הם רקדו את הלילה ושיחקו, הוא לא פחד כל כך, הכוכבים צחקו, כשאמר לה שהוא מכיר אותה מאיזה מקום, אבל אז היא נעלמה כמו משב הרוח המדברית. הוא טובע בעיניה. הוא מוכן לאהבה. בלה בלה. באנגלית אולי גיבוב המילים האקראי
"הודנא אפרוביט אורקסטרה" מוגדרת "תזמורת דרום תל-אביבית", יענו מהדאון טאון הפלורנטיני. 14 נגנים שמנסים לענג עצמם על מתכוני אפרוביט, אפרו פאנק עם תבליני ג'אז ברוח ובסאונד שנות השבעים. לפי המוסיקה בקטע הזה, יש כאן ניסיון לא נועז מדי לפיוז'ן של
גיא מזיג, המוסיקאי והגיטריסט, המכונה בקומוניקט "נסיך הגרוב והסול", מכניס להילוך ראשון כזמר-יוצר. סינגל הפתיחה שלו מנסה להיות חשבון נפש קולקטיבי בגוף ראשון כצופה בעם במצוקה. נשארנו ערומים. הדחקנו את הסיבה שאנחנו כאן. מצאנו הצדקות למלחמות, חשבנו שהבנו עם מי
האם אנחנו זקוקים למנת פאנקי בימים טרופים אלה? פאנקנשטיין חושבים שכן שולחים , אי.פי חדש (5 שירים), תוך כדי תנועת הצבא בעזה, ששואל ישירות “Where you gonna go?” -. מי שמבקש לחפש קשר למצב – לשווא יחפש, אבל גם אם
הבסיסיסטית ענת פוירשטיין שזרה חרוזים על יחסים בינו ובינה כדי להוציא לפועל הפקה מהוקצעת-מהודקת, נשלטת ע"י מקצב הפאנקיי (Funk) האפרו-אמריקאי , שתומך היטב בעברית, כאשר חוט השדרה המחבר את החוליות הוא נגינת הבס שלה. "איך עדיין אין לי כסף/ ועדיין
"הצליל של פילדלפיה" חובר לסול פאנקי בטון המנוכר של סיס ויזמן. תודה לאמריקה שלימדה אותנו יותר ממשהו איך להפיק מוסיקה. כי השיר הזה בפני עצמו די רזה, אם מדברים על מקוריות. תנו לגרוב לעשות את העבודה. תנו לנגיעות הרגאיי לשדרג.
התפוחים מבשילים. אולי טיפה יותר מתוקים, אבל בטח לא מתקתקים. שמעתי שמונה קטעים. מה הסיפור הפעם? גבולות הפאנק (Funk) נפרצים פה ושם בהיתוך של סגנונות וקישוטים עד שזה נשמע לעיתים כעין מעבדה ניסיונות קרה ומנוכרת (Do The Car Horn). הקטע
