולה הנאנק של לורד נכנס לפס הקול של "משחקי הרעב", הסרט החדש ("משחקי הרעב: עורבני חקיין חלק 1") לורד מתארת השיר כניסיון שלה "להיכנס לראשה" של
אם יש שיר שמחזיר לסרט "פלאשדנס" עם ג'ניפר בילס – זה השיר הזה. בילס מגלמת בסרט רתכת בשעות היום, רקדנית – בלילה. פיל ראמון, המנהל המוסיקלי של הסרט, הוא שהפיק. מייקל סמבלו כתב את השיר עם דניס מטוקסקי – חברו
מה עובר על זמרות ליווי מצוינות שנמצאות תדיר בצל הכוכבים שהן מלוות? לראות את הסרט הדוקומנטרי הזה (יאס דוקו רכש אותו) המצלמות של הבמאי מורגן נוויל עוקבות אחרי סיפורן של זמרות הליווי של הרולינג סטונס, ברוס ספרינגסטין, סטיבי וונדר, סטינג
ברוס ספרינגסטין כתב את השיר לאלבום Human Touch שיצא ב-1992, אבל ברגע האחרון השאירו בחוץ. השיר השתלב מאוחר יותר באלבום הלהיטים הגדולים שלו מ – 1995. בחוברת העטיפה הדגיש ספרינגסטין את נוכחותו של "האיש הגדול" בשיר והתכוון לקלרנס קלמונס, הסקסופוניסט
נינט טייב, בסגנון הרוק האפל שלה, נכנסת לעולמה של פי ג'יי הארווי (Polly Jean Harvey). ההזדהות שלה עם השיר מובילה לביצוע דרמטי סרקסטי לא מתפשר. הטונים האלה מגיעים מכל מקום בגוף. הולכת עד הסוף. נינט נמצאת בתוך עולמה הדפרסיבי, מוציאה
מה עשו ביונסה ואנדרה 3000 ל- Back to Black של של איימי ויינהאוס? גם אם מישהו אינו אוהב את התוצאה, זהו קאבר שבשבילו כדאי להגיע לאוסף הזה. "גטסבי הגדול", גרסת 2013 בכיכובו של לאונרדו דיקפריו, מגיע עם פסקול שהוא תוצר
השיר העצוב נשמע כמו נכתב לסרט ג'יימס בונד. הטון המדוכדך הזה שעוטף אותך מיידית. האווירה המתוחה. מישהו תמה האם סקוט פיצג'רלד, מי שכתב את "גטסבי הגדול" היה אוהב ומאשר את השיר. תנו לי להמר: היה גם היה. לנה דל ריי אינה
ואפתח בשאלה חיונית: אוהבים מוסיקה של מחזות זמר? חשוב לי לדעת. כי פס הקול של "עלובי החיים" הוא פס קול קלאסי של מחזות זמר. כלומר: טוב במיוחד למי שאוהב ביצועים גדולים-מן-החיים. בגדול: למי שאוהב את הז'אנר. בטח למי שאהב את
ככה לא שמעתם את אדל, אבל הביצוע שלה לשיר הנושא של סרט בונד החדש – נשמע לחלוטין ג'יימס בונד. בלדת פסנתר שחוזרת עד המוסיקה של מלחין בונד הנצחי – ג'ון בארי כולל התזמור העשיר המוכר, הטקסט הדרמטי היצרי – "אתה
טקסט פשוט שאומר געגועים לילדות – שהם עדיין מקור כוח. מי מאיתנו שגדל בשכונות אינו זכר עץ אחד. הכוח שנשאב משם מעודד את הדובר בשיר הנושא של הסרט "סימיקו הקטן". העיבוד והלחן (פרט לפזמון החוזר) הזכירו לי את האוריינטציה של
השאלה המוכרת: לראות ולשמוע או לשמוע ולראות? במקרה של "ואלס עם באשיר" – 2 חוויות שונות. נכון: המוסיקה היא חלק ממחזור הדם של הסרט. אבל היא גם מחזור דם שיכול להיפרד מהסרט ולחיות חיים עצמאיים במערכת הסטריאו, באיי פוד. שמעתי
