ג'ף באקלי מת צעיר מדי, יאמר כל מי שיקשיב לאלבום הזה. אומרים שג'ף באקלי ירש את קולו של אביו, טים באקלי האגדי, בעל המנעד הבלתי נגמר. אצל ג'ף באקלי זהו קודם כל המנעד הפנימי. סיסמוגרף של כאב שרושם תנודות של
"Tropic Morning News" מתוף אלבומם התשיעי הקרוב "First Two Pages Of Frankenstein" של דה נשיונל נכתב בשיתוף עם אשתו של הסולן מאט ברנינגר, קארין בסר, שם השיר נלקח ממשפט שהמציא בסר כדי לתאר את הפרקטיקה השגרתית של גלילת שטף חדשות
בתוכניה של הפסטיבל הכינו אותנו, שג’ונתן דוניהו וגרסהופר ממרקורי רב יבצעו שירים במופע אקוסטי אינטימי בהשתתפות פסנתר ומלוטרון. ואז הגיעה עוד הפתעה. דונהיו התרפק על סיפורי עבר בין השירים ועליהם. ארבע חמש דקות של תיאורים פואטיים נפלאים מסופרים בטון בהיר
רוק מתקדם (קיצור "פרוג", המכונה לעיתים אמנות רוק, רוק קלאסי או רוק סימפוני) הוא ז'אנר רחב של מוסיקת רוק, שהתפתח בבריטניה ובארה"ב מאמצע ועד שנות ה -60 המאוחרות. הסגנון היה תולדה של להקות פסיכדליות, שנטשו מסורות פופ סטנדרטיות לטובת תזמורים
כמה אתם מכירים את אלבומי הפרוג רוק של ג'טרו טאל? המערצים המושבעים שיגיעו מן הסתם גם להופעות הקרובות של ההרכב החדש בישראל יקבלו את האלבום החדש כהמשך קונספטואלי מובהק. "Zealot Gene" של איאן אנדרסון וג'טרו טאל ( Jethro Tull) הוא
נעלה על פס הקול של תומר לביא. נתענג על דיכאון. דיכאון? קחו את המשפט הראשון של השיר: "מחר מעולם לא הגיע / היום זה בדיוק אותו הדבר". וגם: "שום דבר מעולם / לא החזיק אותך ביחד / אתה מתרחק /
אסף אבידן מזמין למסע פסיכו-פילוסופי מסעיר בנבכי נפשו, בהוויה המורכבת שנע במנהרת מחשבותיו. ניסיתי לצאת בעקבותיו. לפעמים נשארתי מאחור, פיגרתי אחרי מוחו המסוער הקודח, תעיתי בשביליו המעורפלים, אבל לעיתים המוסיקה פיצתה, אפילו סחפה, הוציאה מהמנהרה שלו, אולי אף הורידה ממגדל
אחרי ארבעים שנות קריירה, ניק קייב מציג את אחד האלבומים הטובים ביותר שלו עד כה, אם לא הטוב שבהם. זוהי מעין מדיטציה מורכבת על המוות ועל האבל הקולקטיבי שלו-שלנו. אני בד"כ נמנע לעשות שימוש ב"מרגש". כאן אין לי היסוס: ניק קייב
להקה של אצטדיונים? של פארקים? תתפלאו. אחרי ההצגה של גאנז אנד רוזס, ההופעה של רדיוהד הסתמנה כאנטיקלייקמס. תום יורק ושות' הרי לא באו לפוצץ את הפארק במפגן גיטרות דיסטורשנים ואגויים נפוחים. מדובר במוסיקת רוק אלטרנטיבית לירית, בזמר ששר מאוד תחושתי
אנחנו במעבדה הנסיונית של David Longstreth ושות', סצנת האינדי רוק אלקטרוני של ברוקלין. אני מקשיב ל – Gun Has No Trigger, שיר מס. 3 בדיסק. קול גבוה, הרמוניות קוליות, קצב תוף, באס פאנקי. מנגינה מקורית. זה אינו דומה לשומדבר. If
